לפני שבע שנים זה קרה. ממש לפני חג הפסח. יצאתי לחירות הפרטית שלי, החירות שבמשך שנה וחצי חיכיתי לה. כל כך רציתי לסיים את הליך הגירושים המייגע. כמהתי אל החירות, השתוקקתי. כל ליבי התמלא כיסופים למשהו שלא באמת הכרתי, אבל ידעתי שאני רוצה ממנו, דווקא בגלל שהוא לא בנמצא.

השבוע היה לי דוכן עם הספר שלי באחד הקניונים בשפלה, הייתה התעניינות רבה בספר, ללא קשר למגדר או מגזר. אחד האנשים הראשונים שבאו לדוכן היה גבר מבוגר, באזור גיל שמונים ששאל אותי, אם אני כמו שירה איסקוב, האם גם לי הרביצו. הוא למעשה ניסה להבין מדוע כתבתי ספר (גם) על גירושים.

חייכתי והסברתי לו שלא חייבים להגיע למצב של אלימות פיזית. הסברתי לו שיש גם אלימות כלכלית, רגשית, מילולית או פשוט אפשר להחליט שלא מסתדרים ולא טוב ומפרקים את החבילה, שהיא בעצמה פצצה מתקתקת. הוא הסתכל עליי, הקשיב לי בקשב רב ובסוף הדיאלוג הקצר טפח לי כל השכם ואמר לי:" כל הכבוד לך. את נראית מוארת ומאושרת".

הטפיחה הזו שימחה אותי אבל גם גרמה לי להבין שהיום אני לא זקוקה לה כמו אוויר לנשימה, כמו אז. בשנים ההן הייתי צריכה להסביר לכולם, לא רק למשפחתי ולחבריי כמתבקש, מדוע אני מתגרשת.

 כאילו המתאמן שאפגוש בחדר הכושר, יהפוך את החלטתי כי יסתכל עליי במבט חמור סבר, יחזיק את ידו מתחת לסנטרו כמו פרופ' אמירטוס לרגשות ויאמר לי: "חבל, אולי תנסו".

דווקא היום, בימים שנשים לא מוגנות בפני אלימות ובכלל והממשלה עסוקה בזוטי זוטות ולא בביטחון של הנשים במרחב הציבורי והפרטי- דווקא היום, אני אומרת לכל מי שמרגישה רע במערכת היחסים שלה קומי ותלכי. אף פעם אל תישארי בכוח, או מהסיבות הלא נכונות.

כשנאמר לי חזור ואמור:" תישארי למען הילד". הבנתי שזו בדיוק הסיבה שאני רוצה להתגרש. למענו. בשבילו. השפיות שלו. שלי. שלנו.

חג הפסח מזכיר לי את אוורור הנפש,  כפי שיום העצמאות, ושבועות, ראש השנה ופורים מדגישים לי את תחושת השחרור. את היציאה מעבדות ומעצב לחירות ושמחה. 

הפחד מהלא נודע התעמעם עם השנים והרצון לזוגיות בכל מחיר גם מצא לו מנוחה. ובדיוק בימים שהבנתי שאני הכי הכי, כי זה מה יש, אני חייבת להיות הכי הכי- מצאתי את שאהבה נפשי. החסון שלי.

וזה בדיוק הדבר. ברגע שחדלתי להתאמץ ממה שאני רוצה שיחשבו עליי ומאיך שאני רוצה שיראו אותי- סוף סוף גיליתי את עצמי.

הלוואי ובחג החירות הזה כל הנשים שרוצות יגלו את עצמן מחדש ויזכרו שהן הכי טובות בלי השמלות הכי צמודות וההחלקה כי מתוקתקת. הן פשוט יפות בלב החוצה. ואמן שיינקטו סנקציות קשות כלפי גברים אלימים והממשלה תתעורר כי פשוט אי אפשר כבר עם הטירוף הזה.