אורי שלי, בתי היקרה. זוהי איגרת אלייך, אלו רגשות לקראת יום האישה, שאני כה אמביוולנטית לגביו. זהו מכתב על התחבטויות ותובנות, על סערות והשלמות, על חיוכים ובכיות.
רציתי אותך כל כך. כשהרופא בישר לאבא ולי שיש לנו בת, כה שמחתי ובו ברגע התחילו החששות "בהצלחה לעולם שיש בו עוד לירון". המזל שלך הוא שאת גם דומה לאבא שלך הנפלא, אז את לא מאה אחוז אני. ואולי עצם האמירה הזאת בעייתית. ואולי החשש שתהיי מאה אחוז אני, הוא עוד משהו דפוק בי, שקשור לביטחון עצמי משתקם, משולב בהומור עצמי, שמרגיע את התדרים הלא שלמים שלי עם נפשי. והנה בחיוכך, בתמימותך, בטוב ליבך את באה ומראה לי שהכל אפשרי, ואני בסך הכל אמא סבבה. למרות הביקורת התמידית המשולהבת.
אורי שלי, כשתהיי גדולה, אולי לא נזדקק למחוות קטנות. אולי תכניות ילדים כבר לא ידברו על אביר שבא להציל נסיכות, אולי לא נרגיש שאנחנו צריכות להתנצל או להיאבק, או להסביר מדוע המחשוף עמוק, או למה החצאית קצרה.
כשתהיי גדולה ותלכי לראיונות עבודה, אולי לא תצטרכי להרגיש שהמעסיק מסתכל עלייך באופן מסוים, או שואל אותך שאלות מגדריות מיותרות.
כשתהיי גדולה, דעי שאת עומדת בזכות עצמך ואם בן זוגך ירצה לפנקך, זה רק כי הוא ידאג לך, לא כי הוא יחשוב שאת לא מסוגלת לעשות דברים לבד.
את תדעי להחליף גלגל, לתלות מדף ולהחליף נורה. את תהיי באיזה יחידה שתרצי בצבא, תעסקי בכל ספורט שתחלמי ותלמדי מה שבא לך. מה שמעניין אותך. את תדעי להגן על עצמך ואף אחד, אבל אף אחד, לא ייגע בך בניגוד לרצונך. גם אם זה אדם קרוב. במיוחד אם זה אדם קרוב.
את תדעי לדרוש את הסכומים שמגיעים לך בעבודה, כי את כה מוכשרת. את תדעי להגיד לא ולהיות שלמה עם עצמך. עם הווייתך.
להיות אישה זה קסם. להיות אישה זו עוצמה. אני לא תמיד הבנתי את המשמעות עד הסוף. לא הערכתי את עצמי בכל מיני תחומים מהבפנוכו, מקרקעית ההבנה. אבל את תביני. לא כי את תהיי התיקון שלי, אלא פשוט כי אנו מנחילים לך זאת מרגע זה ממש. את תגדלי להיות אישה מפוארת, כי את כבר כזאת.
את תמיד תהיה מדהימה בעיניי, בעיננו, חיצונית, פנימית, נפשית ופיזית. לא משנה מה הסביבה תגיד, לא משנה מה יחשבו. לך יש את עצמך וזה המון. וזה חוזק בלתי יתואר. ואת תשיגי כל דבר בזכות ליבך הענק ושכלך החריף. ואני כאן כדי להזכיר לך זאת. משפחתך כאן כדי לשנן לך זאת השכם וערב.
אני בטוחה שתעשי חיל. תמיד.