אחת המהפכות הגדולות של המאה ה־20 התרחשה החודש לפני 60 שנה. הייתה זו מהפכה שבאה באריזה קטנה שבולעים. כלומר, בולעות. מינהל המזון והתרופות האמריקאי אישר ביוני 1960 תרופה חדשה: גלולה למניעת הריון, ששינתה עולמות והפכה לכזו כוכבת, עד שכולם קראו ועדיין קוראים לה פשוט "הגלולה".
הגלולה נולדה הודות למאמציהם המשותפים של שתי נשים ושני מדענים. מרגרט סנגר הייתה אקטיביסטית אמריקאית שניהלה מאבק למען פיקוח על הילודה והפצה חופשית של אמצעי מניעה. היא עודדה את הסופרג'יסטית הפילנתרופית קתרין מקורמיק לממן את מחקרם של הביולוג והחוקר גרגורי פינקוס והגינקולוג ד"ר ג'ון רוק, שמטרתו להמציא אמצעי מניעה יעיל וזול.
הגלולה נתפסה כתרופת פלא, שאפשרה לנשים נשואות לתכנן את חיי המשפחה שלהן, להגדיל את מרווחי הזמן בין הלידות, ולדחות את הלידה לזמן הרצוי להן. קצת יותר מאוחר התחילו להבין שהגלולה גם מאפשרת לנשים רווקות ליהנות ממין ללא חשש. ההבדל בין הגלולה לאמצעי מניעה אחרים היה עצום. מהותי ממש. אם משתמשים בה נכון, אחוזי ההצלחה שלה היו גבוהים מכל אמצעי אחר שהשתמשו בו לפניה וגם אחריה.
השימוש בה מופרד מזמן קיום יחסי המין, הוא לא דורש הכנה מיוחדת, הוא זול וזמין, ואין בו שום דבר שעלול לפגום בהנאה המינית או בספונטניות של האקט. כל היתרונות הללו הפכו את הגלולה לאטרקטיבית מאוד לשימוש.
הגלולה פטרה את האישה מהצורך לנהל משא ומתן עם הגבר על נושא אמצעי המניעה. ההחלטה אם להשתמש בה הייתה לגמרי שלה. החלטה אישית, פרטית ודיסקרטית. ב־1920 כתבה מרגרט סנגר שאישה שתלויה בגבר למניעת הריון היא "מנוצלת ועבד לתשוקותיו". סנגר נפטרה ב־1966 וזכתה לראות את מהפכת הגלולה, שאותה היא יזמה.
בתוך חמש שנים לאחר אישורה של הגלולה כמעט מחצית מהנשים הנשואות בארצות הברית שרצו למנוע הריון השתמשו בה. אך המהפכה האמיתית הגיעה כשגם נשים לא נשואות שמו עליה את ידיהן. וזה לקח זמן ודרש לא מעט מלחמות.
רק בתחילת שנות ה־70, יותר מעשור לאחר שהשימוש בגלולה אושר, החלו בארצות הברית להקל על נשים לא נשואות להשיג אותה. אוניברסיטאות פתחו מרכזים לתכנון המשפחה, ועד אמצע שנות ה־70 הגלולה הפכה לאמצעי המניעה הפופולרי ביותר בקרב צעירות לא נשואות בארצות הברית.
קריירה לפני משפחה
לא רק מהפכה חברתית התחוללה אחרי שיווק הכדור, גם מהפכה כלכלית. הגלולה הולידה את אשת הקריירה ובזכותה יותר ויותר נשים יצאו לעבוד. התהליך התחיל כשבפני נשים נפתחו אפשרויות חדשות, קודם כל מבחינת השכלה. בלי חשש מהפסקת הלימודים האקדמיים באמצע עקב הריון לא מתוכנן, יותר ויותר נשים יכלו לקחת על עצמן מסלולי לימוד ארוכים ותובעניים, ולבחור במקצועות שהם מעבר לסתם העשרה אינטלקטואלית, שאותה אפשר להפסיק בכל עת.
עד המצאת הגלולה, ההחלטה ללמוד משפטים או רפואה לוותה בסיכון גבוה מדי עבור מרבית הנשים; למה לבחורה להשקיע בלימודים כל כך יקרים וארוכים אם רוב הסיכויים שהיא תיכנס להריון לפני שתספיק לקצור את הפירות? אך לפתע ההחלטה לפתח קריירה לפני בניית משפחה נהייתה אופציה ריאלית.
אם בשנת 1970 יותר מ־90% מהסטודנטים שלמדו משפטים, רפואה ורפואת שיניים היו גברים, עד 1980 שיעור הנשים שלמדו את המקצועות הללו עלה לשליש. ובהתאמה, גם מספר הנשים שעסקו במקצועות הללו.
במחקר שנערך בארצות הברית נמצאה התאמה מושלמת בין אישור הגלולה לשימוש על ידי רווקות במדינות שונות לבין העלייה בהרשמה של נשים ללימודים מקצועיים כמשפטים ורפואה באוניברסיטאות, כמו גם בעלייה בשכרן של נשים.
במקביל לפתיחת אופציית הלימודים הגבוהים, ההמצאה המהפכנית גם ביטלה את הצורך להתחתן בגיל צעיר. עד אז נשים חששו לקיים יחסי מין שלא במסגרת נישואים, כי לא רצו למצוא את עצמן לבד עם ילד וללא פרנסה. הגלולה ביטלה את החשש הזה ואפשרה להן להתחתן מאוחר יותר, וגם ללדת מאוחר ובזמן המתאים להן. וכך, במקום חתונה מוקדמת, גיל הנישואים עלה באופן גורף.
עד תחילת שנות ה־70 אישה ששאפה לפתח קריירה לפני שהיא מקימה משפחה הייתה חוששת שמא תאחר את הרכבת, ועד שתתבסס בעבודה היא כבר לא תמצא בעל טוב, כי כולם כבר תפוסים. העובדה שרבים התחתנו בגיל מאוחר יותר מבעבר, הקלה משמעותית על ההחלטה לשים את הפוקוס על הקריירה לפני שמביאים ילדים לעולם.
תהליכים פמיניסטיים נוספים צברו תאוצה בארצות הברית בשנות ה־70: הפלות הפכו לחוקיות ב־1973, והיוו צעד נוסף לקראת שליטתה של האישה על גופה, ונחקקו חוקים חדשים נגד אפליה מינית. התהליכים הללו שהתרחשו במקביל לגיוס גברים אמריקאים צעירים רבים למלחמת וייטנאם, הובילו להחדרת כוח נשי משמעותי לשוק העבודה האמריקאי.
הגלולה עיצבה את התפקיד הכלכלי המודרני של נשים, והביאה לעלייה משמעותית בצבירת הון אישי על ידי נשים. מחקר של הכלכלנית עמליה מילר מאוניברסיטת וירג'יניה הוכיח כי דחיית גיל האמהות מביאה לעלייה משמעותית בכוח ההשתכרות של נשים לאורך חייהן. במילים אחרות: נשים שיולדות מאוחר יותר מרוויחות יותר.
ואם זה לא מספיק, הרי שכתוצאה מכך יותר ויותר גברים החלו לבשל, לטפל בילדים ולדאוג לעבודות הבית, ומודל של חלוקת עבודה שוויונית יותר בין שני ההורים החל להיווצר.
אמביציוזית, חשקנית, מטופחת
כמו כל תרופה חדשה, הגלולה בהתחלה עוררה חשש. בעיקר לאור העובדה שהיא הגיעה זמן לא רב לאחר טראומת התלידומיד - תרופה נגד בחילות בהריון ששווקה בסוף שנות ה־50 ותחילת שנות ה־60 וגרמה להולדתם של תינוקות רבים עם מומים קשים.
אך הציבור האמריקאי סבל באותה תקופה מחרדה נוספת, שאותה הגלולה דווקא הרגיעה: חשש הולך וגובר מהתפוצצות אוכלוסין. בסוף שנות ה־60 נכנסו האמריקאים לפאניקה מהעתיד של כדור הארץ, ורבים האמינו שהפתרון הוא הגבלת הילודה ל־2.1 ילדים לאישה במדינות מפותחות. את הגלולה אפשר היה לראות כנס שהגיע לפתור את בעיית הרעב העולמית.
באפריל 1967 כיכבה הההמצאה בת ה־7 על שער המגזין "טיים". ערימה של גלולות סודרו יחדיו על מנת ליצור עיגול ומתחתיו צלב - סמל הנקבה. כתבת השער סקרה כיצד תוך פחות מעשור של שימוש שיפרה הגלולה את חייהם של אנשים רבים ללא הכר.
אם צעירה לארבעה התראיינה לכתבה והסבירה שהגלולה הצילה את חייה, כי לו הייתה יולדת עוד ילד היא הייתה מתה. זוג צעיר שזה עתה התחתן סיפר שהגלולה מאפשרת לו לחסוך כסף לקראת רכישת בית, בידיעה שהקריירה של האישה לא תיקטע עד שהיא תבחר ללדת. בכתבה התראיינה גם אישה שהודתה שהיא דוחפת את הכדור לבתה ללא ידיעתה, והובע חשש מזה שנשים לא משכילות לא יזכרו ליטול את הגלולה מדי יום.
הפיכתה של הגלולה ללהיט הייתה עניין של זמן. היא הגיעה בדיוק כשהחברה המערבית הייתה בשלה למהפכה הפמיניסטית ולמהפכה המינית. כדור הפלא שהעניק לנשים שליטה על גופן וכתוצאה מכך על חייהן, אפשר להן לקרוא תיגר על הדרתן ממקום העבודה, מהפוליטיקה ומעמדות כוח.
שמרנים נטו להאשים את הגלולה במהפכה המינית, שהחלה בתחילת שנות ה־60. אומנם לחלק מהנושאים שהמהפכה המינית הוציאה מתחום הטאבו לא היה שום קשר לגלולה - אם זה הומוסקסואליות או אוננות - אך הגלולה עזרה לבסס תפיסה בסיסית, רדיקלית לזמנה, שלפיה גם נשים נהנות מסקס ובעלות צרכים מיניים.
העצמה מינית נשית נתפסה כקבלת הצרכים המיניים של האישה הרווקה, דבר שהוביל לקבלה של מין מחוץ למערכת יחסים הטרוסקסואלית מונוגמית, ובעיקר מחוץ לנישואים, או לפניהם.
זאת לא הייתה המהפכה המינית הראשונה - אפשר למנות עוד כמה מוקדמות יותר - אך היא הובילה להתנהגות מינית חופשית וללגיטימציה להתנהגויות מיניות שאינן ממושטרות על ידי הדת, המדינה וקונבנציות שמרניות אחרות. בקרב השמרנים, המהפכה המינית נתפסה כמתקפה ישירה על הערך הבסיסי ביותר של החברה האמריקאית: ערך המשפחה.
השימוש בגלולה התפשט במהירות במהלך המחצית השנייה של שנות ה־60, והאימפקט החברתי והתרבותי של השינוי היה עצום. משחר האנושות הקשר בין יחסי מין לבין ילודה היה קשר הדוק ובלתי ניתן להפרדה - עד לרגע שבו הומצא כדור הפלא. היות שאחוזי ההצלחה של אמצעי מניעה אחרים, מוקדמים יותר, היו הרבה יותר נמוכים וגם השימוש בהם היה הרבה פחות רווח ונרחב - הקשר הזה לא לגמרי נותק עד שנות ה־60.
ברגע שהיא הפכה ללהיט, החלו רבים לבחון את הגלולה ביתר תשומת לב. ומלבד ההשלכות המוסריות, נבחנו גם ההשלכות הבריאותיות. בשנות ה־70 התקיימו שימועים בסנאט האמריקאי שבהם רופאים ומומחים שונים הזהירו מפני הסכנות הבריאותיות השונות הטמונות בה.
אך למרות ההפחדות, החברה האמריקאית בפרט והחברה המערבית בכלל הפסיקו לשים דגש על חשיבות הבתולים והנישואים, והחלו לחגוג את חיי הרווקות וההתנסויות המיניות.
אחד מרבי־המכר הגדולים של הסיקסטיז היה ספר העיון "Sex and the Single Girl" של הלן גרלי בראון, שב־1962 יעץ לנשים להיות עצמאיות מבחינה כלכלית ולצבור חוויות מיניות לפני הנישואים, או בהיעדרם. ב־1964 עובד הספר לסרט הוליוודי בכיכובם של טוני קרטיס ונטלי ווד. כעבור שנה מונתה גרלי בראון לעורכת הראשית של מגזין הנשים "קוסמופוליטן" - תפקיד שבו החזיקה מעל ל־30 שנה, שבמהלכן עזרה להגדיר מחדש את הנשיות המודרנית.
האישה על פי הלן גרלי בראון הייתה אמביציוזית, חרמנית, מטופחת ולבושה טיפ־טופ. הסופרת מן הסתם ראתה את עצמה כלוחמת פמיניסטית גאה, אבל דמויות מפתח של המהפכה הפמיניסטית, כבטי פרידן, טענו שהיא רק מזיקה לתנועה לשחרור האישה.
מכנסונים במקום שמלת הריון
למרות הפופולריות העצומה שלה, הגלולה לא ממש השאירה את חותמה על תוצרי התרבות הפופולרית. מלבד פרק אחד של הסיטקום "רוק 30", שבו ליז למון (טינה פיי) עוברת בטירוף על קופסאות הגלולות שלה כי היא חושבת שהיא בהריון - הגלולה מעולם לא ממש כיכבה בצורה בולטת בסרטים ובסדרות טלוויזיה.
אפילו הספוגית למניעת הריון הפכה לכוכבת בזכות אותו פרק בלתי נשכח של "סיינפלד", אך חפיסת הגלולות נשארה במגירה. אחת הסיבות לכך היא שיש יותר תסריטאים גברים מאשר תסריטאיות נשים, והם לא ממש מכירים את עולמה של הגלולה. אולי משום שהקונדומים הם אמצעים תסריטאיים הרבה יותר אפקטיביים, בין שכותבים דרמה ובין שקומדיה.
גם במוזיקה הפופולרית הגלולה מעולם לא הייתה נושא חם. למעשה, נכתב עליה רק שיר אחד זכור ומשמעותי. כוכבת הקאנטרי לורטה לין הקליטה ב־1972 את השיר הבלתי נשכח "The Pill", שהיא הייתה שותפה לכתיבתו. חברת התקליטים שלה סירבה להוציא אותו בשל הנושא השנוי במחלוקת. שלוש שנים אחרי שהוקלט, הוא יצא והפך לאחד השירים המצליחים ביותר של לין. ב"The Pill" מגוללת הזמרת את סיפורה של רעיה ואם שהגלולה אפשרה לה, אחרי סדרה של לידות, להפסיק עם ההריונות ולהתחיל לעשות מה שבא לה. ומה שבא לה זה לזרוק סוף־סוף את שמלת ההריון הישנה והבלויה ולהחליף אותה בחצאיות מיני ובמכנסונים ולצאת לבלות.
כמו שירים רבים אחרים של לין, גם בשיר הזה ישנם אלמנטים אוטוביוגרפיים: בגיל 16 היא ילדה את הילד הראשון שלה ולאחריו הביאה לעולם עוד חמישה. לין סיפרה כי רופאים באזורים כפריים של ארצות הברית הודו לה על כך שתרמה למודעות של האוכלוסייה המקומית לאפשרות של מניעת הריון, יותר מכל פרסום רשמי שמשרד הבריאות הוציא.
סנטימנט דומה לזה של לורטה לין הביע זמר הפולק הסקוטי מאט מקגין ב־1968, כשכתב מנקודת מבטה של אישה שיר שנקרא גם הוא "The Pill". גיבורת השיר, שאותו ביצע גם פיט סיגר האמריקאי, היא אישה שהתחתנה בגיל 17 ומאז לא מפסיקה ללדת. היא מתחננת לכומר שיאשר לה שימוש בגלולה, אך הוא מסרב. עד סוף השיר יש לה כבר 22 ילדים, והיא עדיין מחכה שהאישור המיוחל יגיע מהאפיפיור.
והיא יכולה לחכות. היחסים בין הכנסייה הקתולית לבין הגלולה הם לא פחות מורכבים מאשר בינה לבין החברה החרדית. המנהיגים הקתוליים נלחמו נגד אמצעי מניעה עוד מהמאה השנייה לספירה, והמצאת הגלולה רק חיזקה עמדה זו. ב־1968 פרסם האפיפיור פאולוס השישי את ה־Humanae Vitae - איגרת שנויה במחלוקת, הקובעת כי הכנסייה הקתולית מתנגדת לשימוש באמצעי מניעה. האפיפיור הדגיש כי הם מעוותים את המטרה לשמה נועדו יחסי המין. לעומת זאת, כנסיות אחרות, פחות שמרניות, קיבלו ואישרו מבחינה מוסרית את השימוש בגלולה.
לנטוש את הגלולה והטמפון
במשך שנים ארוכות סימלה הגלולה את שחרור האישה, אבל כיום כבר מתבוננים עליה אחרת. תנועה הולכת וגדלה של נשים תופסת אותה כאנטי־פמיניסטית. לטענתן, היא אפשרה לנשים לקחת את גורלן בידן בכל הנוגע לרבייה, אך גרמה להן לשלם על כך מחיר פיזי ונפשי כבד.
"החופש שנשים כביכול מצאו בשנות ה־60 התבסס ברובו על אמצעי מניעה קלים ועל הפלות", אמרה העיתונאית הבריטית ג'ולי ברצ'יל. "אלו שני דברים שלמעשה עושים את החיים קלים יותר לגברים".
במשך שנים ארוכות נטו להתעלם מתופעות הלוואי הלא נעימות של הגלולה, הכוללות שיעור יתר, תחושת נפיחות, השמנה ופצעונים, דיכאון וחרדה וסכנה מוגברת לקרישי דם.
יותר ויותר נשים מתלוננות על חוסר הצדק הטמון בעובדה שרק הן צריכות ליטול את הגלולה ולסבול. נשמעות גם תלונות מצד נשים על כך שסדרות טלוויזיה וסרטים לא מציגים את המציאות הלא נעימה של נטילת גלולות ואת תופעות הלוואי.
במשך עשורים ארוכים קיבל העולם המערבי בזרועות פתוחות התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות שנועדו להקל על החיים, כמו פורמולות לתינוקות, שניצלוני תירס ותנורי מיקרוגל. כעת רבים מפתחים מודעות לנזקים האקולוגיים, הבריאותיים והפסיכולוגיים של כל הקִדמה הזאת, ונרשמת חזרה בקרב חוגים ליברליים לערכים "טבעיים" ו"בסיסיים" יותר ויחד איתה לחקלאות אורגנית, הנקה ודיאטות מזון נא. כפועל יוצא מכך נשים רבות בוחרות לנטוש את הגלולה המכניסה אלמנט לא טבעי לגופן, בדיוק כפי שהן נוטשות את הטמפון.
ב־2013 יצא הספר "להמתיק את הגלולה. או: איך התמכרנו לאמצעי מניעה הורמונליים", והפך לקאלט. ספרה של הולי גריג־ספול שם לעצמו למטרה להסביר למה הגלולה ממכרת, למה המשווקים דואגים שהיא תהיה כזאת, ואיך היא גורמת לנשים להיות חולות. גריג־ספול ניסתה לשנות את הדרך שבה מיליוני נשים ברחבי העולם תופסות את הגלולה. המסר שלה הוא שבניגוד לקלישאה הרווחת, מה שאנחנו לא יודעות בהחלט יכול להזיק לנו. המגזין "Vice" הכתיר את מחברת הספר בתור "נערת הפוסטר של תנועת הנשים הנוטשת את הגלולה לטובת אמצעי מניעה שאינם ממיטים הרס על גופן ונפשן", וספרה מוביל שיח של נשים המתנגדות לגלולה.
יש הרואות בשיח הזה אקטיביזם אמיץ בתחום בריאות האישה, היוצא נגד מכונה דורסנית המונעת מאינטרסים פוליטיים ומסחריים. מנגד, מבקריה (ומבקרותיה) של גריג־ספול אומרים שטיעוניה לא קוהרנטיים, מלאים בסתירות ומיס־אינפורמציה ומזיקים יותר מאשר מועילים לנשים ולפמיניזם.
הדיון בעד ונגד הגלולה ללא ספק ימשיך להתקיים, בדיוק כפי שהגדרות הפמיניזם משתנות ללא הרף. בשנים האחרונות נכנסו פרמטרים חדשים לדיון, כמו למשל מגיפת האיידס, שהפכה את הגלולה להרבה פחות אטרקטיבית לעומת הקונדום.
ואחרי כל זה, ישנה עוד שאלה: מה קורה עם הגלולה לגבר? היא כידוע עדיין לא יושבת על המדף. וזה עניין של היעדר מימון וביקוש. פמיניסטיות רבות ממתינות לגלולה לגבר ומאמינות כי היא טומנת בחובה צדק ביולוגי וחברתי. אך השימוש בגלולה על ידי נשים נהיה כל כך מובן מאליו, עד שלא מספיק אנשים מערערים עליו כדי להעלות את הביקוש למקבילתה הגברית.
אחד הניסיונות האחרונים ליצירת גלולה לגבר הופסק ב־2016, כי הנסיינים התלוננו על כאבי שרירים, אקנה ושינויים במצב רוח - תופעות לוואי שנשים הנוטלות אמצעי מניעה הורמונלי חיות איתן דרך קבע. בשנה שעברה דיווח ה־BBC שאף על פי שהגלולה לגברים עברה את מבדקי הבטיחות הראשונים, יעבור לפחות עוד עשור עד שהיא תיכנס לשוק.
אם שמים בצד את הפרמטר הבעייתי שאישה צריכה לסמוך על הגבר שהוא אכן נוטל את הגלולה, אין סיבה נראית לעין לכך שלגרסה הגברית לגלולה לוקח כל כך הרבה זמן להגיע לחנויות. "היה עניין מועט מאוד מצד חברות התרופות להוציא לשוק גלולה למניעת הריון עבור גברים, מסיבות שאני לא לגמרי מבין", הודה פרופ' אלן פייסי מאוניברסיטת שפילד. "אני חושד שהן קשורות לעסקים יותר מאשר למדע".
באופן אירוני, העובדה שהגישה של נשים כלפי גלולות מתחילה להשתנות, דווקא מרחיקה מאיתנו את הגלולה לגבר. בשנים האחרונות יותר ויותר נשים מפסיקות לקחת אמצעי מניעה הורמונליים ומעדיפות להשתמש בקונדומים או באפליקציות העוזרות לאתר את הימים הבטוחים.
ואם נשים מתחילות לסרב לקחת אותה - איך אפשר להפיל אותה עכשיו על גברים? נטישת הגלולה בקרב נשים צעירות, בנות דור ה־Z, הולכת יד ביד עם המודעות הגבוהה של הדור הזה לבריאות, הכוללת ירידה משמעותית בצריכת אלכוהול וסמים לעומת דורות קודמים, ועלייה בכושר ובטבעונות. המודעות הזאת לבריאות רווחת לא רק אצל נשים צעירות אלא גם אצל גברים צעירים. לכן ברור למה דווקא היום, יותר מתמיד, יהיה קשה לשווק לגברים גלולה הורמונלית למניעת הריון.