בשעה טובה: לידה בבית החולים נתפסת עבור רבים כפעולה ההגיונית, הבטוחה והמתבקשת, אלא שאז הגיעו ימי הקורונה, והפכו את המרכזים הרפואיים לאיום בעיני רבים מההורים העתידיים, מה שתרם לעלייה בביקוש ללידות הבית. במקרה של עדן לן רידר (27) וגיא מריים (29), בני זוג מנהלל, שהפכו להורים לבנם הבכור איתן פני כארבעה שבועות, הידיעות המדאיגות אודות התפשטות הנגיף חיזקו את ההחלטה, שהחלה להתגבש גם לפני.
איך עלה הרעיון של לידת בית?
"בתיכון צילמתי פרויקט גמר במסגרת הלימודים במגמת תקשורת על לידת בית, הסרט היה מטורף. מאז עבר עשור, נכנסו להיריון. אז הגיעו ימי הנגיף, ומאד רציתי ללדת באופן הזה", מספרת עדן, אך מסייגת "בן זוגי, גיא, היה קצת יותר קונפורמי ממני ולא התחבר לרעיון, בלשון המעטה".
"זה נכון. ולמרות זאת, קצת לפני שהגענו להחלטה, ראיתי את הרוגע של עדן סביב הנושא הזה, שמעתי מהמיילדת שלנו מה התהליך שאנחנו הולכים לחוות, והבנתי שזו תהיה ההחלטה הנכונה", מאשר גיא.
בחלוף הזמן, החששות התחלפו עבור השניים בוודאות. ידיעות אודות המתרחש בחדרי הלידה הספיקו כדי לגרש את מעט הספקות שנותרו. "מה שקורה בבתי החולים בימי הקורונה מזעזע אותי. אני קוראת מה קורה אחרי הלידה, כל הדיווחים על כך שיולדות צריכות לעטות מסיכה וכפפות, הגבלה על מספר הנוכחים בחדר, דיווחים על הפרדת היולדת מהתינוק ישר לאחר הלידה ללא סיבה הגיונית. אמרתי לגיא שלא אלד בבית חולים, לא משנה מה, ואני מברכת על ההחלטה הזו", מספרת האם הטרייה.
איך מתנהלת לידה בית?
"הלידה התחילה ביום שבת אחר הצהריים, אז יצרנו קשר עם המיילדת ועם הדולה, שהגיעו הנה בשעות הלילה. לפנות בוקר, ירדו לי המים והתחלנו בלידה פעילה. הייתה הרבה תזוזה בתוך הבית במהלך הלידה, הרבה מעברים ממקום למקום ובין פוזיציות שונות. לא היה שימוש במשככי כאבים. בסופו של דבר, ילדתי במנח הכי טבעי ואינטימי שיש, קרוב לגיא. הייתה חוויה מרגשת מאד. שעה אחרי הלידה, הכלבה שלנו הייתה איתנו בחדר וליקקה אותנו ואת איתן. זה לא משהו שהיה יכול לקרות בבית חולים", מספרת עדן.
לא חששת?
"החשש הגדול שלי היה להתפנות לבית החולים. לא רציתי את זה בשום שלב. היה רגע מסוים שהמיילדת אמרה שאם תוך שעה לא נגיע ללידה, נצטרך להתפנות. אמרתי שאין מצב שזה קורה ואני מתאבדת על זה".
הייתה ביקורת מצד המשפחה, החברים?
"סיפרנו למשפחה רק אחרי כמה שעות. עשינו שיחת וידיאו והראינו להם את איתן. הם היו קצת בשוק, אבל פרגנו. כל התקופה הזו הייתה גם כך מאד לחוצה, והחלטנו שאנחנו לא רוצים להלחיץ אחרים עוד יותר. לכן שמרנו את זה לעצמנו", סיפר הזוג.
בשל הנחיות משרד הבריאות, גם הרגעים שאחרי הרגע המאושר היו יוצאי דופן. "בשבועות הראשונים, המשפחה שלי ראתה את איתן דרך החלון שפונה לחדר השינה שלנו. זה הנכד הראשון במשפחה, וכך הם היו צריכים לראות אותו לראשונה. זה היה קשה מאד. לאחרונה, קצת שחררנו מבחינת ביקורים", מספר גיא.
"כרגע, האויב הגדול ביותר שלנו, עם כל הכבוד לקורונה, זה דיכאון אחרי לידה", נימקה עדן והוסיפה, "לכן, קרובי משפחה, ששהו לפני כן בבידוד, התחילו להגיע הנה".
נושא לידות הבית זכה לאורך השנים ללא מעט ביקורת ונחשב לא פעם כתופעה נישתית. ליהי עמיצור לובל, העובדת כמיילדת זה 18 שנה ואף כתבה ספר בנושא בשם "לידה – מלאכת החיים", זאת לצד עיסוקה כצלמת של הרגעים המאושרים בהם היא נוכחת באופן תדיר, מאשרת כי התפיסה הרווחת לסוגיה נותרה מורכבת. "הרבה רופאים לא מכירים מספיק לעומק את עניין לידות הבית, ואת התהליך עצמו, אבל יש להם דעה מאד מוצקה בעניין. יש המון פחד, אבל צריך לזכור שהמין האנושי הסתדר יפה מאד מבחינת לידה גם לפני בתי החולים", היא מסבירה.
"יש ללידות בית המון יתרונות שאוששו מחקרית. זה לא מסלול שמתאים לכולן, אבל צריך לדעת שיש את האופציה הזו. אם אישה בוחרת ללדת בבית, זה כי היא מרגישה שזה האזור הבטוח והבריא שלה. להסתיר את האופציה הזו - זו הפרה של זכויות יסוד, זכות האישה על גופה. הציבור זכאי לקבל את המידע ולבחור בהתאם", הוסיפה.
בנוסף, מבהירה לובל, העוסקים ביילוד עוברים לימודים ממושכים, בסופם משיגים רישיון. "התחלתי לימודי סיעוד שארכו ארבע שנים, כשסיימתי, עבדתי שנה ועברתי קורס מיילדות שארך שנה בבית החולים רמב"ם. לאחר מכן, עבדתי חמש שנים בחדר לידה בבית החולים כרמל.
בהמשך התלוויתי למיילדת בית במשך שנה. מי שמורשה לעסוק בתחום בארץ, מקבל רישיון מטעם משרד הבריאות. זו דרך ארוכה. יש ארגון של מיילדות בית בעלות רישיון יילוד ישראלי, שנקרא ארגון אמה"י. נכון להיום, הנושא מוסדר כאמור מול משרד הבריאות, ויילוד ללא רישיון דינו כעבירה פלילית".
"יש הנחיות של משרד הבריאות בנוגע ללידה בבית, ציוד שאיתו צריך להגיע לבית היולדת, קריטריונים מאד ספציפיים למקרים בהם חייבים להעביר את האם לבית החולים. חשוב להבדיל בין לידות בית לא מתוכננות שקרו במקרה, מחוסר זמן להגיע לבית החולים, לבין לידת בית מתוכננת, בה ישנה הכרות עמוקה עם האישה ומעקב הריון לאורך כל הדרך, ומתכוננים לזה באופן מאד מקיף לפני", מוסיפה לובל.
הייתה עלייה בביקוש ללידות בית מאז התפרצות הנגיף?
"כן. יש המון פניות. אני עובדת בזה הרבה שנים, ובשנים האחרונות יש יותר ביקוש ממה שאני יכולה להכיל. אני צריכה להגביל את עצמי כדי לשמור על השפיות. עם זאת, בארץ עדיין לא מדובר בתופעה נפוצה במיוחד. אחוז היולדות בבית עומד על אחוז אחד מכלל האוכלוסייה".
איך את מסבירה את זה?
"קודם כל, זה תלוי בהיעדר החינוך והמודעות לנושא. אני מאמינה שחלק גדול מהעניין הוא שעל פניו, משרד הבריאות הסדיר את התחום, אבל עדיין אין מימון של לידות בית על ידי המדינה. אישה שיולדת בבית החולים לצורך העניין, תקבל כ-14 אלף ש"ח מביטוח לאומי. בלידת בית זה לא המצב. ביום שיהיה סוג של שוויון בעניין הזה, ייתכן שיהיה שינוי. בנוסף, קיים עניין הפחד, מאד נוח לבתי החולים להישאר מונופול".
בנושא זה, מסכימים גם ההורים הטריים, גיא ועדן, וכן עוד רבים אחרים, כי אחוזי הפנייה הנמוכים לחלופה של לידת בית, הן תוצאה, בין היתר, של שיקולים כלכליים. קבוצות פייסבוק רבות, ביניהן קבוצת "קוראות ללדת", המונה אלפי חברים, מוקדשות למאבק, שהולך ותופס תאוצה.
"לידת בית היא פריבילגיה כספית", מסביר גיא, "יש מחאה שלמה שמתנהלת סביב הנושא הזה כרגע, ותופסת תאוצה בצל הקורונה. אני ועדן, שנינו משלמים מיסים, עובדים, שירתנו בצבא כקצינים. אני חושב שזה אבסורד שנוצרת התחושה שאין לנו את האפשרות לבחור".