על הנייר לריאל יש יותר, הרבה יותר. לריאל תמיד יש יותר, מכל קבוצה, לא רק מכבי, לא רק בכדורסל, בכל הענפים. זו ריאל. על הנייר ריאל תמיד מנצחת, גם את אתלטיקו. המוניטין של ריאל נבנה על כך שיש לה תמיד יותר. הרושם שלי הוא שריאל מסוגלת לספוג השפלה על המגרש אבל לא על הנייר. לריאל לא חשוב לקיים – חשוב לה להבטיח, להיות הכי מבטיחה על הנייר. שם היא מתמודדת עם היריבות שלה, שם היא מקפידה לנצח. כשריאל בשטף שלה היא יכולה לשים 50 נקודות ברבע. כשהיא בשטף היא טובה כמו שהיא טובה על הנייר.
אבל השטף נעצר, נתקע ונעצר. לא מעצמו, זה כרוך בכמה פעולות שהקבוצה האחרת מבצעת. הן מתבצעות ברצף, על פני פרק זמן קצר, הן לא בהכרח מתוכננות, יכולות להתרחש בכל פינה במגרש, כשמבודדים אותן זו מזו הן נראות אזוטריות, לא בהכרח מהלכים גדולים, לעיתים קטנים, כדור אבוד, כאלה. רצף כזה של פעולות תוקע את ריאל, מעמיד אותה, היא נופלת, היא לא קמה.
דבר אחד משותף לפעולות האלה, מעבר לאפקט הממית שלהן על ריאל: הן מתרחשות רק מתי ששחקנים חופרים עמוק עמוק בתוך עצמם ומגלים מאיזה חומרים הם עשויים. רודי פרננדז יכול להיות גדול כל עוד הוא לא חופר עמוק בעצמו וחושף ממה הוא עשוי באמת. דווין סמית' ההיפך – עד שהוא לא חופר, הוא לא חושף. אני חושב שמכבי יכולה לנצח את ריאל בכל מקום ובכל משחק גדול. על הנייר יש לה פחות. על הנייר לריאל יש את רודי.
אני אוהד חרד אבל לא חרד כרוני. קיימת סיטואציה במהלך משחק שבה אני משתחרר, מתרווח. זה כשאני מרגיש שהמשחק בשליטתי, שהוא בידיים שלי, אף אחד לא יקח אותו ממני. בשני המשחקים הגדולים האחרונים בין מכבי לריאל התרווחתי באמצע הרבע השלישי. תוצאה צמודה, אבל לי כבר היה ברור מה תהיה התוצאה הסופית. מכבי חוללה את הפעולות הקטנות האלה, ברצף, פעולות שריאל לא בנויה להתאושש מהן. הן מושיבות אותה על הישבן וריאל מעדיפה להישאר בפוזיציה הזאת. היא לא תקום, תתנער ותיגרר לקרבות רחוב. היא אולי תעשה כאילו, תדפוק שלשה מצמקת, תביא את המשחק לכדור האחרון, אולי תגרור הארכה אבל זה כאילו, על המשחק היא ויתרה. זה בדי-אנ-איי שלה. היא מבקשת להיות מפוארת - לא מנצחת. אלופת היורוליג, פעם ב-20 שנה, זה בסדר מבחינתה. העיקר זה מה שעל הנייר.
***
את רודי קונים מוכן. את דווין סמית' מוצאים ומלטשים. זו עבודה של המחלקות המקצועיות במועדון - יש מי שתפקידו למצוא, יש מי שתפקידו ללטש. קבוצה שזו האסטרטגיה שלה – למצוא ולעבד – לא מתרגשת שהכוכב שלה עוזב אותה. גדל אצלה כבר הדבר הבא. דווין סמית' יכול למצוא את עצמו בריאל כבר בשנה הבאה. אם הם יחליטו, אז זה מה שיקרה. זה תלוי רק בהם. ריאל יכולה לקבל את דווין סמית', אבל לא את דווין סמית' של מכבי. דווין סמית' של מכבי יכול להתאפשר רק במכבי: מכבי של בלאט, גודס, גרשון, וויצ'יץ' ואלה שסובבים אותם. ברצלונה שמה את היד על צ'אק אידסון וקיבלה את אידסון, אבל לא את זה של מכבי. את זה שעל הנייר.
***
ארז אדלשטיין מעיד על גיא גודס ש"הוא מתפתח לחיית משחק". אני מניח שהתכוון לצורת ההתנהלות של גודס על הקווים. ההחלטות שמאמן מכבי תל אביב מקבל במהלך המשחק הפתיעו את אדלשטיין. הוא לא היה מודע לקיומן. אבל גודס לא נולד אתמול, הוא מסתובב בשטח כבר איזושהי תקופה, כך גם אדשלטיין, אי אפשר להגיד על האחרון שהוא מנותק, שהוא לא חי את הכדורסל הישראלי, אז איך הוא לא ידע? פיני גרשון אמר על גודס: 'אתם לא ידעתם שהוא כזה'. התבקש לשאול אותו אם הוא ידע, אבל לא שאלו.
ל הנייר, המינוי של גודס כמחליף לבלאט נתפס כברירת מחדל. אני זוכר את הדברים שנאמרו, הניתוחים שנעשו, התחזיות שהופרחו. המינוי של גרשון לעוזרו של גודס התקבל כרשת בטחון שהקבוצה פרסה תחתיו, כפי שנהוג לעשות במקרים שמישהו הולך להתרסק מגובה רב. גודס לא קיבל קרדיט בשיט. גודס וגרשון לא קיבלו קרדיט בשיט. היה ברור שגודס יתרסק והיה ברור שגרשון יחליף אותו. גרשון עם כל התארים, והכריזמה, והטמפרמנט והגאונות שמיוחסת לו, הוא העוזר של גודס? מי זה גודס, מה יש לגודס ברקורד, את מכבי רישון? ישב בסבלנות על הספסל של מכבי עד שהגיע תורו. כשהגיע תורו נתנו לו, כי לא היה נעים לא לתת לו, הוא ישב, הוא חיכה בסבלנות, הסתדר עם כולם, אי אפשר היה שלא לתת לו, אבל אף אחד לא העלה על דעתו שהוא יצליח. על הנייר לא היה לו סיכוי להצליח.
***
לא ברור לי איך ולמה נוצרות תדמיות, אבל הן נוצרות. עודד קטש מתהלך בכדורסל הישראלי כמו נסיך. שום דבר לא דבק בו, שום דבר לא מאיים עליו, קטש בסביבה - זזים הצידה. אם במקרה הוא מתקשה, אז זה בגלל שסביבת העבודה שלו בעייתית. סביבה תומכת, טמפרטורה מדויקת, טונים ערבים לאוזן – תנו לו את זה והוא פורח. משהו מגונן על קטש, לא יכול להצביע מה זה אבל הוא קיים, על הנייר הוא קיים.
קטש וגודס התחילו את קריירת האימון שלהם בעונת 2004-2005. קטש בגליל, גודס ברישון. קטש קיבל את מכבי ב-2007. גמר בגליל, קיבל את מכבי. לא עוזר מאמן – מאמן ראשי. לגודס זה לקח
11 שנים, שש מהן, שימש עוזר מאמן. קטש שרד במכבי חצי שנה. אני מסתכל ורואה מה גודס עשה בחצי שנה.
כל עולם הכדורסל ביכה את פציעתו של קטש, פציעה שקטעה קריירה, פציעה שקטש לא שב ממנה, ניסה לשוב ולא עלה בידו. זו הייתה טרגדיה, כזה כשרון. גודס שרד שתיים כאלה.
כשגודס מונה, מדעני המשחק הכניסו אותו למעבדותיהם, פירקו אותו לאטומים, צפו בהם במיקרוסקופים, ניתחו את הממצאים, הרכיבו מחדש, הסירו את החלוקים, נאנחו והוציאו נייר: מזה לא יצא שום דבר.
ומשפט אחד על המעבר של ורמוט. על הנייר זו "רעידת אדמה בכדורגל הישראלי". בחיים האמיתיים – במדרגות, איפה שסופרים את הכסף – זו טיבה של מערכת יחסים בין קבוצה לקבוצת הבת שלה.