שמחה גדולה הייתה היום (ראשון) ברחבי ישראל ובעיקר בבית משפחת דולגופיאט בראשון לציון. משפחתו של ארטיום עקבה אחרי כל תרגיל של המתמודדים האחרים בגמר תרגיל הקרקע, שאגות שמחה נשמעו אחרי כל ציון נמוך ולצדן צעקות "ארטיום, ארטיום", עד החותמת הרשמית: הבן זכה במדליית זהב.
האבא אולג, שלא לקח חופש והיה צריך לחזור לעמל יומו לאחר המדליה, שוחח עם התקשורת כשהוא עם התיק בדרכו למקום העבודה: "הלב שלי קופץ, אני לא יכול להחזיק את מה שיש בתוך הגוף שלי. אני מאוד מאוד שמח, אין לי הרבה מילים לתאר את ההרגשה. תודה רבה לבן שלי, למאמנים שלו. כולם אנשים מצוינים".
עוד הוסיף: "צפינו בגמר ומאוד התרגשנו. רציתי שהוא ייקח את הזהב, גם הוא רצה וזה מה שיצא. לפני התחרות לא דיברנו על מדליה, אף אחד לא מדבר על זה לפני - זה סימן לא טוב".
אולג הבהיר שלא רצה לקחת יום חופש: "הדפוס עובד כל יום 14 שעות, בלי הפסקה. לא רציתי חופש". כשהגיע למקום עבודתו, כל חבריו הריעו ובירכו אותו.
המנהל שלו אמר: "שנתיים אנחנו מחכים לזה. אמרתי לו שתהיה מדליה והוא הולך להביא לנו זהב. אני כולי רועד. אנחנו שמחים בשבילו. לבן יש מוסר עבודה כמו האבא, כל דבר מתחיל מחינוך. הבנאדם הזה לא החסיר יום, זו התמדה".
האמא אנג'לה בילן אמרה: "מאוד התרגשתי בשבילו, אבל תמיד ידעתי שהוא ייקח את הזהב , האמנתי בזה, הרגשתי את זה באופן אינטואיטיבי, בתור אמא. עלינו לארץ בשבילו. כשהוא היה ילד בן 12, הוא כבר היה ספורטאי מצטיין ורצינו להעביר אותו להתאמן בקייב, אבל הייתה שם בעיה עם המגורים בשבילי. ואז הגורל חייך אלינו ומישהו אמר לי 'למה שלא תעלו איתו לישראל?'. כולם היו בעד, גם המאמן שלו והחלטנו לעלות לישראל. ומשם כבר החל הרומן".
אנג'לה המשיכה: "גובה הפרס לא מעניין אותי כל כך, אבל זה כן חשוב. אמרתי לו שהוא חייב שתהיה לו דירה שלו, כי הקריירה זה רק לעשור. היה מאוד משמח אותי אם זה לפחות היה מספיק לכסות חלקית את המשכנתא".