לאחרונה התגברו חילופי האשמות בין מוזיאונים ברחבי אירופה ואפריקה סביב הבעלות על חפצים וממצאים ארכיאולוגיים חשובים. כעת, המצרים דורשים מהמוזיאון הבריטי להחזיר לידיהם את "אבן רוזטה", אסטלת גרנודיוריט מצרית עתיקה, אשר עליה חקוק צו מלכותי משנת 196 לפנה"ס. הכתובות על האבן, הפכו לפריצת הדרך בפענוח ההירוגליפים המצריים הקדומים, לאחר שנלקחה ממצרים על ידי כוחות האימפריה הבריטית בשנת 1801.
מוניקה האנה, דיקנית באקדמיה הערבית למדע, אמרה כי "החזקת האבן על ידי המוזיאון הבריטי היא סמל לאלימות המערבית נגד מצרים". האבן נקשרה בקרבות האימפריאליים בין בריטניה לצרפת, לאחר הכיבוש הצבאי של נפוליאון על מצרים, כאשר מדענים צרפתים חשפו את האבן בשנת 1799, בעיירה רשיד בצפון המדינה, הידועה בפי הצרפתים בשם "רוזטה". כשהבריטים הביסו את הצרפתים במצרים, נמסרו לידי הבריטים יותר מתריסר עתיקות, כחלק תנאי הסכם הפסקת האש בשנת 1801.
בתוך כך, השר לשעבר לענייני עתיקות של מצרים, זאהי חוואס, הצטרף לבקשה להחזיר את הממצא למדינתו ואמר כי "מדובר בשלל מלחמה שנקלח באופן בלתי חוקי". לדבריו, "למצרים לא היה כל צד בהסכם בין הבריטים לצרפתים בשנת 1801. המוזיאון הבריטי מצדו השיב כי "האמנה משנת 1801 כוללת חתימה של נציג מצרי", כאשר הכוונה היא לאדמירל העות'מאני שנלחם לצד הבריטים נגד הצרפים.
כמו כן, המוזיאון הבריטי גם הצהיר כי ממשלת מצרים לא הגישה בקשה רשמית להחזרת הממצא. עוד נאמר כי "ישנם 28 עותקים ידועים של אותה גזירה חרוטה ו-21 מהם נותרו במצרים". הוויכוח על העותק המקורי של אבן נובע מהמשמעות שהוא נותן לאגיפטולוגיה. הלוח שנחצב ב-2 לפני הספירה, מכיל שלושה תרגומים המתייחסים להסדר בין תלמי השני, לבין כת של כוהנים מצריים. הכתובת הראשונה היא בהירוגליפים קלאסיים, שנכתבה בכתב חרטומים, והעותק השלישי ביוונית עתיקה.
האבן היא אחת מיותר ממאה אלף שרידים מצריים וסודנים השוכנים במוזיאון הבריטי. אחוז גדול מהשרידים הושג במהלך השלטון הקולוניאלי של בריטניה באזור, משנת 1883 ועד 1953. בעוד שחלק מהמקרים, ממצאים אכן חוזרים למדינת המקור על ידי פסיקת בית משפט, בפעמים אחרים מדובר באופן וולונטארי, המסמלים מעשה של כפרה על עוולה היסטורית.