הלחימה בין רוסיה לאוקראינה לא צפויה להסתיים בשדה הקרב, אלא דווקא בשולחן המשא ומתן. עד כה ניסיונות הגישור הרבים, בין היתר של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, המשמש כיום כמתווך בין המדינות, לא רשמו הצלחה יתרה.
בעשורים האחרונים חלו התפתחויות רבות בתחום הגישור בין מדינות. האו"ם, האיחוד האפריקאי וארגונים בינלאומיים אחרים הקימו צוותי גישור. כמו כן הוקמו כמה ארגונים לא-ממשלתיים מיוחדים, כמו המרכז לדיאלוג הומניטרי שבסיסו בז'נבה ויוזמת ניהול המשברים שבסיסה בהלסינקי. היו אפילו יוזמות לאמץ אמנה בינלאומית חדשה כדי ליצור מסגרת חזקה יותר והדרכה רבה יותר למשא ומתן לשלום.
מגשרים נקראים כאשר סכסוך מורכב מכדי שהצדדים יוכלו לפתור אותם בעצמם, כמו למשל בסכסוכים משפחתיים. הניסיון לשים קץ למלחמות הוא, כמובן, מורכב מאוד ודורש מומחיות מסוימת. הבעיה בהקשר של רוסיה-אוקראינה היא שכל הארגונים המנוסים הללו ידחו בטענה שהם "פרו-מערביים" על ידי מוסקבה. הדבר נכון גם לגבי מדינות כמו שוויץ והמדינות הנורדיות, שיש להן מסורת ארוכה כמתווכים.
בעקבות כך, נסיעתו של קנצלר אוסטריה השבוע לרוסיה, נראית חסרת תקווה וייתכן גם לא יעילה בשלב זה. ניהאמר חשב שהוא יכול לנהל משא ומתן על מסדרונות הומניטריים והפסקת אש, אולם פוטין בחר לנצל את הביקור כדי להראות לעמו שהדיווחים על הבידוד הרוסי הם דיווחי סרק.
מומחים בינלאומיים ומקצועיים לגישור שלום יכולים וצריכים להיות מעורבים בשיחות רוסיה-אוקראינה, בין אם באופן רשמי ובין אם לא. רוב הסכמי השלום נוהלו על ידי צדדים שלישיים בדרך כלשהי. כך היה בהסכמי אוסלו ב-1993 שלוו בתמיכה אמריקאית ובהסכם השלום בין ממשלת חוף השנהב למורדים ב-2007 בתיווך נשיא בורקינה פאסו לשעבר, בלייז קומפאורה.
עד כה לא פורסמו כתבי אישום או צווי מעצר נגד מנהיגים פוליטיים וצבאיים, כולל פוטין, בהקשר של אוקראינה. חרף הקשים של בית הדין הפלילי הבינלאומי להוציא צווים כאלה, יש לכך משמעות גדולה במשא ומתן. שימוש במתווכים מקצועיים לשלום יעזור, אבל כמובן שאי אפשר לכפות אותם על פוטין.