פרשת מותו של נאהל מרזוק בן ה־17, נער ממוצא אלג’יראי שנהרג ביום רביעי שעבר בפרבר נאנטר שממערב לפריז, פתחה תיבת פנדורה שצרפת מתקשה להיחלץ ממנה. הנער היה מוכר לשוטרים כמי שנוהג בלי רישיון. הפעם, כשעלה עם מרצדס ענקית על מסלול לתחבורה ציבורית, הורו לו שני שוטרים לעצור. הוא עצר ואחר כך החל לנסוע שוב. מצלמות הביטחון במקום קלטו רעש ירייה, והמכונית נכנסה לתוך אי תנועה סמוך ועצרה. מאמצי ההחייאה של הנער נכשלו. הקריאות לנקמה וההתפרעויות החלו באותו לילה בחגורת הפרברים המקיפה את פריז.
אלפי רכבים הוצתו, מאות בנקים ניזוקו: העימותים האלימים בצרפת במספרים
ליל מהומות נוסף בצרפת: רכבים ובניינים הוצתו, בע"ח שוחררו מכלובים בגני חיות
ההתפרעויות המשיכו בלילה שבין חמישי לשישי וכללו הרס וביזה, ועלו בהיקפן, לפי משרד הפנים, על המהומות בשנת 2005: 676 בני אדם נעצרו, רובם בגילי 14 עד 18. עשרות שוטרים נפצעו. אפילו הפעלת היחידות המיוחדות למלחמה בטרור לא עזרה. גם הן נאלצו לסגת. בלב פריז עשרות מתפרעים בזזו חנויות. "אין לנו מספיק כוחות וציוד", התלוננו השוטרים.
המתפרעים הגיעו למרכז פריז, למרות שתנועת האוטובוסים והחשמליות מהפרברים הופסקה בשעה מוקדמת. אלה שנשארו בפרברים - הוציאו את זעמם על תחנות משטרה, מוסדות ציבור, בנקים ומכוניות. באחד החניונים הובערו 12 אוטובוסים. עיריית הפרבר קלישי סו בואה נפרצה, והוטלו לתוכה בקבוקי תבערה.
המתפרעים היו בעיקר תושבי הפרברים, רבים מהם מהגרים או צאצאי מהגרים, אך הצטרפו אליהם, במלחמה נגד הממשלה והמשטרה, גם אנשי כנופיות פשע בצד לוחמים נגד אי־צדק חברתי. הם דרשו לבטל את החוק שמעניק לשוטרים זכות לפתוח באש במקרה של אי־ציות להוראותיהם. שלושה אנשים נהרגו בנסיבות אלה על ידי שוטרים מתחילת השנה ו־13 בשנה שעברה.
אבל בניגוד למהומות ב־2005 - שהחלו אז בעקבות מותם של שני צעירים שברחו מהמשטרה והתחשמלו, נמשכו שלושה שבועות ובעקבותיהן הכריז הנשיא שיראק על מצב חירום במדינה - אין למתפרעים במהומות הנוכחיות תביעות חברתיות מוגדרות, והם לא מגלים עניין במשא ומתן. "זהו דור אחר, רכושני ומשועבד לרשתות החברתיות, מה שמעניין אותו זה לגנוב מותגים ולהצטלם", אומרים עובדים סוציאליים בצרפת.
מבין המפלגות הפוליטיות, רק מחנה השמאל הקיצוני בראשותו של ז’אן לוק מלנשון, סירב לגנות את ההתפרעויות. הימין השמרן והימין הקיצוני העלו מצדם, כרגיל, את הצורך במדיניות הגירה נוקשה. אך לרבים אחרים יש ביקורת על קצב שיקום השכונות ועל היחס המפלה לתושביהן. לטענתם, לא רק צעירי השכונות, אלא החברה כולה והממשלה הפכו רכושניות. המודל החברתי הייחודי של צרפת הולך ונעלם.
"מלחמת הילדים"
הלילה השלישי והקשה ביותר עד כה של המהומות, בין שישי לשבת, פרץ מיד אחרי מצעד המחאה השקט שערכה אמו של נאהל לזכרו בפרבר נאנטר, ובמהלכו תקפה את השוטר שהרג את בנה, ובעצם את המשטרה כולה. "הוא לא היה צריך להרוג את הבן שלי", אמרה. "כדור כל כך קרוב לחזהו. לא. אני לא יכולה לתאר לעצמי. להכות אותו כדי להכריח אותו לצאת - כן. אבל לא להרוג ילד קטן כזה. כמה זמן זה יימשך עוד? כמה ילדים ייהרגו? כמה אמהות יהיו במצבי? למה הם מצפים?".
אומנם השוטר שירה בנאהל מואשם ברצח בכוונה תחילה, אך זה לא הרגיע את הרוחות. הנשיא עמנואל מקרון סירב בתוקף להכריז על מצב חירום כדי לא להבריח את שארית התיירים ולא להכתים את יוקרתה של צרפת שנה לפני המשחקים האולימפיים. הוא נאלץ, עם זאת, לקצר את שהותו בפסגת האיחוד האירופי בבריסל ולהפסיק לעת עתה להסביר למנהיגי העולם מה עליהם לעשות כדי להיטיב את המצב הבינלאומי ואת מצב כדור הארץ.
אך אם בהצהרתו הפומבית הראשונה התייצב מקרון לצד העם והכריז על ההרג כ"בלתי נסלח" ו"בלתי ניתן להצדקה", הרי שבהמשך נאלץ לחזור שוב ושוב על הזדהותו עם השוטרים ולגנות את "האלימות הבלתי מוצדקת" של המפגינים.
גל המהומות הנוכחי זכה כבר לכינוי "מלחמת הילדים", כאשר כשליש מ־2,400 העצורים בסך הכל במהלך ההתפרעויות הם קטינים בני 12 עד 18. הם היו הפעילים ביותר בביזת חנויות ומרכזי מסחר. הם גנבו בגדי ספורט של מותגים, נעליים, תכשיטים, טלפונים ומוצרי מזון, ונראה שהעבירו חלק מהשלל לגורמי פשע. הנשיא מקרון פנה אפוא אל ההורים וביקש שייקחו את האחריות עליהם. "זוהי אחריות ההורים להחזיק אותם בבית", אמר. "חשוב שההורים יפעילו את סמכותם. אני פונה לחוש האחריות שלהם. הרפובליקה אינה צריכה למלא את מקומם".
מקרון טען גם כי בני נוער שיוצאים להתפרע מושפעים לרעה מהרשתות החברתיות, ולדבריו יש להן "תפקיד משמעותי" בהתכנסות למהומות. לדבריו, רבים מהמתפרעים מחקים אלימות שאליה הם נחשפים בסרטונים שמופצים ברשת. הממשל בצרפת דרש מרשתות כמו סנאפצ’ט וטיקטוק להסיר "תוכן רגיש" , אך גם לעזור לאתר את המסיתים לאלימות.
מילים אחרונות
מוקד המהומות המרכזי בליל המהומות הרביעי היה מארסיי, שבה מאות צעירים שרפו והרסו כל מה שנקרה בדרכם. המתפרעים כיוונו את זעמם נגד כל מוסדות הציבור, כולל בתי ספר.
שחקני נבחרת הכדורגל של צרפת, ובראשם קיליאן אמבפה, יליד הפרבר בונדי שבו היו התפרעויות קשות, ניסו להוריד את גובה הלהבות. "רבים מאיתנו באים משכונות קשות, ואנחנו שותפים לכאב ולצער על הריגתו של נאהל", אמרו השחקנים בהודעתם. "אנחנו מבינים את הזעם העממי, אך אלימות אינה פותרת דבר, ויש דרכים אחרות להתבטא. אתם הורסים את בתיכם ועריכם ונכסי ציבור משותפים. האלימות חייבת להיפסק כדי לאפשר להתאבל, לנהל דו־שיח ולהשתקם".
ליל המהומות החמישי ברציפות היה קל יותר מקודמיו: רק 719 עצורים ברחבי צרפת, 45 שוטרים פצועים, 877 שריפות, 577 מכוניות שהובערו, 74 בתים שניזוקו. אבל האירוע החמור ביותר של הלילה היה ניסיון התנקשות בנציג הממסד וינסנט ז’נברן, ראש עיריית פרבר מדרום לפריז, שביתו הפרטי נפרץ באמצעות מכונית עם מטען נפץ. ראש העיר עצמו לא היה שם, אבל אשתו ושני ילדיו הקטנים התעוררו לקול חזיזים וזיקוקים שהושלכו לעברם.
התובע המחוזי הודיע על חקירת ניסיון לרצח. במצעד הזדהות שנערך בעירו אמר ז’נברן שהמהומות הפכו אותו לדמות מרכזית במחנה השמרני, כי מדובר בקרב בין הרפובליקה ובין אויביה. "אנחנו הרפובליקה", אמר, והשווה את ראשי הערים ללוחמי הרזיסטנס נגד הכיבוש הנאצי. "על הרוב לומר: זה מספיק".
לדעת רבים, מי שהצליחה להרגיע את המצב הייתה דווקא סבתו של נאהל, שקראה למתפרעים לעצור. "אני מאשימה את השוטר שהרג את הנכד שלי, לא את השוטרים האחרים", אמרה. "טוב שהם שם. אני אומרת לכל אלה שרוצים להרוס: עצרו. הם משתמשים במותו של נאהל כתירוץ. שלא יהרסו בתי ספר ואוטובוסים. אני איבדתי את נכדי וגם את בתי שהיא אבודה, כי אין לה יותר ילד".
נוסע שהיה במכונית שבה נורה נאהל הגיע ליחידת התחקור הפנימי של המשטרה כדי למסור רשמית את עדותו. לטענתו, השוטר הנאשם הכה את הנער בכת האקדח, וכשזה הסיר את רגלו מהבלם, המכונית החלה לנסוע. כשהשוטר הסיט את האקדח שהפנה לראשו של הנער, הכדור פגע בלבו. לפני שמת אמר לו נאהל שיחבק את אמו ואת סבתו.
בינתיים, 45 אלף השוטרים שגויסו למאבק במתפרעים - עשו את שלהם. נראה שגם התארגנות הנגד של בעלי העסקים והפגנות של פעילי הימין הקיצוני - הבהירו את הגבול הדק שעלול להיחצות לעבר אובדן שליטה שלטוני ומלחמת אזרחים. והמחנות במלחמה הזאת ברורים: מבצע איסוף תרומות לטובת משפחת השוטר היורה הניב כבר כמיליון יורו. מבצע דומה לטובת אמו של הנער שנהרג אפילו לא הגיע ל־150 אלף.
האומדן הזמני של הנזקים שנגרמו למדינה במהומות הוא יותר מ־250 מיליון יורו.
"אנחנו רוצים לשבור הכל, לגנוב הכל, כדי להביע את תחושותינו - שיבינו אותנו בדרך שלנו. כי אם אנחנו מדברים - לא מקשיבים לנו", אמר אחד מהמתפרעים. אבל בעלי העסקים הקטנים שאיבדו את כל רכושם רואים זאת בעין אחרת. "יש לי שתי בנות, בנות 5 ו־7, אשתי הפסיקה לעבוד כדי לעזור לי", אמר בעל מכולת.
בינתיים צרפת מלקקת את פצעיה ומנסה לשקם את תדמיתה הבינלאומית, אחרי כמה מהלומות מכאיבות: אחת מהן הייתה כשדובר הנציבות לזכויות האדם של האו"ם אמר כי המהומות מאותתות לצרפת "לטפל בבעיות העמוקות של גזענות במערכת אכיפת החוק"; נשיא טורקיה ארדואן מיהר להאשים את הממשל הצרפתי ברדיפת האסלאם; ממשלת אלג’יריה טענה מצדה כי אזרחיה נמצאים ב"רמת סיכון גבוהה" בצרפת; ודובר משרד החוץ האיראני קרא לממשלת צרפת ולכוחות הביטחון שלה להפגין איפוק, להפסיק את ההתעללות במפגינים ולהקשיב לדרישותיהם. הוא גם המליץ לאזרחים איראנים להימנע מנסיעות בלתי הכרחיות לצרפת.
הנשיא מקרון נועד עם ראשי בתי הפרלמנט כדי ליזום תהליך לבירור השאלה הנוקבת - כיצד הגענו עד הלום? נציגי הממשל ממשיכים לטעון כי לא מדובר בהתקוממות חברתית, אלא בפעולות של חוגי פשע מאורגנים שהפעילו קטינים לצורך כיסוי. ולגבי הנקודה היהודית, חוץ מפה ושם דיווחים על כמה קריאות "מוות ליהודים", רוב הכתובות שרוססו היו נגד הממשלה והמשטרה. היהודים יחכו אולי לסיבוב הבא.