ד״ר אנדי טיקס, פסיכולוג מומחה בתחום הרווחה, הדת והרוחניות, מזהיר כי דפוסי השנאה והאדישות שנראו במהלך השואה יכולים להתרחש שוב. ד״ר טיקס, בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון ותואר דוקטור בפסיכולוגיית ייעוץ מאוניברסיטת מינסוטה, מסביר במאמר שכתב למגזין Psychology Today איך שואה יכולה להתרחש שוב, במציאות של ימינו.
"כשישה מיליון יהודים וחמישה מיליון אחרים, כולל מתנגדים פוליטיים, הומוסקסואלים, צוענים, נכים וחולי נפש - נרצחו באופן שיטתי במהלך השואה", כותב ד״ר טיקס. "חלק מהמטרה של זכירת השואה היא להרהר כיצד דמוקרטיה מתקדמת כמו גרמניה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 יכלה להגיע לשנאה ואלימות המונית כזו, וללמוד משגיאותיה כדי שלא נתנהג באופן דומה שוב".
כפסיכולוג של דת, ד״ר טיקס מביע דאגה מיוחדת לגבי תפקיד הדת בתקופת השואה. "אני מתעניין במיוחד בתפקיד שמילאה הדת ובמיוחד הנצרות בתקופת השואה", הוא מציין. "לצערי, אני חושש שאנחנו לא לומדים מההיסטוריה כפי שהיינו צריכים, כיוון שהדת נראית קשורה לבעיות דומות גם היום".
ד״ר טיקס מסביר כי שורשי השואה נעוצים בהיסטוריה ארוכה של אנטישמיות. לדבריו, "הזרעים לשואה נטמנו בהיסטוריה של האנטישמיות, זרם שהונצח זמן רב בכנסייה הנוצרית. כבר זמן קצר לאחר מותו של ישו, חלק מהנוצרים האשימו באופן שגוי את היהודים בצליבתו. במשך מאות שנים, נוצרים רבים גם התקשו עם העובדה שיהודים אינם מתנצרים".
הוא מפנה את תשומת הלב במיוחד לכתביו של מרטין לותר. "מרטין לותר כתב את ספרו 'על היהודים ושקריהם', בו הוא מתאר יהודים כ'עם בזוי וזונה, כלומר, לא עם האלוהים, והתפארותם בייחוס, מילה וחוק יש להחשיב כלכלוך'", מצטט ד״ר טיקס. המוטיבציה המוצהרת של לותר, הוא מציין, הייתה: "זה יש לעשות לכבוד אדוננו והנצרות, כדי שאלוהים יראה שאנחנו נוצרים".
לפי ד״ר טיקס, רגשות כאלה שימשו בהמשך כהצדקה לשואה בגרמניה הנאצית. הוא מביא את מסקנתו של פרופסור ללימודי דת סטיבן היינס: "למרות שהאנטי-יהדות הנוצרית לא הפכה לבדה את השואה לאפשרית... [היא] לא יכלה להתרחש ללא הנצרות".
במאמרו, ד״ר טיקס מתייחס להבחנה משמעותית בין סוגי דתיות. "כדי לעזור להבין כיצד דת משפיעה על התנהגות רצחנית, התיאולוג מירוסלב וולף, בספרו 'הדרה וחיבוק', מבחין בין דת 'דקה' לדת 'עבה'", הוא מסביר.
"דת דקה, לפי וולף, כרוכה באמונה מעוותת, שטחית, עמומה ושבלונית שבאופן אנוכי משרתת 'בעיקר כדי לחזק ולרפא'. היא לעתים קרובות מושפעת מגורמים מחוץ לאמונה עצמה, כולל אינטרסים לאומיים או כלכליים". לעומת זאת, מוסיף ד״ר טיקס, "דת עבה 'מסמנת דרך חיים' ומתחברת עם 'מסורת מתמשכת עם קשרים חזקים למקורותיה והיסטוריה שלה... עם תוכן קוגניטיבי ומוסרי ברור', כמו ההוראה החיונית 'ואהבת לרעך כמוך'".
המסקנה שלו מכך ברורה: "וולף מסיק שתרגול דק אך להוט של האמונה הנוצרית צפוי לטפח דה-הומניזציה ואלימות, בעוד שתרגול עבה ומחויב יעזור ליצור אמפתיה וחמלה".
נקודה מרכזית נוספת במחקרו של ד״ר טיקס נוגעת לתפקיד של העומדים מן הצד. "למרות ששנאה מילאה תפקיד מרכזי בשואה, כך גם אדישות פסיבית, מה שפסיכולוגים חברתיים מכנים 'אפקט הצופה מן הצד'", הוא מסביר. המחקר מראה, לדבריו, שהתנהגות כזו "מוסברת בנטייה האנושית לפזר אחריות לאחרים במהלך נסיבות קשות".
"מחקר פסיכולוגי מציע, בנוסף, שאפקט הצופה מן הצד צפוי יותר להתרחש כאשר אנשים מסתכלים על אחרים לראות איך הם מגיבים. אם אחרים לא נראים מודאגים מאוד, גם אנחנו לא נהיה מודאגים".
הוא מעריך בצורה נחרצת את השפעת התופעה על מהלך ההיסטוריה: "אם מנהיגי הכנסייה הנוצרית ומספר גדול של מאמינים נוצרים היו מתייצבים נגד הנאציזם, ההיסטוריה הייתה כנראה שונה משמעותית היום. אכן, התייצבות נגד דיכוי מסוגים שונים היא היבט מרכזי של אמונה עבה".
יחד עם זאת, ד״ר טיקס מדגיש שהיו גם דוגמאות חיוביות. "היו יחידים וקהילות נוצריות שכן עמדו באופן הרואי במהלך השואה", הוא מציין. לדבריו, מחקרים על מצילי יהודים בתקופת השואה חשפו מניעים מעניינים, כולל "קיום יחסים קרובים עם מישהו שזקוק לעזרה, שאיפה לציית להוראות התנ"ך לגבי אהבה ובהיפוך דרמטי של השקפות אנטישמיות היסטוריות, תחושת קרבה רוחנית עם בני הדת היהודית".
ד״ר טיקס מזהיר מפני טעות נפוצה בהתייחסות לעבר: "קל להאמין שאלה שביצעו זוועות בשואה היו בהכרח רעים, בעוד שאנחנו, מאידך, טובים מכדי להיות מעורבים. באופן דומה, קל להאמין שהכוחות שגרמו לשואה לא יכולים לפעול כיום".
אך הוא מצביע על מקבילות מטרידות להווה: "השנאה/אדישות שהראו חלק מהנוצרים כלפי יהודים במהלך השואה דומה בדרכים מסוימות לשנאה/אדישות שמראים חלק מהנוצרים כלפי אנשים וקבוצות מסוימות כיום".
לסיכום, ד״ר טיקס מזכיר לנו את האחריות האישית והקולקטיבית שלנו: "לכל אחד מאתנו יש בחירות לעשות, כמו גם לכל אחת מהקהילות שלנו. חשיבות הבחירות מתעצמת בתקופות של הפרעה משמעותית ואי-שקט חברתי".
