מאיה גיל, שורדת שואה בת 95 מברוקלין, נהרגה כאשר נפגעה מרכב מטען בעת חציית רחוב קרופסי ליד שדרות ה-24, מול דירתה בשכונת בנסונהרסט. גיל הייתה בליווי המטפלת הביתית שלה בת ה-54 כאשר הרכב, שנהג בו גבר בן 64, פנה שמאלה ופגע בשתיהן בסביבות השעה 12:40 אחר הצהריים.
בעוד המטפלת אושפזה במצב יציב עם פציעות ברגליים, גיל סבלה מפציעה קשה בראשה ונקבע מותה לאחר שהובהלה לבית החולים NYU Langone בברוקלין. לפי משטרת ניו יורק, הנהג לא נעצר ולא הואשם, והחקירה עדיין נמשכת.
95-year-old Mayya Gil immigrated from Ukraine in 1992. Officials say she died after being hit by a driver outside her Brooklyn home: https://t.co/fh1RPaBqGc pic.twitter.com/yEsBd8PJ9y
— Gothamist (@Gothamist) January 27, 2025
חייה של גיל היו רצופים בהישרדות מאירועים היסטוריים קטסטרופליים. היא נולדה בחמלניצקי, עיירה במערב אוקראינה, ובגיל 12 נאלצה לברוח עם אמה ואחיה לקייב כדי להימלט מהפלישה הנאצית. בקייב היא פגשה את בעלה לעתיד, ויליאם, והשניים הביאו לעולם בנות תאומות - לריסה ואירינה. המשפחה חיה תחת המשטר הסובייטי והייתה עדה לזוועות אסון הגרעין בצ'רנוביל בשנת 1986.
בעקבות אסון צ'רנוביל, בתה לריסה החליטה לעבור לניו יורק. שש שנים מאוחר יותר, בשנת 1992, שאר בני המשפחה הצטרפו אליה והתיישבו בשכונת בנסונהרסט בברוקלין, שם החלו לבנות את חייהם החדשים בארצות הברית. הזוג מהר מאוד השתלב בקהילה המקומית והפך לחברים פעילים במרכז הקהילתי היהודי בשכונה.
חייה של גיל לא היו נטולי טרגדיות גם בארצות הברית. בשנת 2013, בתה לריסה ויינברג נפטרה בגיל 58 לאחר מאבק בסרטן לבלב בשלב מתקדם. המשפחה לא יכלה להרשות לעצמה לרכוש חלקת קבורה עבורה, אך בזכות קרן תמיכה של הניו יורק טיימס, לריסה זכתה למקום מנוחה ראוי. לריסה הייתה הבת שהובילה את הגירת המשפחה לארה"ב, ולכן אובדנה היה משמעותי במיוחד עבור כל המשפחה.
טרגדיה נוספת פקדה את גיל בשנת 2020, כאשר בעלה ויליאם נפטר לאחר שנדבק בנגיף הקורונה בשיא המגפה. לאחר 68 שנות נישואין, הם לא זכו להיפרד כראוי. "הם לא הרשו לי לראות אותו, והוא היה חלש מדי מכדי לומר משהו בטלפון", סיפרה גיל בראיון לניו יורק טיימס באותה שנה, כשדיברה ברוסית. למרות הכאב, היא התייחסה לנישואיהם באהבה רבה ואמרה: "היינו כמו אדם אחד". ויליאם בילה את יומיים האחרונים שלו בבית החולים בלי שאשתו יכלה לבקר אותו בגלל הגבלות הקורונה.
View this post on Instagram
מאיה גיל הייתה אישה מאוד פעילה ואהובה בקהילתה. בתה אירינה ליזונובה תיארה אותה לעיתון "גותמיסט" כאישה שכולם הכירו בשכונה. נכדתה, נטשה פמיגטי, שגיל גידלה "מהיום הראשון", זוכרת אותה כ"אדם הכי טוב לב ונדיב שאי פעם פגשתי". לפי פמיגטי, "שום דבר לא הביא לה יותר שמחה מאשר פשוט להיות סביב משפחתה".
למרות כל הקשיים והאתגרים שחוותה במהלך חייה - הפלישה הנאצית, המשטר הסובייטי, אסון צ'רנוביל, הגירה בגיל מבוגר, איבוד בתה וגם בעלה - גיל המשיכה להיות שורדת ועמוד תווך במשפחתה ובקהילה. היא הייתה סבתא רבה לשבעה נינים והשאירה אחריה מורשת של חוסן, אהבה ונדיבות. חייה, שהיו עדים להיסטוריה של המאה ה-20 והמאה ה-21 על אירועיה הקשים ביותר, הסתיימו באופן טרגי ברחובות ברוקלין, העיר שהפכה לביתה בשנותיה האחרונות.
