העבודה המונוטונית, שלא לומר הסיזיפית, של סקר מנדטים שבוע אחר שבוע מעוררת לא מעט שאלות בנוסח של "מה הטעם בסקר מנדטים, הרי אין בחירות באופק?" התשובה היא כמו בלא מעט מקרים "נכון, אבל...". אין בחירות באופק ובכל זאת הצבת המראה השבועית של סקרי המנדטים ב"מעריב סופשבוע" מתחילת דרכה של הממשלה הנוכחית, מאפשרת לנו לראות מגמות בדעת הקהל הישראלית.
כשהסקרים המתנהלים בשפה של מנדטים מאפשרים לנו בעצם לראות את מידת ההסכמה או אי ההסכמה של הישראלים עם התנהלות המפלגות הפועלות בשדה הפוליטי, ובעיקר עם ראשיהן. הדברים חשובים תמיד ובמיוחד בקדנציה הנוכחית של ממשלת נתניהו שבה עברה מדינת ישראל טלטלות שלא היו כדוגמתן בכל 77 שנות עצמאותנו.
ונתחיל עם הגדרות, שרירותיות ככל שיהיו, אבל נשתדל לרגע שלא להתעכב או להתווכח דווקא עליהן אלא לקבל אותן ולו לצורך הצגת הדברים. ראשית תקופת הצגת הנתונים. בחרנו את ממוצעי הסקרים השבועיים של מעריב סופשבוע החל מינואר 2024 ועד מרץ 2025. יכולנו יותר או גם פחות אבל תקופה שכזו מאפשרת להבנתנו להסתכל על פרק זמן ממושך דיו מחד, ומאידך רחוק דיו מהיום הנורא של השבעה באוקטובר והרק העצים של מלחמת חרבות ברזל שבאה בעקבותיו.
שנית, לקחנו את שני הגושים הפוליטיים מרכזיים: גוש מפלגות הקואליציה ומולו גוש מפלגות האופוזיציה הציוניות, להוציא המפלגות הערביות. בכל אחד משני הגושים ביצענו חלוקה, יש יאמרו שרירותית ויש שיגידו הגיונית, בין המפלגות המתונות יותר לבין אלו שמושכות לקצה. בגוש הקואליציה החלוקה הייתה בין הליכוד כמייצגת את המרכז המתון יותר של הימין הישראלי לבין מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית המבטאות עמדות קצה של מחנה הימין הישראלי. בגוש האופוזיציה הלחמנו יחד את מפלגות המחנה הממלכתי ויש עתיד כמייצגות אופוזיציה מתונה יחסית, ולצידן מפלגות ישראל ביתנו והדמוקרטים (תחילה כחיבור מספרי המנדטים של מרץ והעבודה והחל מיולי 2024 – הדמוקרטים) כמבטאות עמדות קצה של האופוזיציה הנוכחית (למרות שמנהיגיהן ניצבים לכאורה בשני צדדי הציר הפוליטי של ימין-שמאל).
וכעת לנתונים, והאופוזיציה תחילה.
בכל הנוגע לגוש האופוזיציה התמונה ברורה ומובהקת למדי. ככל שאנו מתרחקים מאירועי השבעה באוקטובר כך הולכים ופוחתים המנדטים שמקבלות מפלגות "המרכז" בגוש (המחנה הממלכתי ויש עתיד). אם בינואר 2024 קיבלו שתיהן במצטבר 52 מנדטים הרי שבחודש שעבר הן עומדות על 30 בלבד, ירידה של כ-42%! מנגד נראית מגמה ברורה ומובהקת אף היא של עלייה בכוחן המצטבר של מפלגות הקצה בגוש (הדמוקרטים, וישראל ביתנו) מ-14 מנדטים בינואר 2024 ל-28 במרץ 2025 – עליה של 100%.
בגוש מפלגות הקואליציה התמונה שונה למדי
תמונת המנדטים של מפלגת הליכוד, כמייצגת האגף המתון בקואליציית הימין של נתניהו מראה על עליה עקבית אבל מתונה מ-17 מנדטים בינואר 2024 ל-23 מנדטים במרץ 2025, גידול של כ-35%. לעומתה, ההיתוך של מפלגות הקצה בגוש הימין – הציונות הדתית ועוצמה יהודית (שרצו ברשימה משותפת בשתי מערכות הבחירות האחרונות, אינו מתרומם לאורך התקופה שבה אנו עוסקים, בעיקר בשל העובדה שמפלגות הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' מתנדנדת לאורך התקופה המוצגת לעיל מעל ומתחת לאחוז החסימה ולמעשה ברוב החודשים (שמונה מתוך 15) היא נמצאת בממוצע מתחתיו.
אז מה מלמדים אותנו המספרים. לכאורה, בוודאי ככל שמדובר בגוש מפלגות האופוזיציה, נראית מגמה ברורה של דעיכת המרכז ונהירה אל הקצוות. בגוש הקואליציה התמונה ברורה פחות בעיקר בשל החלשות הליכוד לאחר אירועי השבעה באוקטובר ושקיעתה של מפלגת הציונות הדתית אל מתחת לאחוז החסימה מסיבות שמצריכות דיון נוסף.
