במשך שנים מערכת הביטחון בישראל זלזלה באפשרות שארגוני הטרור הפלשתינים ינסו להוציא מתקפת פשיטה רחבת היקף נגד יישובים ישראלים. כך טוען השר הבכיר לשעבר יובל שטייניץ בראיון נרחב למוסף מעריב שיפורסם במלואו מחר.
"ברור לי שצריכה להיות בדיקה מקיפה בנוסף לבדיקות הפנימיות של צה"ל והשב"כ״, אומר שטייניץ, שמכהן היום כיו״ר רפא״ל, ״השאלה היא איך היא צריכה להיות, פרלמנטרית או ממלכתית, עם רשות כזו או אחרת, עם השופט עמית או עם השופט סולברג. צריכה להיות פשרה שתביא לבדיקה מעמיקה לא כדי לחפש אשמים אלא כדי להפיק לקחים".
למה בעצם לא לחפש אשמים?
"כי בניגוד לנטייה הטבעית להסתכל על מחדל השבעה באוקטובר באופן נקודתי, האמת היא שהוא התחיל מאז הסכמי אוסלו, בחוסר ההבנה וההפנמה שכוחות פלסטינים מסוגלים לאיים על מדינת ישראל. לכן ועדת חקירה משמעותית ורצינית צריכה ללכת לא רק שנה אחורה אלא עד הסכמי אוסלו. לא לחקור את הסכמי אוסלו, אלא את העובדה איך אחריהם לא הבינו שנוצר פה סיכון בטחוני מהסוג הזה ולא הפנימו את העובדה שכוח פלסטיני של עשרות אלפי פלסטינים גם ברצועה וגם ביהודה ושומרון, למרות שהוא נחות לעומת עוצמת צה"ל, מהווה סיכון משמעותי למדינת ישראל".
"כבר ב-98', כשעוד הייתי מרצה באוניברסיטה, הזהרתי שאנחנו צריכים לקחת בחשבון שארבעים אלף הלוחמים של ערפאת עם הציוד שקיבלו ועם תגבור של חמאס שהיה אז ארגון קטן יחסית, יכולים להוציא מתקפת פתע על ישראל. הזהרתי שבגלל הקרבה המידית שלהם לכפ"ס ולשדרות הם עלולים לכבוש שכונות שלמות, לרצוח אלפים ולחטוף מאות עד שהצבא יתעשת וישתלט על הכאוס", אמר.
ואיך הגיבו לזה?
"סגן הרמטכ"ל עוזי דיין הזמין אותי לשיחה ביחד עם האלוף יצחק בריק. זה הפתיע אותי, כי הייתי רק איש סגל אקדמי, אבל הם אמרו, קראנו מה שכתבת, ובהתחלה זה נראה לנו מוגזם לגמרי, אבל אחרי שהתעמקנו בדברים אמרנו שזה לא בלתי אפשרי ולכן קראנו לך לבדוק איך נערכים למנוע אפשרות כזאת. ישבנו ודיברנו ואפילו הזמינו אותי לוועדת החוץ והביטחון בכנסת להרצות על המאמר".
"באתי לכנסת בפעם הראשונה בחיי והצגתי את הסכנה בפשיטה של אלפי פלסטינים בבת אחת לתוך הקו הירוק, תפיסת שדות תעופה והשתלטות על תחנות כוח. קראו למה שהצגתי 'תסריט שטייניץ', ואלו שרצו ללגלג קראו לו 'תסריט הבלהות של הפילוסוף שטייניץ'. מי שהכי לגלג היה הרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק שבסוף הדיון, במסדרון ליד המעלית, אמר משהו כמו, מאד מקורית התזה שלכם, עם רובים וטנדרים ישנים הכוחות הפלסטינים יאתגרו את האוגדות המשוריינות של צה"ל? הוא עשה תנועה מבטלת עם היד והלך. ובסוף גם הצבא לא עשה עם זה כלום", הוסיף.
ראש הממשלה נתניהו אולי לא לגלג, אבל ביסס את תפיסתו המדינית על הנחת העבודה השגויה הזו.
"ההנחה הזו הייתה גם בתקופתו של שמעון פרס כראש ממשלה, שהתיר להכניס עשרות לוחמים פלסטיניים מתוך מחשבה שזה לא מסכן אותנו, והיא הייתה גם בתקופת שרון ואולמרט וגם בתקופתם של ביבי ושל בנט. כל המערכת הניחה שהחמאס מורתע ושאנחנו חזקים. הייתי אחד הבודדים שהתריע על הסיכון, ולמען האמת, בשנים האחרונות גם אני התחלתי לחשוב שאולי זה לא יקרה. עשרים שנה אני מזהיר ולא קורה כלום, אז אולי אני מגזים".
נדמה שההיסטוריה חוזרת על עצמה גם ברמת המוכנות הצבאית למלחמה. בספרך אתה מתאר את האירועים שקדמו למלחמת לבנון השניה, כששלחת מכתב בו התרעת על העדר מוכנות צבאית למלחמה בצפון, וראשי הצבא הזחוחים פיזרו את האזהרות לכל רוח.
"אני מביא בספר כמה מקרים שבכולם רואים את אותו הדפוס: דרג מדיני בא ומותח ביקורת ומזהיר והצבא מתעלם. המקרה הראשון הוא הכור הגרעיני בסוריה, כשאני ואחר כך ועדת המשנה של הכנסת כתבנו שני מסמכים שהזהירו מפני מחדל מודיעיני בסוריה. התרענו שהמודיעין מסתכל רק על הגרעין באיראן ויתכן שיש גרעין גם בסוריה. אפילו בדו"ח ועדת החקירה על הכישלון המודיעיני בעיראק, באחד הפרקים החסויים, נכתב שקיימת סבירות גבוהה לגרעין צבאי בסוריה. אלה היו שני המסמכים הראשונים והיחידים שהתריעו מפני גרעין סורי. היינו צריכים ממש לתפוס בשיניים את ראשי אמ"ן והמוסד כדי שיואילו בכלל להתחיל לבדוק את זה. זלזלו בנו. אמרו, מי אתם שתלמדו אותנו. בסוף המוסד אמר, אם אני מקבל אזעקה מוועדת החוץ והביטחון, אני צריך לבדוק שמא אתם טועים ואנחנו צודקים. ככה התגלה הגור הגרעיני בסוריה".
ובמלחמת לבנון השניה?
"ביקשנו לדון עם הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הצפון על אפשרות של מלחמה בצפון והם לא היו מוכנים לדבר איתנו על זה בכלל, רק על תקריות קטנות פה ושם, מקסימום סבב, או חוליה. אבל אני התעקשתי על מוכנות למלחמה כוללת, כזו שחיזבאללה מתנפל פתאום, אולי בשילוב הצבא הסורי, ואחרי כמה דיונים עקרים עצרתי את הדיון ואמרתי לראשי מערכת הביטחון, מה שקורה עכשיו מזכיר לי את מלחמת יום כיפור. במקום לדון במוכנות למלחמה, ועדת החוץ והביטחון דאז קיימה דיונים על ההישג הישראלי המופלא כשהצבא הפיל 13 מטוסי מיג מצרים".
אז ההיסטוריה חוזרת על עצמה?
"אין ספק שהיה פה כשל שעלה לנו בתוצאה איומה ונוראה. הקונספציה הייתה כל כך חזקה והיא אמרה שני דברים: האחד, חמאס לא רוצה במלחמה, הוא מורתע, הוא רוצה שקט, הוא רוצה להוכיח את עצמו בעזה, והשני, החשוב יותר, חמאס גם לא מסוגל לעשות פשיטה משמעותית. הוא מסוגל לכל היותר להחדיר כמה חוליות, גג מאה לוחמים שנראה מראש על המסך ונקטול ליד הגדר. זו הייתה הגישה. כולם מדברים על הלילה שלפני, אבל בכלל לא חשוב מה קרה בלילה שלפני. כי אגיד לך את האמת, גם אם היו נותנים התרעה בלילה שלפני, נניח שהיו חוששים שמשהו הולך לקרות ומקפיצים כמה גדודים וטנקים לדרום, אז החמאס היה מבטל את הפשיטה ודוחה אותה בכמה שבועות. אולי הוא היה אומר, עלו עלינו הפעם בגלל פתיחת הסימים ובפעם הבאה היה פותח אותם שלוש שעות מאוחר יותר".
הראיון המלא יפורסם מחר במוסף מעריב
