למרות המתח והקונפליקט, מחקר חדש שנערך בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה במהלך מלחמת השבעה באוקטובר בהובלת ד״ר את׳יר מסארווה ופרופ׳ נגה כהן, מצא כי יהודים וערבים מוכנים להעניק תמיכה רגשית זה לזה, גם כאשר מדובר במי שאינו משתייך לקבוצתם החברתית. "ממצאי המחקר שלנו מהווים נקודת אור בתקופה מאתגרת, ומעידים על הפוטנציאל האנושי לאמפתיה וסיוע מעבר לגבולות קבוצתיים", אמרו החוקרות.
לדבריהן, למרות המתח הבין-קבוצתי בזמן המלחמה, משתתפי המחקר השתמשו באותן דרכים לנסח מסרים של הרגעה ולעידוד בעת מתן עזרה, ללא הבדל בין סיוע לבני קבוצתם לבין סיוע למי שמחוץ לה. נוסף על כך, מתן התמיכה הרגשית שיפר את מצב רוחם של הנבדקים עצמם – ממצא המדגיש את חשיבות התמיכה ההדדית בתקופות משבר.
"מצאנו כי יהודים וערבים סייעו בצורה דומה, ומתן העזרה לאחר שיפר את מצב רוחם באופן ניכר, ללא קשר אם נתנו את העזרה ליהודי או לערבי. עצם הידיעה שהצלחת לסייע למישהו אחר, במיוחד בתקופה קשה, יכולה לשפר את מצב הרוח ולהגביר את תחושת המשמעות והחוסן הנפשי. זהו ממצא שמעורר תקווה ומדגיש את הכוח של קשרים אנושיים, גם בזמנים של מתח וקונפליקט" אומרות החוקרות ל"מעריב".
במחקר השתתפו 159 נבדקים בגילאי 18-35 מהצפון והמרכז, 42% ערבים ו-58% יהודים, אשר גויסו למחקר כשלושה חודשים לאחר פרוץ האירועים הנוראיים ב-7 באוקטובר 2023. הנבדקים קראו תיאורים של אירועים רגשיים שליליים הקשורים למלחמה, אשר נכתבו על ידי צוות המחקר אך הוצגו להם כאירועים אמיתיים, לדוגמא: "בזמן המלחמה נחת טיל על הבניין שלי. בנס הייתי במרחב המוגן ולא נפגעתי אבל כל הדירה שלי נהרסה ואין לי לאן לחזור. בכל פעם שעולה זיכרון של האירוע אני בחרדה כי מאוד נלחצתי בזמן שזה קרה. יש לי הרגשה שלא אצליח לצאת מזה ולהרגיש בטחון בשום מקום".
כל נבדק קרא שמונה עדויות להן התבקש לכתוב מכתב תמיכה. כולם קראו את אותם הטקסטים בדיוק, ההבדל היחיד היה אם נאמר להם שמי שכתב את הטקסט הוא ערבי או יהודי. לאחר קריאת התיאורים, התבקשו הנבדקים לכתוב מכתב תמיכה לכותב האירוע, במטרה לעודד אותו ולהקל על תחושותיו. כל הנבדקים קיבלו את אותם התיאורים ונאמר להם אם כותב האירוע הוא או יהודי או ערבי – מה שאפשר לחוקרים לבחון האם זהותו של הכותב משפיעה על האמפתיה כלפיו.
עם סיום המשימה, הנבדקים מילאו שאלונים שנועדו לבדוק את תפיסתם כלפי האדם לו כתבו בחזרה ואת האסטרטגיות בהן השתמשו כדי להעניק תמיכה רגשית. מתוצאות המחקר עולה כי אף שהמשתתפים הרגישו מוטיבציה גבוהה יותר לעזור לבני קבוצתם, הם השתמשו באותן אסטרטגיות תמיכה רגשית גם כאשר העניקו עזרה ליהודים או לערבים שאינם מקבוצתם. הנבדקים נעזרו באמצעים כמו עידוד, תיקוף הרגשות והצעת פתרונות באופן דומה, בין אם העניקו תמיכה לבני קבוצתם ובין אם לאדם מקבוצה אחרת.
נחקר ערבי שהגיב על טקסט שהוצג לו ככתוב על ידי יהודי, הגיב לכותב הפיקטיבי (הנחקרים לא ידעו כי מדובר בטקסטים שנכתבו על ידי החוקרות): "עברת דברים מאוד קשים שהמוח לא יכול לדמיין, אבל הרבה אנשים עברו את מה שעברת. תחשוב אפילו קצת בחיוב, וזה נכון שההשפעה שלו תישאר ואתה עדיין תזכור את זה, אבל תנסה להסיח את דעתך עם דברים שמנחמים אותך וגורמים לך אושר מציע לדבר עם איש מקצוע מומחה, ואולי הוא יעזור לך. תהיה חזק ותזכור שלכל דבר יש סוף".
משתתפת יהודייה במחקר הגיבה כך לעדות שנכתבה לכאורה על ידי ערבי: "האירועים שתיארת נשמעים קשים במיוחד, ואני רוצה לשלוח לך חיבוק חם ולהגיד לך שזה הכי בסדר בעולם להרגיש פחד וחוסר ביטחון. לאבד בית זה דבר נורא, ואני בטוחה שאתה גיבור. אם צריך, אשמח לעזור במה שאפשר".
