כששואלים את מיכאל (מיכי) רצון, יו"ר חברת אב־גד, היכן יותר מעניין, בפוליטיקה או בעסקים, הוא מודה שהדילמה הזאת תמיד קיימת, "אבל כיוון שלא רציתי תלות בעולם הזה של הפוליטיקה, שמרתי על מקומי בעולם העסקים. בשנת 2012 קיבלתי החלטה סופית שאני מדיר רגליי מהעולם הפוליטי. אני בתוך העניינים, אבל לא פעיל. היום אני מתמקד כל כולי במשפחה ובעולם העסקים".
רצון בן 70, יליד פתח תקווה, כיהן כח"כ בכנסת ה־13 וה־16 מטעם הליכוד, והיה סגן שר התמ"ת. כמו כן, כיהן כיו"ר חברת הביטוח אבנר, ובין השנים 2009־2012 היה יו"ר הדירקטוריון של חברת נת"ע. "לאורך כל החיים שלי, מאז שהשתחררתי מצה"ל, אני בעסקים, בעיקר בתחום הביטוח והבנייה, למעט תקופה שהייתי ח"כ ובנת"ע", הוא אומר.
"את ההחלטה לפרוש מהפוליטיקה קיבלתי בזמנו בגלל כפיות הטובה והרדיפה שיש אחרי אנשי ציבור, שהיא לא אנושית ולא הגונה. מדביקים לך תוויות בלי קשר לכישורים שלך, למי שאתה ולנתינה שלך. אתה משלם מחיר לא רק אישי, אלא משפחתי. אין לזה שום הצדקה וזה לא הגון. בגלל זה גם ישנם אנשי ציבור טובים שבורחים מהחיים הציבוריים, ומי שמפסיד מכך זה הציבור ועם ישראל".
מקומי בעסקים
לדברי רצון, העשייה שמלווה את עולם העסקים היא בעיקר זו שמושכת אותו לשם. "קודם כל, בעסקים מטבע הדברים אתה נמצא בעולם העשייה, ואני אוהב את העשייה", הוא אומר. "כשהייתי בפוליטיקה והייתה לי הזדמנות להיות בעולם העשייה, אז מאוד אהבתי את זה, כי ככה חונכתי לתת עצמי למדינה, אני גם אל"ם במילואים. הדילמה הזאת בין עסקים לבין פוליטיקה תמיד קיימת, אבל מאחר ולא רציתי אף פעם תלות בפוליטיקה, כי אני מכיר את העולם הזה, שמרתי על מקומי בעולם העסקים".
בכל זאת, אימצת משהו מהפוליטיקה לטובת עולם העסקים?
"מהפוליטיקה הבאתי לעסקים בעיקר את היכולת שלי להתמודד עם המערכת הציבורית. בעולם העסקים אתה מתחכך כל הזמן בעניין הציבורי ואתה צריך לדעת לעבוד איתו. מממשלה ותמשיכי ברשויות מקומיות ואפילו בפקידות וברגולציה. זה לא פשוט. את רואה חברות גדולות מחזיקות מחלקות שלמות או אנשים מיוחדים לתחום הרגולציה כתוצאה מהצורך להתמודד עם בעיות רגולציה ובירוקרטיה. לא טוב שזה קיים בהיקף כל כך גדול במדינה ואני מקווה שיטפלו בזה.
אני לא צריך את המחלקות האלה, אני מכיר את המערכות איך הן עובדות ואני בדרך כלל משתדל להנחות את האנשים שלי כיצד להתמודד עם זה. זה לא כל כך פשוט. המערכת הבירוקרטית במדינה והרגולציה אוכלות כל חלקה טובה".
את חברת אב־גד, הנסחרת בבורסה ומתמקדת בהתחדשות עירונית, ייסד רצון ב־2009, רגע לפני שהחל את תפקידו בנת"ע. כיום, שניים מתוך חמשת ילדיו עובדים בחברה - ראם מנכ"ל החברה ועודד הוא מהנדס החברה. שלוש בנותיו של רצון פיתחו קריירה משלהן בתחומים אחרים.
כנרת שלי
כאמור, עד עכשיו החברה התמקדה בעיקר בפרויקטים בתחום ההתחדשות העירונית במרכז הארץ, מראשון לציון ועד חדרה. כעת החברה נכנסת במקביל גם לפרויקט תיירות גדול על שפת הכנרת - "עיר כנרת". "אנחנו אחת החברות המובילות בתחום ההתחדשות העירונית בארץ. קיבלנו החלטה אסטרטגית שאנחנו צריכים לפזול לפריפריה", מספר רצון. "הפרויקט החדש הוא בעיקרו בתחום התיירות, מתוכננות בו גם 400 יחידות דיור, אבל המסה העיקרית שלו היא תיירות. שירתי בצבא בגולני בצפון, הייתי נוסע הרבה באזור הזה והייתי רואה את הכנרת ולבי נחמץ איך מפספסים את פנינת הטבע הכי יפה של מדינת ישראל".
מה הפרויקט צפוי לכלול?
"עולם התיירות זה הטרנד הבא של העולם. בעקבות הקורונה כולם נהיו נעים ונדים בכל העולם. זה הזמן לתת פוש חזק בעולם התיירות. בפרויקט הזה אני שותף עם זוהר עובד, גיל ורדי, זלמן יליזרוב ורוני פלד. אחרי פסח הפרויקט כבר יהיה עם היתרים ואנחנו מתחילים את החפירות. יש בפרויקט שילוב מיוחד, למשל תיאטרון של 3,500־4,000 מקומות, מרכז קונגרסים מיוחד במינו, מרכז בידור עם שישה בתי קולנוע, טיילת שפונה לכנרת, יהיה מלון מיוחד שיישב על התיאטרון.
תוכלי לשבת בחדר שלך ולראות הופעה של שלמה ארצי. יהיו שני גשרים שיירדו לחוף השקמים. זה בשלב הראשון. השלב הבא יכלול 810 חדרי מלון, ארבעה בתי מלון גדולים ברמת חמישה כוכבים. כרגע יש התעניינות לא נורמלית מצד רשתות בינלאומיות. כבר ישבנו לשיחות עם שתי רשתות גדולות, אקור ואינטרקונטיננטל, ובדרך גם הילטון, מריוט ורדיסון. יש התעניינות גדולה. אני עכשיו במשא ומתן, מקבל הצעות, בוחן את זה".
בשלב ג' של הפרויקט, אומר רצון, "ייבנו יותר מ־400 יחידות דיור מיוחדות שיושבות על סלע הר עם הפנים לכנרת. כמו כן, בכל בית מלון יהיו מים של חמי טבריה, וגם בשכונת המגורים שנקים יהיה קאנטרי עם בריכות רחצה עם מים תרמיים. לפי הערכה שלי, עלות הפרויקט היא 2־3 מיליארד שקל. אני מאמין שבעוד כשבע שנים כל הפרויקט אמור להיות מוקם, בהנחה שלא יהיו תקלות מיוחדות".
מיהו קהל היעד?
"בגדול כל עם ישראל, תיירות בינלאומית ויש גם קהל מיוחד של נוצרים שאוהבים להגיע לאזור הזה. אין לי ספק שזה יהיה מנוף מטורף לאגם הכנרת, ירים אותו בצורה דרמטית, וכמובן את העיר טבריה וכל היישובים הסמוכים לה. זה יוסיף כ־3,000 מקומות עבודה, והכנסות של למעלה מ־100 מיליון שקל בשנה למדינה. זה מנוע צמיחה עצום. אני רוצה להפוך את הפרויקט הזה לפרויקט לאומי, מקווה שהממשלה תעזור לי בזה, אבל לא אעצור בכל מקרה".
ביקושים כבושים
אתה עוסק שנים רבות בתחום הנדל"ן. איך היית מאפיין את המצב הנוכחי?
"מחירי הנדל"ן הגיעו לשיא לא נורמלי בשנים האחרונות. עוד לא הספקנו לנשום וכבר נמכרו הדירות במחירים שעלו בצורה משוגעת. זה לא נורמלי, לא הגיוני וגם לא היה צריך להגיע לשם. אבל זה קרה מהרבה סיבות. כיום הביקושים לא ירדו, אלא הם כבושים. אנשים מחפשים בתקופה של אי־ודאות. קודם כל, הריבית עולה באופן לא סביר.
היא לא הייתה צריכה לעלות בצורה הזאת, אבל אין לנו שליטה בכך, הנגיד שולט בריבית. מצד שני, יש אי־ודאות חברתית, יש חשש גדול בציבור, אי אפשר להתכחש לו, ואנשים עומדים על הגדר. אבל בסופו של יום הביקושים לא ירדו, הם קיימים, אני רואה אותם. אנשים באים, מתעניינים. כמו כן, יש מעט מאוד דירות על המדף.
אני מניח שהביקושים יחזרו ברגע שהמצב יתייצב, שיגמרו את הסיפור של הרפורמה. בעוד כחצי שנה נראה שוב את השוק חוזר לשפיות, אני מקווה שלא תוך עליית מחירים גבוהה, אבל תהיה עליית מחירים. תוך חצי שנה־שנה המחירים יתחילו שוב לעלות, אני מקווה שלא באותו קצב כמו שעלו קודם".
אפרופו רפורמה, מה דעתך על כך?
"הרפורמה היא הכרחית, חייבת להיות, זה לא דבר שבסימן שאלה. אפשר להתווכח על העומק שלה, על המתכונת שלה, אבל הרפורמה חייבת להיות. מצד שני, כעם שצריך לשמור אחד על השני ולהיות מאוחד גם אי אפשר להתעלם מאחרים וצריך ליצור הידברות. בחלק של מתנגדי הרפורמה יש כאלה שיותר מתונים שמוכנים להידברות, ויש שלא מעוניינים בהידברות כי מה שמעניין אותם זה רק להפיל את הממשלה ויישרף העולם. אני מניח שהשכל הישר בסופו של דבר יגבר ותהיה הידברות.
אני מכיר את הנפשות הפועלות באופן אישי ואני יודע שהם - יריב לוין ובטח נתניהו - לא קיצונים כמו שמציירים אותם, והם ינסו להידבר. הבעיה שכרגע אין עם מי. הם כולם שבויים בקונספט, אלה בצד של המחאה, ואלה רוצים להעביר את הרפורמה בכל מחיר".
כלכלנים מזהירים שהרפורמה תפגע בכלכלה.
"אין קשר בין הרפורמה לכלכלה, אבל יש קשר בגלל שהמחאה מדברת על זה. עצם האמירה שהרפורמה תפגע בכלכלה זו כבר פגיעה, אבל הפגיעה היא בגלל שאומרים זאת. באופן תיאורטי אין שום קשר בין הרפורמה לכלכלה. זה לא צריך לפגוע, זה ויכוח פוליטי מסוג אחר. אני לא אומר שזה לא ויכוח לגיטימי, ולכן צריך לשבת, אבל אין בינו ובין כלכלה שום דבר. מי שמנהל את המחאה הזו עושה כל דבר כדי לפגוע בכלכלה, כדי למצוא את ההקשר לזה. אותי מצער מאוד שאזרחים נאמנים למדינה, ציונים לא פחות טובים ממני עושים דבר כזה, אבל אני לא יכול לעצום עיניים, אני רואה שזה קורה ולכן כאמור צריך להידבר איתם".
נשים יכולות
בלי קשר לכך שלפני יומיים צוין יום האישה הבינלאומי, לפחות מחצית מעובדי חברת אב־גד הבכירים הן נשים, המכהנות בתפקידים מגוונים, כמו מנכ״לית חברת אב־גד הנדסה אזרחית, סמנכ"לית־יועצת משפטית ועוד. "לא שמתי לב לזה אף פעם", אומר רצון. "אשתי, פרופ' נאוה רצון, היא ראש בית ספר למקצועות הבריאות באוניברסיטת תל אביב. הבת הגדולה שלנו מרצה באוניברסיטה, בת שנייה עוסקת בארגון לחירום בכל רחבי העולם, ובת שלישית עוסקת בתחום החינוך. בשבילי זה טבעי לגמרי שנשים עושות קריירה מצליחה".
במרחב הציבורי, למשל, אין עדיין ייצוג הולם לנשים.
"נכון, יש עדיין מעט שרות בממשלה ומנכ"ליות, אבל אני לא בטוח שזו אפליה. יכול להיות שזו גם אפליה אבל אני לא בטוח שזו רק אפליה. קחי, למשל, נשים שמתמודדות ותראי שבאופן יחסי לגודלן באוכלוסייה הן פחות מתמודדות לכל מיני תפקידים. צריך לבחון למשל כמה מועמדות יש במפלגה מסוימת ביחס לגברים, וכמה מהן נבחרו.
צריך לעודד נשים להתמודד. בהרבה תחומים נשים יותר טובות מגברים. יש להן אינטליגנציה רגשית שעוזרת להן להתמודד עם מצבים ועם אנשים יותר טוב מגברים. גברים יותר מקובעים, נשים יותר גמישות ביכולת המחשבה שלהן, באינטואיציה הרגשית שלהן. תמיד צריך להפנות את האצבע קודם לנשים. שנשים יתמודדו, שיגישו את המועמדות שלהן, שלא ייקחו את הלידה והנושא המשפחתי־ביתי כדבר מגביל. נשים יכולות גם וגם, ולא פחות מגברים".