לאחר ימים קשים של לחימה מול ארגון הטרור חיזבאללה, תושבי הצפון שפונו בתחילת המלחמה ממשיכים לשאול את עצמם מתי יחזרו הביתה. האירוע הקשה בשבוע שעבר, בו נפצעו מספר לוחמי צה"ל בערב אל-עראמשה ולוחם צה״ל נהרג - רק העמיק את חוסר הידיעה על כך. בתוך כך, בעוד המוני בית ישראל נערכים לחגוג היום (שני) את ליל הסדר עם משפחתם בביתם - לא רק 133 החטופים ברצועת עזה לא יזכו לכך, אלא גם תושבי הצפון שפונו מבתיהם.
חוקרו של סינוואר בכלא: אלו מנועי הלחץ שיש להפעיל על צמרת חמאס
ישראל פגעה לאיראן בנקודה רגישה - השלב הבא יהיה גרוע הרבה יותר
״הפסח הזה שונה מכל מה שהכרנו״, אומרים בתנועה הקיבוצית. יותר מ-60 קיבוצים מפונים מאז חודש אוקטובר - ועשרות אלפי התושבים בהם יעשו את ליל הסדר במלונות, קיבוצים או במוקדי אירוח אחרים. בחלק מהקיבוצים יתקיים סדר בחדר האוכל - ובאחרים מכורח הנסיבות - לא יתקיים השנה סדר משותף. בקיבוץ מעגן מיכאל ישתתפו 800 אנשי הקיבוץ בסדר המשותף, בתוכם 90 ממפוני קיבוץ חניתה בגליל המערבי.
לילה קמינסקי, מפיקת ליל הסדר בקיבוץ מספרת כי ״התפאורה של חדר האוכל והבמה תהיה בצבע צהוב - צבע מטה שחרור החטופים. בנוסף, הוספנו כוס חמישית לשחרור החטופים - כי החג לא שלם בלעדיהם".
מעיין כהן פיקאר, ילידת קיבוץ חניתה ורכזת התרבות של הקיבוץ - תחגוג השנה גם היא את חג הפסח במעגן מיכאל. ״בתחילת המלחמה עוד הייתה תקווה שנחגוג את ליל הסדר בחניתה, אך לאחר שחגגנו את חנוכה וגם את פורים רחוק מהקיבוץ - הבנו שזה לא ריאלי. כרכזת התרבות של הקיבוץ, אני מקבלת פניות מאנשי הקהילה שרוצים לחגוג את החגים יחד עם כל אנשי הקיבוץ - ולא להרגיש אורחים במקום אחר.
יש אנשים שמאוד שמחים על המפגשים - שנותנים להם אנרגיה וממלאים אותם. במצב בו אנו נמצאים כיום - מפוזרים בכל רחבי הארץ - זה לא תמיד אפשרי ליצור מפגשים שבהם כולם יהיו נוכחים.
יש מפונים שנמצאים בקיבוצים אחרים כמו עין חרוד איחוד או ניר דוד, במעונות הסטודנטים בעפולה או בדירות שכורות ברחבי הארץ״, מפרטת. ״ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה - הבנו שנארגן טקס אלטרנטיבי מצולם שנערוך ונשדר אותו בזום לכל חברי הקיבוץ״, תיארה את התכנונים להמשך ציון מועדי השנה, שיאלצו חברי הקיבוץ לציין בעודם עדיין מפונים.
מעיין, שהחליטה לשכור דירה יחד עם בעלה ושלושת ילדיהם ביישוב כליל ליד נהריה סיפרה על ההכנות לקראת חג החירות - שמקבל משמעות אחרת בימים אלו: ״תמיד לפני ערבי חג אני מרגישה אנרגיה טובה, מעין התרוממות רוח. אתמול הלכתי לסידורים בנהריה - ועלה בי לפתע גל של עצב.
הרגשתי שכולם באבל״, מספרת על התחושות הקשות. ״בתור ילידת הקיבוץ, מאוד היה קשה לי להתפנות ממנו. חסרים לי השבילים, הטבע והנוף של הקיבוץ - וגם חסרים לי מאוד האנשים. המבטים האוהבים של האנשים שאני מכירה ופוגשת בשבילים ובמבני הקיבוץ. פתאום הרגשתי זרות בעיר אחרת״.
גם לילך אגרא, מנהלת הקהילה של קיבוץ איילון בגליל המערבי - מחכה לרגע שבו תצליח לחבר את הקהילה מחדש: ״אני מוצאת את עצמי בעשייה מטורפת כדי לחבר בין חברי הקיבוץ - ובמקביל לעזור לכיתת הכוננות שנותרה בקיבוץ. 1,200 חברי הקיבוץ מפוזרים בכל רחבי הארץ - שדה בוקר, קדמה, בית אלפא, חפציבה - ממש מאילת ועד רמת הגולן״. לילך, בעלה ושלושת ילדיה התפנו מהקיבוץ גם הם - ושכרו דירה בנהריה. ״פעם בחודש, אנו מקיימים מפגש של כל הקהילה - ומשתדלים שכמה שיותר אנשים יגיעו.
השנה, נקיים את הסדר בבית הזמני שלנו בנהריה עם המשפחה המורחבת של בעלי שמפונה גם היא מהקיבוץ. נשתדל שערב החג יהיה הכי חגיגי שאפשר - על אף שזה מרגיש מנותק מהמציאות הקשה שלנו״, אומרת. ״על אף המרחק הקצר בין העיר לקיבוץ שלנו - ההבדל הוא תהומי. חסרה האווירה המיוחדת שיש בקיבוץ, תחושת הקרבה וההיכרות של כולם זה עם זה, הנוף והשלווה.
אני מאוד אוהבת את החיים בקיבוץ, בדיוק קנינו בית חדש, שיפצנו אותו - ועברנו אליו באוגוסט האחרון. בתור מנהלת קהילה, יוצא לי להגיע כמעט בכל שבוע לקיבוץ - והמראה השומם הוא קשה. ביקרתי בקיבוץ מספר שבועות לאחר הפינוי - והוא היה נראה כמו בסיס צבאי. היו בו הרבה חיילים, בטונדות, שקי חול - ואני פשוט חטפתי שוק. הכבישים והצירים לקיבוץ ריקים, יש אין ספור מחסומים ושלטים שמזהירים מירי נ״ט.
להגיע לאיילון זה להגיע למקום שכולו טבע וירוק סביב - אך כשנכנסים לשער של הקיבוץ - מבינים כמה שהוא שומם. אני מקווה שנחזור הביתה כמה שיותר מהר, ונצליח לחבר מחדש את הקהילה. לקהילתיות אין תחליף, כל כך חסר החיבוק העוטף של הקהילה, הביחד הזה הוא מבחינתי סם מחייה - והניתוק הוא קשה מנשוא. עד שלא נחזור הביתה ועד שהחטופים לא חוזרים - יהיה קשה להגיד השנה חג שמח״.