ערביי ירושלים שוב מתקוממים, שוב רוצחים, שוב פוצעים, צורחים, מכים, יורים, משליכים חזיזים, בקבוקי תבערה, אבנים, זיקוקים. ערביי ירושלים שוב מתקוממים. אומנם מדובר במפגעים בודדים, אבל כמו בחוברות של ילדים, אם מחברים את הנקודות רואים שבסוף כתוב - טרור. שוב טרור.
התקשורת הישראלית מגבה אותם, שוב. היא אומרת שזה משום שאין להם תשתיות ביוב, או חשמל, או משום שיש בחלק מהשכונות חומה, או משום שהעירייה ביקשה להוריד את הפוסטר של מוחמד אבו ח'אדיר.
התקשורת מעלה שוב ושוב דוברים ערבים מתלהמים המלבים את האש, ושואלת אותם באמפתיה שאלות המלבות את האש עוד יותר. התקשורת מעודדת שקרים, התקשורת מעודדת אלימות גזענית.
שוב מתקוממים. התפרעות בירושלים. צילום: רויטרס.
שוב. ראשי המדינה - הנשיא, ראש הממשלה, המפכ"ל וכמה שרים - אומרים שהערבים בירושלים רוצחים יהודים כי יהודים אחרים עולים להר הבית. התקשורת מלבה גם את הטיעון הזה ומאשימה אישי ציבור מהימין בהלהטת הרוחות.
המשוואה ברורה ונוראה: מאחר שאתם ימנים (ועליתם להר הבית/תמכתם בכניסת יהודים לבתים שנרכשו כדין בעיר דוד/הוצאתם מכרזים לבנייה בגבעת המטוס או ברמת שלמה), זה מעצבן את הערבים (שגם ככה עצבניים בגלל הביוב/השלט/החומה), ובגלל הפרובוקציה הימנית שלהם ("דווקא בעת הזאת") נרצחים יהודים.
מה שיוצא בתרשים הזרימה הפשוט הזה הוא שאורי אריאל רוצח יהודים, חלילה. "צריך לנהוג באחריות", אומרים כולם, "ירושלים היא חבית חומר נפץ, ואסור להיות זה שמשליך את הגפרור". אלו שאומרים את זה הם אותם אלו המאשימים את הנאנסת באינוסה.המסבירים לה שאלמלא הייתה הולכת ברחוב עם בגדים צמודים/מפלרטטת/מטיילת בחושך לבד/עולה על טרמפ - לא היה קורה לה דבר. אבל מאחר שנהגה בצורה בלתי אחראית, הביאה את זה על עצמה. מגיע לה.
מכיוון שאין איש ציבור יהודי אחד שרוצה דם יהודי על ידיו, אני קוראת מכאן לכמה צעדים הכרחיים להרגעת הרוחות, שצריכים להיכנס לתוקפם במיידי:
1. למחוק לאלתר מסידור התפילה את כל האזכורים, הבקשות והתחינות לאלוקים לשוב ברחמיו לציון וכו' וכו'. זה מלבה, זה מעצבן. למה שישוב לציון דווקא בעת כזו?
2. לבטל את תשעה באב, עשרה בטבת וי"ז בתמוז. הצום והאבל, הקינות והמספד מקורם בגעגועים לבית מקדש שנחרב. הטמעת המסרים האלה בעם עלולים להעביר מסר לא נכון, כאילו, לכאורה, אנחנו רוצים שייבנה בית מקדש שלישי. כדי להראות לעולם המוסלמי שאנחנו ממש לא מתכוונים לזה, יש לקיים מסיבות אסיד בימים האלה.
3. לסייד, ומיד, את האמה מול הפתח שרבים השאירו לא מסוידת בביתם זכר לחורבן. נכון, זאת מצווה מדרבנן, אבל באמת, זה לא זמן להיתפס לזוטות. מה אם האמריקאים יראו?
4. לבטל באופן מוחלט את המנהג הפרובוקטיבי של שבירת כוס מתחת לחופה, תוך אמירת "אם אשכחך ירושלים - תישכח ימיני". מנהג קיצוני זה, שהשתרש בכל שכבות העם, מסמל זיקה אל הר הבית ושבועה להקים בו את בית המקדש השלישי.
לא פלא שאפילו ראאד סלאח אומר ש"אל־אקצא בסכנה". פלא שהם מתקוממים?!