צה״ל מודה שמבצע ״עוז וחרב״ שהחל לפני יותר מחודש לא הביא לתוצאות הרצויות. הוא לא הוביל לשחרור החטופים. צה״ל כיתר את רפיח, בודד אותה מהעולם החיצון, גרם להרס רב והפך חלקים ממנה לאבק ואפר. צה״ל תקף 1,800 מטרות, חיסל מעל 400 מחבלים מרביתם במתקפת הפתיחה, צה״ל שילם מחיר כבד של ארבעה הרוגים וכעשרים פצועים.
עכשיו בצה״ל מבינים כי הלחץ הצבאי לא עובד והם מישרים קוו עם הניצים בממשלה. הרמטכ״ל רא״ל אייל זמיר לא מעוניין להניח כעת את המפתחות. בצה״ל מתחילים לגלגל תוכניות של העצמת הלחימה. בדיוק כמו שמלמדים בשריון: ״מה שלא הולך בכח. הולך ביותר כח״. התוכנית של צה״ל זה יותר כתרים, יותר תפיסת שטח, יותר לוחמים שישלחו למערכה בעזה.
ככל הנראה מיד אחרי יום העצמאות צה״ל יחל בגיוס המוני של מאות אלפי חיילי מילואים. סדר כוחות של שש אוגדות לפחות. בצה״ל אומרים כי התוכנית הצבאית היא להפוך אזורים רבים נוספים לעיי חורבות בדומה למה שנעשה ברפיח בימים האחרונים. רחובות על גבי רחובות מושטחים. הכל עפר ואפר.
התוכנית הצבאית המתגבשת היא בעצם ההכרזה כי ישראל מזיזה הצידה את מטרת מלחמה העיקרית החזרת 59 החטופים. והופכת אותה למטרה משנית כאשר שתי המטרות מיטוט החמאס צבאית ושלטונית הופכים למטרה מרכזית.
הצעד הזה הוא בעייתי מכמה סיבות: ראשית ישראל בעצם תישאר לנצח עם הידיעה כי היא הפסידה את המלחמה וכח הצבאי לא הביא לשחרור אזרחים וחיילים שנחטפו על ידי ארגון טרור. שנית לא ברור עד כמה מהלך כזה יזכה לגיבוי ציבורי ועד כמה צה״ל יצליח למלא את שורות החטיבות והגדודים שיקראו למלחמה שכזאת.
ומעל הכל חייבים לשמוע את הקולות שעולים מוושינגטון את האימרה של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ שביקש מנתניהו ״להיות טוב עם העזתיים״. כלומר הדחיקה של האמריקאים להחזיר את הסיוע ההומניטרי לעזה.
צה״ל מתחיל לשקוע בבוץ העזתי. המחיר שאותו נדרשים לשלם בעזה הוא גדול וכואב. עכשיו צה״ל מנסה לחשב מסלול מחדש. ספק אם המסלול הזה יחלץ אותו מהבוץ או יוביל אותו לתוך הביצה שממנה אי אפשר להיחלץ בשלום.
