האירוע הקשה אתמול (חמישי) בצהריים בצפון רצועת עזה בה נהרג לוחם צה״ל ושלושה לוחמים נפצעו שניים מהם באורח קשה, אינו תקרית מבודדת. בימים האחרונים חמאס ביצע לא מעט נסיונות לפגוע בכוחות צה״ל.
התקרית ארעה במרחב הפרימטר ליד בית חאנון. ההערכה כי מחבלים יצאו מאחד ממאות הפירים במרחב הלחימה בצפון הרצועה, ירו טיל לעבר טנק צה״ל שעמד בסמוך למגנן של צה״ל ולאחר מכן מחבל או מחבלים אחרים ביצעו ירי צליפה על יתר הלוחמים שהיו בסמוך בהם לוחמי סיירת יהלו״מ של חיל ההנדסה הקרבית.
חמאס מנסה לשמר את הכח הצבאי שלו. מחבלי החמאס מכירים את השטח, זה המגרש הביתי שלהם. הם לא מנהלים קרב הגנה אלא קרב התקפה של חוליות גרילה. הם צופים מרחוק על הכוחות, לומדים היכן הם פועלים, מה שגרת הכח ומחפשים נקודות חולשה.
החוליות מעדיפות לפעול בשעות הצהריים, באור יום, השמש מסנוורת ממערב. כאשר הם מזהים את שעת הכושר הם יוצאים מכמה פירים של מנהרה אחת. הירי הראשון הוא טיל נ״ט אחר כך באה ירי הצליפה או השלכת המטענים.
צה״ל מנהל לחימה איטית, מסורבלת העובדה כי צה״ל מוגבל להטיל את כל העוצמה שלו על עזה בשל העובדה כי יש רצון להחזיר את 59 החטופים מסבכת את המערכה. הבעיה היא לא הניהול הטקטי של המערכה על ידי הצבא. הבעיה חונה בדרג המדיני בלבד.
הדרג המדיני מנהל מלחמת הישרדות פוליטית. ההחלטות שהוא לא מקבל דוחקות את הצבא למציאות של התבססות בבוץ טובעני. למרות שכבר שבועים לא ירדה טיפת גשם אחת על אדמת עזה.
ישראל חייבת להגיע להסכם לשחרור חטופים בטווח הזמן המיידי. גם במחיר גדול של שחרור אסירים מחבלים. גם במחיר של נסיגה לקוי הפרימטר. גם במתן ערביות לאי חידוש המלחמה.החמאס הוא חמאס ובמוקדם או ביותר מוקדם הוא יפר באופן כזה או אחר את אחד מסעיפי ההסכם. מה שיאפשר לישראל לפעול על פי ״בית שמאי״ כדי להשלים את מטרות המלחמה. לשלול את יכולות השלטון והצבאיות של חמאס.
הדברים חסרי הרסן והחצופים של השר בצלאל סמוטריץ' לרמטכ״ל צבא הגנה לישראל, רא״ל אייל זמיר במהלך ישיבת הקבינט ממחישים את המצוקה בה נמצאים חלק מאנשי הדרג המדיני. חוסר היכולת שלהם לקבל ההחלטות, מקשה כאמור לנהל את המערכה בצורה טובה, מהירה וחדה. ומשזה קורה בסוג כזה של מערכה שמצד אחד ישנו צבא גדול ומהצד השני ארגון גרילה הצבא הגדול הופך לחשוף לפגיעות.
בימים האחרונים הרבה מאוד אזרחים במדינה, במיוחד הורים ובני משפחה של לוחמים בעזה הולכים בראש מורכן. עם תחושת דכדוך ותסכול. הלוחמים כבר שבועות ברציפות בעזה, לא ברור לאן ואיך ממשיכים בלחימה.
אחד מהורי חיילי גולני אמר בכאב שהוא כועס על רא״ל אייל זמיר. ״הרמטכ״ל הוא לא אב הבית בבית הספר, או פועל במפעל פרטי, שאפשר להגיד לו 'אם לא תבצע את מה שאני אומר, תניח את המפתחות ותלך׳. הרמטכ״ל הוא צה״ל, הוא הבן שלי. כשהוא לובש את המדים הוא לובש את המדים של הבן שלי שנלחם יחד עם כל הלוחמים בעזה ובכל זירות לחימה אחרת. אם שר חוצפן מרשה לעצמו להתייחס לרמטכ״ל בזלזול, בהתנשאות הוא בפועל מתייחס כך לכלל הלוחמים של צה״ל. הרמטכ״ל היה צריך לזקוף קומה לדפוק על השולחן ולהשיב לחוצפן ולהעמיד אותו במקומו.
"בינתיים הילדים שלנו הלוחמים מחרפים את נפשם בלחימה כבר שנה וחצי בגלל שלדרג המדיני אין את היכולת לנהל את המערכה באופן מושכל שהשרים לא יחפשו את הכישלון אצל לוחמי צה״ל, המפקדים אנשי השב״כ אלא רק על עצמם שהם לא מסוגלים לקבל את ההחלטות הנכונות לניהול המלחמה בעזה״ אמר האב שמבטא היטב מה שהורי לוחמים רבים חשים בימים האחרונים.
