האירוע הקשה שאירע אתמול בצהריים בצפון רצועת עזה – שבו נהרג לוחם צה"ל ונפצעו חמישה לוחמות ולוחמים נוספים באורח קשה – ממחיש את דוקטרינת הלחימה של חמאס, שנה וחצי לאחר שפתח במתקפה על ישראל.

גאלב נסאסרה (צילום: דובר צה''ל)
גאלב נסאסרה (צילום: דובר צה''ל)

חמאס מנסה בשלב זה לשמר את מה שנותר מכוחו הצבאי. הוא אינו פועל ליצירת קרבות פנים-מול-פנים מול כוחות צה"ל המתמרנים, אלא מעדיף להימלט דרך מערכת המנהרות – או באמצעות שימוש באזרחים העוזבים את האזורים שבהם פועל צה"ל, לעבר אזורים שהוגדרו הומניטריים. חמאס מבין כי צה"ל פועל בעוצמה חלקית, לעיתים אף פחות מכך, ולכן בוחר להמתין לעימות המרכזי, "הקרב הגדול".

ערוץ אל-חדת' הסעודי פרסם כי בימים אלו חמאס עסוק בשימור ובניית הכח. גורמים אמרו לרשת הסעודית כי חמאס החל בגיוס של כ-30,000 פעילים חדשים ברחבי הרצועה. לדברי המקורות, הזרוע הצבאית של הארגון החלה לנקוט באסטרטגיית הגרילה כחלק מאסטרטגייה חדשה במלחמה, לדבריהם רוב הפעילים החדשים נוטים לא להתמחות בתחום מסויים. עוד אמרו המקורות שחמאס איבד הרבה מנשקו במהלך המלחמה, במיוחד כטב"מים וטילים ארוכי טווח. בשל כך, המקורות טוענים שחמאס "ממחזר" שאריות של טילים ורקטות על מנת לייצר מטענים.

בינתיים, חמאס ממלכד שטחים, ממלכד מנהרות, ויוצר עבור צה"ל מלכודות. במקביל, אנשיו יורים, מתצפתים על פעילות הכוחות ושגרת הלחימה, וממתינים להזדמנות. כשזו מגיעה – הם ינסו לזנב בכוחות, לפגוע בהם בירי נ"ט, ואף יתעדו את הפגיעה לצורכי תעמולה.

כך קרה גם אתמול. המחבלים שהו בתוך מנהרה שהתגלתה כבר לפני מספר ימים על ידי כוחות צה"ל. המנהרה נבדקה ונחקרה על ידי יחידת איסוף וכוחות ההנדסה הקרבית – כחלק מנוהל מלחמתי שגרתי של צה"ל. למעשה, כמעט ואין יום שבו כוחות ההנדסה לא מאתרים מנהרות חדשות ברצועת עזה – בצפון, במרכז, סמוך לפרימטר ברפיח, ובאזורים נוספים.

פעילות כוחות צה''ל ושב''כ ברצועת עזה (צילום: דובר צהל)
פעילות כוחות צה''ל ושב''כ ברצועת עזה (צילום: דובר צהל)

המחבלים, הפועלים מתוך מצוקה ובשיטה גרילה, הופכים את הנחיתות הצבאית שלהם ליתרון טקטי: ירי מרחוק, הנחת מטענים ובריחה מהירה – זוהי השיטה שבה הם מנסים להוציא את צה"ל מאיזון. צה"ל מודע לאיום ופועל בהתאם. התמרון הנוכחי נעשה באופן מחושב, תוך שמירה על מקדמי ביטחון, שימוש נרחב בכוחות הנדסה ובאש חיפוי, הקפדה על הגנת אגפים, פינוי מרחבים ממולכדים, איתור פירים ומנהרות, וסיכול ניסיונות הצבת מארבים מצד האויב.

בצה"ל ובדרג המדיני מבינים כי ריבוי נפגעים עלול להוביל לשני תהליכים מסוכנים: האחד – יצירת לחץ ציבורי הולך וגובר באשר לצדקת המשימה; והשני – דחיפה של צה"ל להאיץ את קצב הלחימה ולהיכנס למתקפה רחבה עוד בטרם ימוצה הלחץ לשחרור החטופים.

במערכת הביטחון מבינים כי עצם הפעולה בתוך הרצועה נועדה ליצור לחץ על חמאס – אך מדובר במהלך שברירי. לאור העובדה שחמאס מנהל בשלב זה מלחמת גרילה, ההצמדות לתוכניות ולנהלי הפעולה, יחד עם השמירה על חיי הלוחמים, הופכים למאמץ מורכב שאין כל ערובה ליכולתו להתנהל לאורך זמן ממושך.