אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, מציג אסטרטגיה שונה לניהול המערכה בעזה, כזו שמבוססת על לחץ מתמשך ושחיקה, ללא צורך במבצע קרקעי נוסף שיגרור אובדן חיי חיילים. לדבריו, יש לנקוט צעדים משמעותיים שיובילו להחלשת חמאס וליצירת מציאות חדשה בשטח.
עופר טוען כי "אם מישהו רוצה לנצח במלחמה הזו, ולא סתם לאבד עוד חיילים בעזה", עליו לפעול באופן שונה מהמקובל. הוא מציע תוכנית פעולה שכוללת מספר שלבים.
בדיקת האפשרות המשפטית לסגירת המים לצפון הרצועה בלבד – עופר סבור כי יש לבדוק את חוקיות המהלך, אך מדגיש כי מדובר בצעד שיכול להפעיל לחץ משמעותי על האוכלוסייה ועל חמאס.
קריאה לאוכלוסייה בצפון הרצועה להתפנות דרומה – עופר טוען כי סגירת המים תהווה תמריץ והוכחת רצינות מצד ישראל. עם זאת, הוא מזהיר כי "זה לא יהיה קל. הם ירצו להישאר".
הפעלת כוח צבאי מדורג – לדבריו, יש להציב, אם ניתן, שני אגדים ארטילריים ולהתחיל בהפגזות בצפון הרצועה, תחילה בהיקף קטן, ובהמשך להגביר את העוצמה. "במיוחד בשלושת הקילומטרים הצמודים לישראל – בית חאנון, בית לאהיה ועטטרה".
הכרזה על סיפוח הדרגתי של שטחים – עופר מציע להודיע כי שלושת הקילומטרים הללו, המשתרעים על פני כ-18 קמ"ר (כ-5% משטח הרצועה), יסופחו לישראל. יתרה מכך, הוא ממליץ לקבוע כי "כל שבוע בלי החזרת החטופים – הקו הזה יזוז ב-X מטרים. אובדן שטח לצמיתות שרק יגדל כאשר חמאס ממשיך למשוך זמן".
נסיגה מציר פילדלפי – לטענתו, אין לישראל כל צורך ביטחוני להמשיך להחזיק בציר זה. "אם בעתיד יעלה צורך ביטחוני – ניתן לכבוש אותו מחדש", הוא מוסיף.
פגיעה בתשתיות חיוניות של חמאס – עופר ממליץ על הפצצת מצבורי דלק, ובראשם 12 מיליון ליטר הדלק בתחנת הכוח בנוסייראת. לדבריו, יש לפגוע גם בתחנות דלק, טרקטורים, גנרטורים ובכל תשתית אחרת בצפון הרצועה שתומכת בפעילות חמאס.
בסיכום דבריו, עופר מסביר כי המטרה היא לרוקן בהדרגה את צפון רצועת עזה – תהליך שעלול לקחת זמן רב – ולאחר מכן להשתמש בו כקלף מיקוח בתמורה לשחרור החטופים.
"בתהליך הזה שום חייל ישראלי לא צריך להיכנס לעזה, לפחות לכמה חודשים. צריך לשחוק, לייאש ולדחוף אותם דרומה, קרוב למצרים", הוא אומר. בנוסף, הוא מדגיש כי מהלך זה יפעיל לחץ גם על מצרים: "אם המצרים ינסו להבריח אמל"ח לעזה – המצרים צריכים לבד לחשוש שהם עלולים לקבל מיליון פליטים לסיני".
לדבריו, מדובר באסטרטגיה של שחיקה והרתעה, אשר מונעת אובדן חיילים ישראלים ומובילה להשגת הישגים מדיניים משמעותיים. האם ישראל תאמץ גישה זו? ימים יגידו.
