זה כמה שבועות שחווארה, מדרום לשכם, בוערת. רצח האחים הלל ויגל יניב ז"ל, ליל הפרעות האיום שהגיע אחריו ובו עשרות מתנחלים הציתו בתים ורכבים בעיירה הפלסטינית, פיגוע הירי לעבר רכב ישראלי וירי נוסף אל עבר לוחמי צה"ל שנפגעו – כל אלה הפכו את הגזרה לנפיצה במיוחד לאחרונה, ואת עבודת גששי צה"ל בה להכרחית מתמיד.
"המצב בשומרון מאתגר את כולנו", אומר סרן יוסף גדיר, קצין הגששים של חטמ"ר שומרון, שנקרא לעתים קרובות לזירה על מנת לאתר מחבלים נמלטים. "הימים האלה במיוחד, על רקע חג הרמדאן ולקראת יום העצמאות, הם לא פשוטים עבור כל האנשים שמשרתים כאן".
אני פוגשת את גדיר כחודש לאחר הפיגוע בחווארה, ב־26 בפברואר, שבו האחים סמ"ר הלל מנחם ויגל יעקב יניב ז"ל, תושבי הר ברכה, נורו למוות כשנסעו ברכבם. ״פעלנו בצורה המיטבית על מנת לאתר את החשוד ברציחתם", אומר גדיר.
"עם הגעתנו לזירת הפיגוע בחווארה איתרנו שאריות תרמילים, כתמי דם ואת עקבות המחבל, ובהמשך סייענו ברדיפה אחר המפגע ובלכידתו", אומר גם אל"ם ראמי פלאח, מפקד יחידת הגששים של פיקוד המרכז ופרויקטור עידוד גיוס לחברה הבדואית. "זה לא סוד שבימים אלו אנחנו מתעסקים רבות בגזרת צפון השומרון בדגש על מרחב חווארה ואחראים לסגירות מעגל והצלחות מבצעיות רבות".
"אנחנו נפעל תמיד יחד עם כלל הכוחות הרלוונטיים נגד מבקשי רעתנו", מוסיף גדיר. ב־19 במרץ התרחש פיגוע ירי נוסף בחווארה, כשמחבל פתח בירי לעבר רכב בצומת עינבוס, שבו ישב דיוויד שטרן (בן 30), תושב איתמר, מאמן כיתות הכוננות בשומרון וחייל לשעבר במארינס, לצד אשתו. למרות הירי הכבד לעברו של שטרן, הוא הצליח לירות בחזרה במחבל, שבעקבות כך נמלט מהזירה כשהוא פצוע.
"המחבל חיכה חמוש במסדרון חווארה, כשהוא עומד סטטי", אומר גדיר. "כל התרמילים שהוא הוציא מהנשק התרכזו באותה נקודה. לכן אני מבין ששם בוצע הירי, ומשם אני עוקב אחרי מסלול הבריחה שלו".
איך?
"כמו תמיד, באמצעות העקבות. גששי צה"ל יודעים להבחין בעקבות השונות ולקבוע אם עקבה היא טרייה וחדשה ובזמן אירוע אמת. כך אנחנו מתחילים את המרדף. כמובן שבמקביל אנחנו עובדים עם מודיעין ואיסוף. אבל באירוע הזה התחלנו בסריקות וגילינו כתמי דם. לכן הבנתי שהיה לי מחבל פצוע שנמלט".
גדיר וצוותו וכוח של סיירת גולני ניהלו אחר המחבל מרדף מורכב בשטח אורבני נפיץ. "עקבנו כתם אחר כתם, אבל גם היינו בלב חווארה, היו מלא אזרחים סביב, צריך היה להיות שקול בכל דבר", הוא מתאר. "מתישהו ראינו שכתמי הדם מובילים לבית נטוש, בן שתי קומות. הבנתי שבפנים יש מחבל חמוש, או שאפילו יש מחבל נוסף בתוך הבית".
איך הגעת למסקנה הזאת?
"ראיתי שכתמי הדם הצטברו בכניסה לבית, ולכן הנחתי שהוא עמד שם לפני שנכנס. בכניסה לבית היה מחסן פתוח, והמחבל ניסה להסתתר שם, אבל כנראה לא הצליח. ליד המחסן מימין הבחנתי במדרגות שעולות לקומה השנייה. ליתר ביטחון, צעקתי לו בערבית מחוץ לבית, אבל אף אחד לא ענה, זרקתי רימון הלם לתוך הבית ואז נכנסנו פנימה".
בתוך הבית הבחין גדיר באדם נוסף ותשאל אותו. אלא שמיד התברר כי לא מדובר במחבל, והוא המשיך בסריקה: "דילגתי לבית אחר, ואז ראיתי את המחבל, הוא היה ממש מולי. למרות שבשלב הזה עוד לא ידעתי שזה הוא. הבחנתי בדם על הידיים, אבל אנחנו גם לקראת הרמדאן, אז אולי הוא שחט כבש. אבל בשלב הזה אני מתחקר אותו ומפעיל לחץ, ואז הוא אומר לי: 'אני עשיתי את הפיגוע', ומרים את הידיים. 40 דקות אחרי הפיגוע תפסתי את המחבל וסגרתי את האירוע".
ימים בשטח
בשגרה של טרור הגששים מצויים בכוננות תמידית. לרוב הם הראשונים להגיע לזירה. "לפני הכל הגששים הם לוחמים", מדגיש גדיר. "אנחנו זמינים 24/7, מתמודדים עם המון אירועים ביהודה ושומרון. אני תמיד אומר שאגף הגששים חזק והוא שומר על ביטחון ישראל".
"יחידת הגששים של פיקוד המרכז לוקחת חלק בלתי נפרד בפעילות המבצעית בגזרת הפיקוד בשגרה ובחירום. היחידה מסייעת לכלל יחידות הביטחון השוטף ותורמת את ניסיונה המבצעי", מוסיף אל"ם פלאח.
"כחלק מתפקידם ניצבים הגששים אל מול קשת איומים רחבה ומהווים שותפים מרכזיים לסיכול טרור ביום ובלילה, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. אנחנו מגיעים לכל זירת אירוע - מזריקת אבנים ועד לפיגוע דריסה או ירי - ומתחילים לאסוף את המידע מהשטח: עקבות מפגעים, שאריות תרמילים, סימני פגיעות, כתמי דם, סימני חדירה לגדרות וכו'. תפקידנו הוא להוות כוח עזר מקצועי".
הפעילות העמוסה גם כך אף התגברה בשנה האחרונה, לנוכח עלייתה של חוליית הטרור הפלסטינית "גוב האריות" מאזור שכם, לצד המתיחות הגוברת בצפון השומרון. בחודשים האחרונים התמודדה חטיבת שומרון עם אירועי טרור רבים. מדי שבוע מוקפץ גדיר לשניים־שלושה אירועים מבצעיים, בהם ירי והפרות סדר.
"אתה יכול להיות במשך ימים בשטח", הוא מתאר. כך קרה, למשל, במרדף אחר המחבלים שירו באוקטובר 2022 בסמל ראשון עידו ברוך ז"ל, לוחם בסיירת גבעתי, בסמוך ליישוב שבי שומרון. או כפי שקרה באוקטובר 2021, כשחוליית הטרור "גוב האריות" פתחה בירי על אוטובוס ומונית בכביש בין היישוב איתמר לחטמ"ר שומרון. "בשעה 6:50 בבוקר קיבלנו דיווח על ירי על מונית ואוטובוס שהיו בתוכם אזרחים", מספר גדיר. "הדבר הראשון שעשינו היה להגיע לזירה ולתחקר את הנפגעים".
מה קיווית לגלות?
"רציתי לאסוף כמה שיותר ממצאים ולהבין מאיפה בוצע הירי פחות או יותר".
בעזרת האיסוף הקרבי והמודיעין הצליחו הגששים במקרה המתואר לעיל לאתר את הנקודה שממנה בוצע הירי, להבין כי יש כמה תרמילים וכמה עקבות ולהסיק כי מדובר ביותר ממחבל אחד. "מצאנו בשלב הזה יותר משתי מחסניות והבחנו לפי התרמילים והעקבות שיש שני מחבלים", מספר גדיר.
"המשכנו במרדף, ובמהלך הסריקות נתקלנו באש. המחבלים ירו עלינו משמאל. הגבנו באש, אבל לא זיהינו מקור ירי, ומשם המשכנו בסריקות וגילינו עוד עקבה של המחבל".
הכוח הגיע לצומת שממנו יצאו ציר עפר שממשיך לרכס וציר נוסף המוביל לכפר פלסטיני. "היום מחבל שבא לבצע ירי מחפש מקום קרוב שיוכל להימלט אליו, מקום שקל לו להימלט אליו", מסביר גדיר.
"רוב המחבלים היום נמלטים באמצעות רכבים. לכן הבנו שהמחבלים לא המשיכו לכיוון הרכס. בנקודה שמצאנו את העקבה הנוספת הבנו שהיו בסך הכל שלושה מחבלים, לא שניים, שהמשיכו לכיוון הכפר. למעשה היה להם כוח תצפית וכוח מבצע, וכך הם נמלטו ברכב לאזור הכפר. המשכנו בסריקות ובמרדף אחריהם. דיווחנו לשב"כ ולאיסוף על מנת שיוכלו לאתר בתים עם מצלמות שיוכלו לסייע לנו מודיעינית, וכך עלינו על חוליית המחבלים".
עולם אדיר
גלי הטרור האחרונים התאפיינו במפגעים שפעלו לבדם ובאופן ספונטני, בדומה ל"אינתיפאדת הבודדים" שפרצה בשנת 2015. במקרים כאלה, עיניו של הגשש הופכות משמעותיות הרבה יותר. "אנחנו לומדים את הגזרה מדי יום, מכירים כל שינוי בה, אין מרחב שאנחנו לא מכירים, זה הידע המרכזי של הגששים, הקרקע", אומר גדיר.
האם לגששים יש מקום בעתידו הטכנולוגי של צה"ל?
"תסתכלי על האירועים האחרונים, אנחנו רק מביאים הצלחות לחטיבה, בלי טכנולוגיה. אלא בזכות ניתוח קרקע, הבנת האויב, והרחבת הסריקות".
ואכן כל עלה, אבן או קוץ מספרים עבור גששי צה"ל סיפור שלם: מתי חצה חשוד את הגדר, מהיכן מחבל נמלט או היכן הונח מטען.
גדיר, בן 27, הוא דור שלישי לגששים. הוא גר עם משפחתו ביישוב בדואי בצפון הארץ. הוא למד בבית ספר רגיל עד כיתה ט', ואז עבר לבית הספר התיכון הטכנולוגי עמל, ליד צומת גולני. אביו שירת בצה"ל כגשש, ואחיו הגדול שירת בגדס"ר הבדואי.
"כילד הייתי כל הזמן בשטח, עם הדודים שלי, עם אבא שלי שהיה גשש במשך 30 שנה באוגדת עזה. גם סבא שלי היה גשש. כבר כילד למדתי את המקצוע, הייתי עם אבי בעזה בחולות", הוא מספר.
אתה זוכר את הפעם הראשונה שהצטרפת אליו?
"כשהייתי ילד קטן, ואבא היה בחופשים, היינו הולכים יחד במרעה, יש לנו פרות. בפעמים האלה הייתי שואל את אבא מה הוא עושה בצבא, והוא היה אומר לי: 'אני אלמד אותך'. הוא לימד אותי איך להבחין בעקבה של בן אדם, איך להבחין בעקבה של ילד, איך להבחין בעקבה של אישה, או בעקבה של אישה בהריון. אישה בהריון לדוגמה הולכת עם העקב, העקב שלה נכנס יותר לאדמה. הוא לימד אותי איך אפשר לראות את זה, איך מטשטשים עקבה. לקחתי את זה איתי והמשכתי עם זה בצבא".
גדיר התגייס לגדס"ר הבדואי ב־2013, המשיך שם עד תפקיד מ"מ, ולאחר מכן עבר ליחידת הגששים בעזה בעקבות אביו, שם שירת במשך ארבע שנים. באפריל 2022 עבר לתפקידו הנוכחי כקצין הגששים של החטיבה המרחבית שומרון. "זה מקצוע שעובר בגנים", הוא אומר. "האהבה לעבודת השטח הזו והסיפוק אחרי כל סיכול או נטרול מוצלחים שמתרחשים. להיות גשש זה עולם אדיר, תחום שצריך ללמוד בצורה הכי מדויקת שיש".