בשבוע שעבר נכנס גנרל ערבי ממדינה רחוקה למשרדו של אלוף בצה"ל בבניין המטה הכללי בקריה. האורח השקיף על הנוף שניבט מהחלונות הגדולים ואמר למארחו: "אם לפני שנה מישהו היה אומר לי שאני אעמוד במשרדו של אלוף בצה"ל ואשקיף על הנוף של תל אביב – הייתי אומר לו שהוא משוגע". לא בטוח שרוב הישראלים מבינים עד כמה עמוק ומהיר השינוי שעובר על העולם הערבי ביחסו לישראל, והוא עדיין בעיצומו.
וגם זה מסימני השינוי: בשבוע שעבר הייתה כאן צמרת פיקוד המרכז האמריקאי – נציגי הצבא, חיל האוויר והצי – שדנו עם צמרת צה"ל על תרחישי מלחמה שונים שישראל עשויה לעמוד בפניהם. שלא כמו בעבר, הם לא באו לעסוק רק בהצבת סוללות הגנה אווירית, אלא גם לדבר על תוכניות אופרטיביות. הם רצו ללמוד איך תיראה מלחמה בכל זירה רלוונטית לישראל, מה יהיו היעדים הישראליים ומה הבעיות שמטרידות את ישראל בכל תרחיש.
בשנים שבהן ישראל הייתה תחת אחריות פיקוד אירופה של הצבא האמריקאי, העניין שלהם הסתכם בשליחת כמה סוללות פטריוט וספינת איג'יס (EAGIS) להגנה מפני טילים. לפיקוד המרכז האמריקאי יש עניין ומחויבות ברמה אחרת: כל מלחמה של ישראל תתנהל בשטח שתחת אחריותו, ולכן הוא יהיה מעורב בה ובהשלכות שלה.
העולם הערבי מודאג מהחולשה שמפגינים האמריקאים באזור, ורואה בישראל את המשענת היציבה הבאה אחרי ארה"ב. קציני צה"ל מוצאים את עצמם בכובעים הפוכים: כשהם טסים מערבה – הם הקבצן מהמדינה הקטנה שבא לבקש סיוע של מעצמה. כשהם טסים מזרחה – מתייחסים אליהם כאל נציגים של מעצמה בפני עצמה.
המרחב האדיר שנפתח לישראל לכיוון מזרח מסחרר בחופש הפעולה שהוא מעניק, גם באוויר וגם בזירות אחרות. בארכיטקטורה של מערך ההגנה האזורי שמוקם ממזרח לנו, ישראל היא לבנת יסוד, לצד האמריקאים. המערך הזה יפעל לגילוי והתרעה על שיגורים איראניים מכל סוג שהוא מערבה, והוא כבר הוכיח את עצמו בפברואר השנה ביירוט שני מל"טים איראניים שיצאו לכיוון ישראל. על פי דיווחים, המל"טים זוהו ונעקבו על ידי כמה מערכות הגנה אמריקאיות באזור ויורטו לבסוף בידי האמריקאים מעל עיראק.
למבוכת ישראל וסעודיה, חשפו השבוע האמריקאים את קיום הפגישה החשאית בין הרמטכ"ל הישראלי והסעודי שהתקיימה בשארם א־שייח' לאחר היירוט המוצלח. אבל המבוכה היא זמנית. ביקור ביידן החודש בישראל ובסעודיה אמור לתת תוקף רשמי וגלוי למערך ההגנה האזורי ולשותפות ראשונה גלויה בין ישראל לממלכה המופקדת על קודשי האסלאם.
זה לא יהיה זינוק מהיר ליחסים מלאים כמו עם האמירויות או בחריין. ההתקדמות עם הסעודים תהיה אטית וזהירה הרבה יותר מצדם, אבל החודש הקרוב יירשם כציון דרך ביחסים שבין ישראל לעולם הערבי.
האיראנים, חבולים משורת מתקפות וחיסולים, צופים בעיניים כלות בקשר המתרקם בין ישראל לעולם הסוני. הם חזרו השבוע לשיחות על הסכם הגרעין כשהם נחושים להשיג עוד ויתור אמריקאי בצד החזרה להסכם מ־2015. ממשל ביידן, המשווע להוזלת מחיר הדלק ורצוי לפני בחירות אמצע הקדנציה שיתקיימו בנובמבר, בשל לחלוטין להעניק להם ויתורים נוספים. אבל ספק אם הצדדים יספיקו לסכם את המו"מ לפני מועד הבחירות בארה"ב.
אצלנו זעקו השבוע הכותרות על "מחלוקת חריפה" בצמרת הביטחונית באשר להסכם הגרעין, אבל האמת היא צעקנית פחות מהכותרות. יש קונצנזוס מקיר לקיר במערכת הביטחונית שהסכם הגרעין של 2015 הוא רע, יש שיאמרו אפילו רע לתפארת. אבל בהינתן הסכם, כל אחד בוחר אם לראות את היתרונות או את החסרונות שבו.
באגף המודיעין סבורים שההסכם יקנה זמן יקר לצה"ל לשפר ולשכלל את האופציה הצבאית מול איראן. במוסד רואים את הפריחה הצפויה של הכלכלה האיראנית ואת הכספים שיזרמו לשלוחות הטרור של איראן, מה שיקשה על המוסד את מלאכת הסיכול.
שתי העמדות האלה מנומקות וראויות להישמע, אבל האמת המצערת היא שהן לא מעניינות את האמריקאים. ארה"ב נחושה להגיע להסכם. איראן מבינה שגם היא חייבת לחזור להסכם ולעצור את התפוררות הכלכלה שלה, ולכן יהיה הסכם, בלי קשר לדעת ראש המוסד או ראש אמ"ן.
עד כה ישראל מצליחה להקדים בכמה צעדים כל ניסיון של תגובה איראנית על המתקפות שהם חווים, אבל הנחת העבודה צריכה להיות שמתישהו הם יצליחו: אם בפגיעה בישראלי בחו"ל או בשיגור כלי טיס לעבר ישראל. רצף הכישלונות של איראן ביצירת משוואה עם ישראל עשוי לדחוף אותם להפעיל את השלוחה הקדמית שלהם בלבנון, שהייתה עד כה דוממת.
חיזבאללה, המסובך לעומק במשבר הכלכלי והפוליטי בלבנון, הקפיד להבהיר עד לאחרונה שאיראן תדע להגיב בעַצמה על מה שקורה בשטחה. נסראללה לא מחפש הרפתקאות, אבל הוא עשוי לפגוש דרישה איראנית בלתי מתפשרת לממש פעולה נגד ישראל. התירוץ יכול להיות קידוח הגז במאגר "כריש" או תגובה לטיסות היומיות של חיל האוויר בשמי לבנון. כשאנחנו נשאבים לעוד מערבולת בחירות מיוזעת, ובירושלים מכהנת שוב ממשלת מעבר – הפיתוי עשוי לגבור על חיזבאללה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13