אחת הדרכים להבין מה קורה בעזה ואיך זה ישפיע על הדיאלוג הישראלי־פלסטיני בכלל,היא ללכת היישר לשורת הסיכום: המנצח הגדול של הסבב הנוכחי הוא חמאס. הסבב עדיין לא הסתיים, משום שהוא לא יסתיים עד שלא תשתנה מדיניות ישראל בעזה.
בינתיים תמך הסבב הנוכחי במהלכים האסטרטגיים העכשוויים של חמאס, שהם לגיטימציה בינלאומית ובחירות חופשיות בגדה וברצועה. ראש הממשלה, שריו וסריסיו טוענים שמטרתו העיקרית של חמאס היא להשמיד את ישראל. יש להם אוגדת פרשנים מלומדים שיודעים לצטט את מוחמד או אחמד שהצהירו שזו מטרת חמאס והג'יהאד, אלא שיחסי הכוחות במציאות לא בדיוק תומכים בדבריהם. רק שיתוף פעולה בין ציבור מבוהל לפוליטיקאים ציניים עשוי לצייר פיל חמוש, שהוא אנחנו, נגד יתוש מזמזם ומציק כ"מלחמה".
מדובר בפעולות ז'נדרמריה אווירית נגד שכונות מצוקה מתפרעות. מי שהוציא את המיטב מן הסבב הנוכחי הוא נתניהו, שעשוי להגיע לממשלת אחדות עם שנה של דחיית הקץ, ובעיקר חמאס. מהלך של בחירות פלסטיניות משותפות לחמאס ולרשות מקודם כיום על ידי מצרים, והוא עשוי להעניק לחמאס את הלגיטימציה הבינלאומית שהוא חותר אליה. יש כבר כיום כמה מדינות אירופיות כמו צרפת וגרמניה שעשויות לתמוך בכך. גם אם לא ינצח בבחירות הבאות, יהפוך חמאס לגורם שלא ניתן יהיה להתעלם ממנו.
לא בהסדרה שהממשלה הנוכחית מסרבת להתקדם בה בעזה, ולא בשיחות עתידיות על הסדר מדיני עם הרשות. הסיבה שכל זה יקרה בעתיד עם חמאס היא שתהליך ההשלמה של מדינת ישראל עם המציאות כבר קרה מול אש"ף. מארגון טרור שאסור להכיר בו על פי חוק, מיוזם אין ספור פעולות טרור רצחניות, הפך אש"ף להיות שותף ביטחוני חיוני. יותר מדינות מכירות כיום בפלסטין מאשר בישראל, והצטרפות חמאס למהלך המדיני היא מכת מוות לאסטרטגיה של הפרד ומשול בין עזה לגדה.
בחירות לפרלמנט משותף פלסטיני יגבירו את הלחץ על ישראל להגיע להסדר כללי, והלחץ הזה יהיה משמעותי אם הדמוקרטים לוקחים את הבית הלבן בבחירות 2020. עד אז, הפלסטינים שנכוו בתעלול שתי המדינות של נתניהו יתחזקו את הג'יהאד כקוץ מעצבן, למקרה שהממשלה שתנהל את המו"מ בעתיד תשקר כמו ממשלות ישראל עד היום. עד אז, אם ממשלת ישראל לא תנהל מו"מ אמיתי ותמשיך בלחץ על הרצועה, יחליף הג'יהאד את חמאס כאיום אסטרטגי, וכל שיגור של כמה טילים ישתק את המדינה.
בינתיים כך בדיוק נראה שדה הקרב של הסבב האחרון: חמאס חושב במונחים אסטרטגיים היסטוריים, נתניהו ושותפיו חושבים במונחים של בחירות מחר ומשפט מחרתיים.
עוד פסק זמן
עד שיקרו כל הטוב או הרע שבדרך, יש צורך בהול להבין כיצד התגלגלנו להחלטה על החיסול. אותו ג'יהאדיסט היה מסומן זה כמה שנים, לפי טל רוסו, שחיפש אותו כבר בעמוד ענן. אחר כך חיפשו אותו בצוק איתן, ונתניהו דרש לחסל אותו מיד אחרי שמטח רקטות באשקלון הבריח אותו באותה סצינה מביכה לפני הבחירות האחרונות. הרמטכ"ל התנגד אז מטעמים של פרוצדורה, והחיסול נדחה. הפעם נתניהו מגיע לכוכבי עם החלטת קבינט כחוק. כוכבי נענה, דמוקרטיה וכו', אבל מיד אחרי החיסול יצא דובר צה"ל בהצהרה שצה"ל לא מעוניין בהסלמה, ולא מדובר במדיניות חיסולים. נתניהו הצטרף ככפוי שד. בנט נעלם.
לאחר החיסול היה ברור שהג'יהאד יגיב, ומעניין אם הניירת של אמ"ן ושב"כ זיהתה את האפשרות שחמאס אולי יישב בשקט. מאחר שאין סיכוי לקבל תמלול של הדיונים לקראת, אין לנו ברירה אלא לשאול מה היה המניע: האם מדובר בפצצה מתקתקת שמתכננת פיגוע בוודאות, או בפוטנציאל לפיגועי טרור בעתיד הקרוב או הרחוק, האם מדובר בסגירת חשבון, כלומר נקמה על מה שהאיש ביצע בעבר, או שאולי זו הייתה החלטה קרה לדפוק אותו משום שלשב"כ יש מידע זמין היכן הוא ברגע זה ממש. מי שמכיר את תחושת האצבעות המגרדות את ההדק כשיש רישיון חוקי להרוג איש רע (ומדובר באיש רע) יבין במה מדובר גם אם צה"ל לא תמך אסטרטגית בחיסול וחשש מתגובת יתר שתוביל לכניסה קרקעית.
וזה בדיוק המקום שבו צריך לשאול מי המרוויח המיידי, והתשובה היא כמובן ידידנו נתניהו. המבצע, על פי כתבים פוליטיים, חיסל את היסוסיו של גנץ בעניין ממשלת האחדות. עדיין איש לא יודע כיצד מתמודדים עם תרגילי חסינות תוך כדי השנה שבה נתניהו מנהל את ההצגה, אבל את גנץ לא מעניין המשפט אלא המדינה. אני מניח שהוא מזמזם לעצמו את השיר (הוא אלוף בשירי עם) "הימים חולפים שנה עוברת", ומאמין שברגע שהוא ייכנס לג'וב הוא ישרה מרוחו הכבירה על הספינה כולה ויסובב אותה לכיוון הנכון. האמת היא שלא צריך שום רוח כבירה אלא רק לעצור את המדינה על פי התהום, וגם זה לא פשוט. גם אם נתניהו הולך, הרוח הרעה של הבלוק עדיין שם.
בינתיים, אם לא נבין כיצד התגלגלנו לסבב הנוכחי לא נדע כיצד נחלצים ממנו: חמאס היה הטריק של השב"כ וצה"ל באמצע שנות ה־80 בהתמודדות עם אש"ף וערפאת. הוא נועד להוות אלטרנטיבה עממית מבוססת דת ורווחה לשאיפות הלאומיות של אש"ף. האפשרות שארה"ב תכיר באש"ף יצרה מצב, לדעתה של ממשלת ישראל, שיסכן את המשך האחיזה בגדה. תוכנית ביסוס חמאס אושרה על ידי ראשי ממשלת האחדות ב־1985, שמיר ופרס, הונחה במגירה ועובדה בחשאי בשטח על ידי השב"כ והמינהל אזרחי. ב־9 בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה. ב־15 בדצמבר 1987 הוכרז על הקמת חמאס, שהונהג על ידי השייח' יאסין. בהמשך הרגנו את השייח' אבל לא את הרעיון. לא את עצמאות פלסטין ולא את מפעל ההתנחלויות בגדה.
מבחינתו האישית של נתניהו הסבב הזה הוא חלק מניסיונות בלתי פוסקים ודי פתטיים לדחות את הקץ. עוד פסק זמן בתקווה שימות איזה כלב או פריץ. זה עבד עד היום שבו הונחו התיקים על שולחנו של מנדלבליט, ונדמה לי שהשופט מסתכל בשעונו, מקרב את המשרוקית לפיו, וזהו, סוף המשחק. נתניהו יתייצב בבית המשפט כאחד האדם. זה קרה לכולם, וזה יקרה גם לו. כל סידור אחר פירושו שהוא מעל החוק. ואם זה ח"ו יקרה, אפשר לסגור את הבסטה.