יעקב פרי היה בעברו ח"כ מטעם מפלגת "יש עתיד" ואף כיהן לתקופה כשר המדע, הטכנולוגיה והחלל בממשלת ישראל ה-33. בין השנים 1995-1988, טרם כניסתו לפוליטיקה, כיהן כראש השב"כ, וכן שימש בתפקיד מתאם השבויים והנעדרים. כיום, רבע מאה לאחר חטיפתו של סעדון ואינספור פיגועי טרור שביצע ארגון הטרור חמאס כנגד ישראלים, חיילים ואזרחים, גם ב-7 באוקטובר, "מעריב" מבקש לבחון את המציאות הנוכחית והאפשרויות שלרשות ישראל, דרך נקודת המבט של פרי. הרזומה שלו כאמור, כמזרחן, ראש השב"כ ומי שעסק בפעולות לאיתור שבויים ונעדרים, מן הסתם יחשוף עוד חלקים בתמונה הגדולה ואת האופן שבו אנשים כמותו תופסים את האתגרים והפתרונות הרצויים.
בין עזה לריאד: זוהי ההחלטה הגורלית שנתניהו יצטרך לקבל
לאחר כישלונו הגדול ב-7 באוקטובר: שב"כ היה הראשון שהתעשת | אהוד יתום
לגבי תמונת המציאות העדכנית, פרי מציין תחילה את המובן מאליו: "ישראל נלחמת במספר גדול של חזיתות". לתפיסתו, בכולן לא נראה פתרון או הכרעה בעתיד הקרוב. לגבי החזית בעזה, הוא מרחיב ואומר שההכרעה אינה קרובה בשל "הקשיים המדיניים והפנימיים בכניסה לרפיח, שנובעים מהקושי המדיני מול מצרים, אתגר החטופים והלחץ הבינ״ל המופעל על ישראל".
"בגבול הצפוני מתחולל קרב קשה ומטריד ביותר" הוא מוסיף. גם בצפון, לדעתו, "לא נראה שניתן להגיע להכרעה במצב הנוכחי, ויציאה למלחמה היא בעייתית ביותר". ראש השב"כ לשעבר מתייחס גם לעליית רף הטרור ביהודה ושומרון וירושלים ומזהה שהוא "מהווה אף הוא חזית מטרידה ובעייתית". הוא מזכיר שקיימת גם "החזית שפתחו מולנו התימנים, את הסכנה מהים האדום והסיכון הביטחוני שמצויים בו אילת ודרום ישראל".
בנוסף, לדבריו, "בפעם הראשונה היינו עדים להתנגשות ישירה עם איראן". פרי משבח את התגובה הישראלית - לכאורה. לטענתו היא "הייתה מאד אפקטיבית, גם אם לא מרשימה", אך אין ספק להערכתו שעוד נדרש לעימות זה בעתיד.
הוא לא מתרשם שישראל החליטה מה היא מעדיפה שיקרה כשצה״ל יצא מהרצועה. לדעתו "על ישראל להעדיף את האופציה הבין-ערבית, כעין קואליציה שתכלול את מדינות ערב הסוניות, בשיתוף הרש״פ ובפיקוח אמריקאי משותף עם הקהילייה האירופאית". הוא סבור שזו נוסחה שאינה מקובלת על השלטון הישראלי. אך לתפיסתו, "הקואליציה החלקית שהתגבשה ערב ההתקפה האיראנית יכולה להוות בסיס ליום שאחרי ברצועת עזה".
פרי מזהיר: "הישארות כוחות צבא ישראליים ברצועת עזה אינה רצויה ועלולה להיות מסוכנת!", וממשיך: "ריבוי גדול של חזיתות על רקע של קרע פוליטי וחוסר יציבות ממשלתית, הוא בעייתי במיוחד". לדבריו, אי ההחלטה (בעניין "היום שאחרי") "מחזק את שלל אויבנו ומעודד את המשך הפגיעות בנו. ישראל משדרת חוסר יציבות וחוסר נחישות בהחלטות".
על ההתפטרויות של קצינים בכירים, התפטרויות שכבר התקבלו ואלה שצפויות לבוא הוא אומר שזה "משדר חולשה ומסכן את המשך המאבק הישראלי מול החזיתות הרבות שלו". עוד הוא ממשיך ואומר: "הניצחון של החמאס ושל החיזבאללה עד כה, היא העובדה המצערת שעשרות אלפי משפחות עקרו מבתיהם ואף אחת מהן לא יודעת, אם ומתי תשוב לביתה?".
פרי קובע כי "מצב הרוח הלאומי ירוד, אנו מחפשים תשובות ומתקשים למוצאן ושיש הטוענים כי הפתרון הנחוץ הוא בחירות. מצב הרוח השפל בו אנו שרויים, מחייב שינוי וטמון בו גם הבסיס לשינוי האווירה ולמציאת פתרונות נחוצים".
להבנתו, פתרון להחזרת החטופים יבוא "רק אם תסכים ישראל לוויתורים קשים - אך הכרחיים". הוא מאמין שככל שנקדים להחליט על אותם וויתורים, כך נקדם את שחרורם מידי חמאס. "לא נצליח למלא את כל המטרות הרצויות ועבור החטופים יהא עלינו לוותר ויתורים כואבים, שיתכן ואת חלקם נוכל להשיג בעתיד. תמונת המצב בישראל אינה מעודדת והיא גורמת לביקורת מבחוץ ומבפנים", הוא פוסק.
פרי נחרץ: "מצבנו הבטחוני סבוך ומקשה על פתרון רצוי, גם מצבנו הפוליטי רעוע, אל לנו לצפות לניסים, עלינו לגרום לשינויים ולא לחכות שיגיעו מאליהם". הוא מסיים ואומר: "הבה נצא מתוך מצב הרוח הקודר ונשלב ידיים ומאמץ לעתיד מבטיח יותר".