בחודש ינואר האחרון, מספר יישובים בגבול הצפון עתרו לבג״ץ בדרישה לפנות אותם ולפצותם על הנזקים שנגרמו להם מאז פרוץ המלחמה. שבעה מהיישובים שעתרו הם בטווח של עד חמישה קילומטר מהגבול, והם הוכנסו לרשימה שהסמיכה את שר הביטחון לפנות אותם, אולם בפועל לא פונו.
רב הנסתר על הגלוי: אלה ההפתעות שחיזבאללה מכין לישראל
שבעת היישובים הנוספים הם בטווח של חמישה עד שמונה קילומטר מהגבול ושגרת חייהם נפגעה קשות, בדומה ליישובים שהמדינה פינתה. כזכור, בימים הראשונים של המלחמה, קיבלה הממשלה את החלטת 975, שעניינה כאמור בקביעת תוכנית פעולה לאומית לביצוע פינוי אוכלוסייה המתגוררת ביישובים במרחק של עד חמישה ק"מ מגבול לבנון.
בעתירה שהוגשה, טענו ועדי יישובים בצפון כי מאז אסון השביעי באוקטובר וההוראה לפנות בדחיפות את תושבי היישובים סמוכי הגדר בגבול לבנון, "הפך המחדל הביטחוני המערכתי לחידלון ממשלתי בתחומים שונים, וחידלון מרכזי בפעולת הממשלה הוא הטיפול בתושבי ותושבות קו העימות בצפון הארץ".
בדיון האחרון בבג"ץ בנושא יישובי העימות, דרשו השופטים מהמדינה לברר את מחויבותה כלפי התושבים שלא פונו בצו צבאי, אך נותרו בקרבת אזור הלחימה. המדינה טרם הגיבה, אך תושבי האזור זקוקים להחלטת ממשלה מיידית. דרישתם כוללת הכרה בפגיעה הכלכלית של התושבים כתוצאה מהמלחמה שתתורגם למענקי פיצויים וסיוע כלכלי.
מעבר לכך, הממשלה התבקשה לקחת אחריות על הצרכים המינימליים של תושבי היישובים הלא מפונים שזקוקים לשירותים ממשלתיים ואזרחיים, תקציב לפינוי כל משפחה לאזור בטוח, שירותי רפואה זמינים - ומסגרות חינוכיות הולמות. מאחר שהמדינה טרם הגיבה לדרישותיהם, התושבים החליטו בימים האחרונים לרכז את פעילותם התקשורתית, הפרלמנטרית, הציבורית והחברתית תחת פורום שמאגד את זעקתם ונקרא ״פורום מגן עוטף לבנון״.
ההחלטה להכריז רק על יישובי קו העימות עד שלושה וחצי ק״מ בלבד מהגבול כאזורי מלחמה גרמה לתחושה כאילו יתר היישובים באזור בטוחים יותר, אף על פי שבפועל המלחמה משפיעה עליהם בכל תחומי החיים. ביישובי העימות הלא מפונים, חיי התושבים מושבתים: החל ממערכת החינוך, התשתיות ועד החשיפה לאיומים הביטחוניים - הכטב״מים וטילי הנ״ט שנשלחים מלבנון ללא התרעה מוקדמת, רקטות עם זמן התרעה מיידי, והדפי פיצוצים ואזעקות על בסיס יומיומי.
ילדי יישובי העימות שלא פונו - מתמודדים עם מציאות חינוכית קשה: הם נאלצים להסתפק במסגרות חינוכיות חלקיות, הפועלות מספר שעות מצומצם בלבד. בכיתות רבות ביישובים אלו, תלמידים משכבות גיל שונות נאלצים ללמוד יחד, דבר שמקשה על הלמידה ועל יצירת סביבה חינוכית נאותה. בשעות שלא במסגרת החינוכית, רבים מהילדים נשארים לבד בבית, חסרי פעילות חינוכית וחברתית בלתי פורמלית, תוך חשיפה לאיומים הביטחוניים ולבומים מחרישי האוזניים.
ארבעת מקימי הפורום מלי רוזנבאום, אהרן גמזו, אורית ישקין ואולגה יפרח הם תושבי היישובים הלא מפונים - ישקין ויפרח הן תושבות המושבים מנות ועבדון בגליל המערבי, ואילו רוזנבאום וגמזו מתגוררים בקיבוץ כפר סאלד בגליל העליון. הארבעה הקימו את הפורום במטרה לייצג ולהשמיע את המצוקות שלהם ושל קהילותיהם לאור אי הפינוי. חלקם התפנו עצמאית - ואחרים החליטו להישאר ביישובים על אף המציאות הקשה.
״בתחילת המלחמה, החלטתי להתפנות עם המשפחה מהקיבוץ. עזבנו למשך מספר חודשים - וכדי לשרוד בתקופה הזו, נאלצנו להשתמש בכספים ובחסכונות האישיים שלנו. לאחרונה, חזרנו לצפון בעל כורחנו ולא מבחירה - אלא כי מבחינה כלכלית כבר אין לנו אופציות אחרות - גמרו אותנו״, מספרת מלי אחת ממקימות הפורום.
כאמור, מטרות הפורום הן ייצוג רשמי מול רשויות המדינה של תושבי ההתיישבות הכפרית בקו העימות בגבולות לבנון וסוריה, אשר לא פונו בהחלטת הממשלה ונפגעו ביטחונית, כלכלית וחברתית במלחמת חרבות הברזל - תוך שיקוף שוטף ואובייקטיבי של המצוקות הכלכליות והחברתיות בפני מקבלי ההחלטות, קידום רשת ביטחון כלכלית לעצמאים ולשכירים, קידום קבלת פתרונות שיאפשרו לאזרחי ישראל בקו העימות הצפוני לחיות על פי זכויות היסוד של מדינת ישראל, קידום שיפוי התושבים שנאלצו לעזוב את ביתם ללא תמיכת המדינה וקידום מתן רשת כלכלית שתאפשר לתושבים לקיים ולכלכל את משפחתם במשכנם הזמני.
הפורום מייצג, בין היתר, את 19 הישובים שהגישו עתירה לבג"ץ בנושא אי מתן פתרונות מצד המדינה - עבדון, אבירים, פסוטה, ריחאניה, חורפיש, עלמה, כרם בן זמרה, מנות, מצפה הילה, כפר סאלד, כפר בלום, שמיר, עמיר, גונן, גשר הזיו, שדה נחמיה, נווה זיו, נאות מרדכי ולהבות הבשן.