מדריכים במוסדות שיקומיים ובמסגרות דיור בקהילה לאנשים עם מוגבלויות, בפנימיות ובמוסדות לנוער וילדים בסיכון - הם הראשונים שבאים במגע עם הדיירים, החניכים והמטופלים הם הראשונים שבאים במגע עם הדיירים. הם "האמא והאבא" המיידיים לכל צורך ועניין, חוליית הטיפול הראשונה שכל עובד סוציאלי ומטפל במסגרות הללו מסתייע בה.
עם זאת, מדובר בעבודה מסביב לשעון, הגיל הממוצע בה נמוך, והתחלופה בה רבה. תנאי השכר עלובים ולא משתנים לאורך שנים, מה שמוביל גם לבעיות מדי פעם באיכות המדריכים. שכר גבוה יותר וזכויות קבועות היו מצריכים את הממשלה לעגן את התפקיד ואת זכויות המדריך במוסדות הרווחה בחקיקה, ולהכניס את ידה עמוק לכיס כדי לחייב גם את המפעילים לשיפור תנאי המדריכים - מה שלא קרה מעולם.
הבעיה המחריפה בתחום בימים אלה היא מצוקת כוח האדם. בכלל המוסדות השיקומיים חסרים כ־10,000 עובדים. כדי להתמודד עם מצוקת כוח האדם יוצאים באלו"ט ביוזמה יוצאת דופן, שמטרתה לתמרץ סטודנטים להצטרף למערך כוח האדם של העמותה עם מלגת לימודים משמעותית של 75% משכר הלימוד.
זאת, בתנאי שיעבדו חמש משמרות בשבוע בחטיבת הדיור והתעסוקה של אלו"ט, האחראית למסגרות לאנשים בוגרים על הרצף האוטיסטי, או 21 משמרות בחודש. "הסטודנטים הם כוח אדם איכותי, שמביא ערך מוסף אנושי וערכי בטיפול באנשים על הרצף האוטיסטי", אומר דדי עטאס, מנכ"ל אלו"ט. "זוהי עבודה שמותאמת להם בזכות המשמרות, וכן בזכות ההווי המשותף שנוצר בקרב צוותי ההדרכה - רובם המכריע צעירים איכותיים. בנוסף, רבים מהם מוצאים בה ערך ומשמעות, עם יכולת להשפיע על חייהם של אחרים".
איש היח"צ והפעיל החברתי יוליאן לוינסון, בן 32, שעבד במשך שש שנים בחברות ועמותות כמדריך חברתי, מספר: "עזבתי את התפקיד, כי אי אפשר להתפרנס ממנו. השכר נע בין 3,000 ל־3,500 שקל לחודש - לתקרה של 8,000 שקל, אם אתה ממש גר במסגרת או עושה כוננויות ומשמרות לילה וסופ"ש ומוסר את נפשך, משהו שלא כל המפעילים מאפשרים במסגרות פתוחות למשל. זה לא קל, המסגרת שואבת אותך וזה בלי הכשרות והשתלמויות ובלי אופק תעסוקתי. אלה חברות למטרת רווח שמשלמות שכר מינימום, או עמותות. מטפלים ומטופלים כאחד זקוקים למדריכים. החוק מחייב את הימצאותם, אבל המדינה שכחה אותם".
