בכי ודמעות מילאו היום (חמישי) את אולם מתחם האקספו בגני התערוכה בתל אביב, שם התכנסו שורדי מסיבת הנובה כדי לשמוע את ממצאי התחקיר הצה"לי המקיף על האסון שהתרחש ב-7 באוקטובר. בניגוד למפגש הסוער שהתקיים אתמול עם משפחות השכולים, שהתאפיין בזעם ובצעקות כלפי נציגי צה"ל, המפגש היום נשא אופי שונה – רווי כאב, דמעות שקטות וייאוש של השורדים ששמעו לראשונה פרטים מלאים על הכשל המערכתי שהוביל לטבח הנורא.
"פשוט אמרו שהם למדו לקח ושהם כשלו. רוב כל המצגת היה 'כשלנו, כשלנו, כשלנו',"מספר ארטיום, אחד השורדים שנכח באולם. לדבריו, התחקיר עצמו לא חשף בפניו מידע חדש שלא היה ידוע לו קודם, אך הדגיש בבירור את הכשלים המערכתיים מצד הצבא. "צה"ל הראה את הכישלונות, איפה הם טעו," הוא מוסיף, "וכל הזמן דיברו על זה שהם כשלו וזהו, תודה לגיבורים שהיו שם."
ארטיום מציין בהערכה סיפור גבורה שנחשף בתחקיר: "לחייל של הטנק שלא שמעתי עליו, זה לא היה בחדשות מה שסיפרו עליו שם. והחייל הזה של הטנק - זה כל הכבוד לו באמת שהוא ככה נלחם שם והגן על אנשים." כשנשאל האם נשמעה התנצלות מצד צה"ל, ענה בשלילה: "התנצלות לא הייתה".
דוד רחמים, מהפקת הנובה, מתאר את התחקיר כמסמך מקיף שעזר לו להבין טוב יותר את התמונה הכוללת של אותו יום גורלי. "צה"ל בא והציג את התחקיר שלו שהוא עשה בשטח המסיבה... זה תחקיר שקשור רק לנובה. הם לקחו אחריות, הציגו מה הם לא עשו ואיפה היו הכשלים," מספר רחמים. "הם פירטו באמת איפה הייתה הלחימה ואיך התנהל באמת כל ציר הזמן והסיפור מרגע הפשיטה ועד לסיום."
בניגוד לארטיום, רחמים מציין כי צה"ל כן התנצל: "הם התנצלו והם גם אמרו שהם אשמים והם אמרו שהם כשלו, הם באמת שמים את זה בפרונט של הדברים." לדבריו, התחקיר עזר לו "לחבר את הנקודות" ולהבין טוב יותר את מה שעבר: "זה יותר חיבר לי את הנקודות ובעצם מה קרה שם בדיוק ואיך זה השפיע על הבריחה שלי ועל איך שאני בעצם יצאתי משם, וגם חיבר לי עוד כמה נקודות לגבי החברים שלי."
אחד הגילויים המטרידים ביותר שעלה בתחקיר, לפי עדותו של אודי ארמא, היה הכשל החמור בהעברת המידע – למרות שהמסיבה אושרה רשמית, המידע לא הועבר כראוי לדרגים המבצעיים בשטח. "האמת שאני יוצא באכזבה אחת גדולה," הוא פותח את דבריו בכאב. "היה לנו מסמך שהמסיבה אושרה על ידי המשטרה שעמדו מול הצבא, והצבא לא עדכן אף אחד מתחתיו," הוא טוען בתסכול גלוי. "המפקד לא עדכן אף אחד מתחתיו. לא היה מי שישמור עלינו, זאת אומרת שאף אוגדה ואף חייל או מפקד לא ידע על המסיבה הזאתי... בסופו של דבר הופקרנו שם בשטח."
ארמא מוסיף בכאב עמוק: "מי ששמר עלינו זה המאבטחים, השומרים ואנחנו בעצמנו... כן לוקחים אחריות, הם האשמים, וזה מה שהם אומרים יותר מדי. זה לא עוזר לי, זה לא יחזיר את החברים שלי וזה לא יחזיר את הנפש שלי ולא יחזיר את החיים שלי לפני כן."
רז מלכה, שורד נוסף, מחזק את דבריו של אודי: "אני מאוד מתחבר פה למה שאודי אומר, אי אפשר להתווכח עם דבר כזה." הוא מתאר את החוויה הקשה של צפייה בחומרי התחקיר: "זה לא פשוט לשמוע את זה. חזרתי לחלק של המסיבה ואתה רואה שם דברים, כאילו איך זה יכול להיות? איך זה יכול לקרות דבר כזה?"
רז הוסיף: "אבל זה קרה, זהו, זה קרה. היינו פה, שמענו, ראינו מה קרה. ראינו מה קרה מאחורי הקלעים, ראינו מה קרה ממעוף הציפור, ראינו איפה כל הגופות היו ממוקמות, איפה היו יותר גופות, איפה היו פחות. אני הבנתי פחות או יותר מה קרה באותו יום, לי זה חיבר הרבה."
אודי, ששרד במתחם המסיבה עצמו, מדגיש כי התחקיר לא חידש לו מידע רב: "אני שורד מתחם אז אני יודע מה קרה בתוך המתחם עד הצהריים. אני הייתי שם, ראיתי את כל המחבלים ואני ראיתי את כל הגופות וראיתי המון רציחות, נחשפתי להמון המון דברים, אז הוא לא חידש לי פה שום דבר. ולדעתי אני אפילו גם יכול לחדש לו."
הוא חותם את דבריו בתחושת זעזוע מתמשכת ושבירת מבטים עם הנוכחים: "בגדול זה פשוט זיעזע אותי שוב פעם. לראות את זה שוב פעם, אתה קולט את רמת הטבח שעברנו שם, ואנחנו לא יכולים להילחם עם חולות ואבנים." למרות הכאב העצום, הוא מבקש להדגיש את הגבורה של כל אחד מהניצולים: "כל מי שיצא משם זה גיבור. כל אחד הגן על השני בגוף שלו ונתן את כל כולו בשביל לצאת משם."
בסיום התחקיר, רבים מהשורדים נותרו עם שאלות פתוחות. כפי שציין דוד רחמים: "תמיד אפשר לצלול עוד ולקבל עוד תשובות, ויש אנשים שרוצים לקבל עוד תשובות, בעיקר המשפחות השכולות שבעצם איבדו את היקר להם מכל והם רוצים להבין בדיוק מה קרה ולצלול לעומק הדברים."
