עודד ליפשיץ ז”ל, ממייסדי קיבוץ ניר עוז, שנחטף מביתו ב-7 באוקטובר ונרצח בשבי הג’יהאד האיסלאמי בעזה, מובא היום (שלישי) למנוחות. מסע הלוויה החל בראשון לציון, עבר בצומת סעד ובצומת ניר עוז, שם המתינו לו אלפים עם דגלי ישראל ודגלים צהובים כאות סולידריות. בשעה 14:00 החל טקס הקבורה בבית העלמין בניר עוז, הקיבוץ שליפשיץ היה ממייסדיו ואשר אליו לא זכה לשוב, בהשתתפות שר הפנים משה ארבל ונשיא המדינה יצחק הרצוג.
מאות בני אדם, בהם בני משפחה, חברי קיבוץ, ותושבי המועצה האזורית אשכול, ליוו את הארון בדרכו האחרונה. לאורך המסלול, רבים התאספו בצמתים מרכזיים, חלקם נושאים שלטים עם תמונתו של ליפשיץ ואחרים מניפים את דגל ישראל לאות כבוד.
יוכבד ליפשיץ, ששוחררה בנובמבר 2024 מהשבי, ספדה לו: "גידלנו ילדים וקקטוסים, לקחנו את ילדינו כל אחד בתורו - שיחווה איתנו את כל אשר אהבנו. חטיפתנו ומותך מערערים אותי. לחמנו כל השנים למען צדק חברתי. למען השלום. לצערי חטפנו מכה קשה מאנשים שעזרנו להם בצד השני. אני עומדת פה המומה לראות את כמות הקברים וההרס הרב שנפל על קהילתנו שהופקרה באופן מוחלט".
עוד הוסיפה: "חטופינו עדיין אזוקים בשלשלות, מורעבים ומעונים מתחת לפני האדמה בעזה מעל ל500 ימים. אפשר, וחובה מוסרית היא למדינת ישראל, להחזיר את כולם, עכשיו, בפעימה אחת. אין בי ייאוש, אמשיך בדרכינו, ואמשיך במאבק לשחרור כל החטופים עד האחרון שבהם.
"בדירה שבה אני גרה כעת, עומד ומחכה כבר שנה פסנתר חדש. כל כך חיכיתי לשמוע אותך מנגן פעם נוספת בדרכך המיוחדת וכישרונך הרב. המציאות טופחת על פני והכאב גדול. נורית גלרון באה לשיר לך היום את שיריה שכל כך אהבת. אני מודה גם לה כל כך. בכל לילה כשאני הולכת לישון, אתה במחשבותיי, ובכל בוקר אני מתעוררת למציאות עגומה. אתה מאוד מאוד חסר לי יקירי.
"ימים ספורים לאחר שחזרתי מהשבי הופעת בחלומי בפעם היחידה ואמרת: אני שולח לך את השיר שלנו: לא אבקש את ידיך, ביצועו של יוסי בנאי לשיר של ברסנס. אנחנו יודעים עכשיו ששלחת לי את השיר ברגעיך האחרונים. אם אתה שומע, תהנה גם אתה. היה שלום עודד יקירי, נפגש בבוא העת".
ארנון, בנו הבכור, ספד לו: "אבא, עכשיו אתה פה, עכשיו אתה בבית. 'הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים'. הוחזרת בעסקה וברור לי כי לא היית מוכן שמישהו יסכן את עצמו על מנת לחלץ את גופתך.
"רציתי לספר לך מי היית עבורי. הצניעות הכמעט סגפנית, החתירה האינסופית לעולם שיוויני וטוב יותר. דוד חיים סיפר לי בעבר איך תסכלת אותו, האחיין האהוב שלו, כשבא לשממה שבחרת לחיות בה. ואתה הראית לו שדה, פרה, צריף עלוב בעיניים נוצצות שהבהירו לו הילד האבוד לעולם הקפיטליסטי.
"זה היה מדהים לראות אותך ואת אמא בשנים האחרונות, כל הזמן ביחד. היית נדהם לראות אמא היום, המלכה האם שהפכה לסמל המאבק למען השבת החטופים. והנה חזרת הביתה לניר עוז, הקיבוץ ממנו נחטפת בהפקרה נוראה. אם היית חוזר בחיים אני משוכנע שהיית כמו גדי מוזס עושה הכל בשביל שיקום ניר עוז. לא היית אומר את המילה נקמה, אלא שיקום. אבא אהוב שלי, אני כ"כ מתגעגע אליך, נשתה כוס אבסולוט אוכמניות שכ"כ אהבת לזכרך".
יזהר ליפשיץ, בנו של עודד, התנצל בפניו ואמר בעצב: "סליחה שאני קובר אותך כמה עצמות". עוד אמר: "זה קשה, לכל מי שבא תודה רבה. אני מרכין ראש. אימוש, אוהב אותך. אבוש, עודד, ד"ר. אתה כה חסר לי, איך אמרת שתחיה בתקופה מעניינת כי זו קללה שאתה בורכת בה, ובגדול גדלת בצל השואה בבית מלחמת השחרור.
"ריאלי חיפה חלוץ השומר הצעיר לניר עוז לוחם צדק לוחם קרבות רגיש ואוהב, ערכי וצנוע, דעתן אמיץ, אב משפחה, לא הצלחתי לכתוב הרבה מילים חשבתי על זה הרבה אבל אבוש סליחה. סליחה שלא הייתי בשבילך ב-7/10, שניסית להגן על אמא לבד, שמתת מוות בעינויי גוף ונפש בעזה כמו חבריך לקיבוץ אלכס דנציג, יורם מצגר, עמירם קופר, חיים פרי, אברהם מונדר ואריה זלמנוביץ.
"קהילתך שעונתה ונשרפה במ״מדים נמצאת כאן באדמה, חיים מתים, וגם חיים מתים שעומדים פה חלקם. סליחה שאני קובר פה כמה עצמות כשהלב והנשמה שלך בעזה עם החללים והחיים. אבא, אתה כמה משה רצית להיות האחרון שחוזר, אני בטוח, מנהיג אמת. אנו חיים מציאות מורכבת. כולם צריכים לחשוב מה לעשות וזה שאתה לא יכול לספר לנו איך להתנהג בינינו, בתוך עמנו וארצנו מקשה את הסיפור. נוח בשלום".
גדי אחיינו של עודד ספד לו: "מאז אותה שבת עודד תמיד איתי, מורה לי את הדרך. בשבילו נאבקנו ונמשיך להיאבק. עכשיו שהוא איננו משהו מאיתנו הלך איתו. עודד ממשיך לחיות בליבנו".
תלמה אחותו, ספדה: "הוא היה אח מהאגדות. תומך, מקבל ואוהב. בילדות היינו שעות רבות יחד בבית, מדברים, משחקים. לעודד היו הרבה רעיונות. עודד היה אח מסור ואוהב. היה קשר קרוב בינינו. בתור ילדה, היה לוקח אותי מרצונו לכל מקום, אפילו לחברים שלו גם. ביום חמישי, החמישה באוקטובר, הוא ניגן לי על הפסנתר. בשבעה באוקטובר דיברנו בשמונה וחצי. הוא אמר שהיו הפצצות כבדות וקולות ירי בחוץ אבל הוא לא פחד ואמר: מיד צהל יגיע, עשר דקות. אף אחד לא הגיע עד שעות הערב. קשה לי בלעדייך. כעת אתה איננו".
הנשיא יצחק הרצוג אמר: "אני ניצב כאן, על שפת קברך, מול רגבי אדמתך, וכנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל – מבקש ממך – עודד האהוב, מיוכבד וממשפחתכם היקרה – סליחה. סליחה שמדינת ישראל לא הגנה עליך, על משפחתך ועל קיבוצך. סליחה שמול מפלצות האדם נאלצת לעמוד לבד. סליחה שלא הספקנו להציל ולהשיב אותך ואת כל חבריך - ממלתעות המרצחים, לכאן, הביתה, בשלום. סליחה.
"את הסליחה הזאת אני מבקש בהכנעה גם מכם – חברות וחברי קיבוץ ניר עוז האמיצים והאצילים. כנשיא מדינת ישראל, אני מבקש במעמד הכואב והמייסר הזה להרכין ראש גם בפניכם ולבקש מכולכם סליחה: סליחה על שבאותו יום ארור לא היינו כאן בשבילכם. סליחה על המחדל וליקוי המאורות שבעטים שילמתם, ושילמנו כולנו, מחיר נורא כל כך.
"אני שב וקורא מכאן להקמת ועדת חקירה ממלכתית, שהיא דרך המלך של מדינה מתוקנת – להעמיק באומץ ובמקצועיות בכל מה שגרם למחדל ולאסון הנורא", אמר.
אתמול כתבה המועצה האזורית אשכול: "בכאב עמוק יובא מחר חברנו עודד ליפשיץ ז״ל למנוחת עולמים בבית העלמין בניר עוז, הקיבוץ שעודד היה ממייסדיו ובוניו וממנו נחטף בשבעה באוקטובר ונרצח בשבי". עוד הזמינו את התושבים בישראל להצטרף למסע הלוויה: "ניפגש בשעה 13:00 בכביש הכניסה לניר עוז עם דגלי ישראל ודגלים צהובים ונחלק כבוד לעודד האהוב בדרכו האחרונה. הלוויה תתחיל בשעה 14:00".
משפחתו של ליפשיץ קיבלה ביום חמישי האחרון את ההודעה הרשמית על זיהוי גופתו במכון לרפואה משפטית באבו כביר, לאחר שהושבה לישראל במסגרת עסקת החטופים השנייה. הודעת משרד ראש הממשלה אישרה כי ליפשיץ נרצח בשבי הג’יהאד האיסלאמי זמן קצר לאחר חטיפתו.
עודד ליפשיץ, בן 83 במותו, היה בין עשרות תושבי ניר עוז שנחטפו על ידי מחבלי חמאס והג’יהאד האיסלאמי במהלך מתקפת הטרור על עוטף עזה ב-7 באוקטובר. מאז נחטף, לא התקבל כל סימן חיים ממנו, ועד להשבת גופתו, נותר גורלו לוט בערפל. הודעת המכון לרפואה משפטית קבע כי הוא נרצח בשבי זמן רב לפני השבת גופתו, וקרוב לוודאי שלא שרד זמן רב לאחר חטיפתו.
