במועצה הקטנה שדות נגב החליטו לפני כמעט ארבע שנים לעשות מהפכה ששינתה לילדים ובני נוער עם מוגבלויות שונות את שגרת החיים. במסגרת פעילויות המתנ"ס הקבועות של שדות נגב הוקמה מועדונית מיוחדת במינה בארץ בשם "מלאכי הנגב", המיועדת לילדים ומתבגרים עם צרכים מיוחדים מגיל 4 ועד גיל 20. כולם בכפיפה אחת לומדים, משחקים ומעבירים את הזמן בפעילויות חינוכיות לאחר שעות הלימודים בבית הספר, במסגרת תומכת ומחבקת.
"כל המסגרות של בני הנוער והילדים עם הצרכים המיוחדים מחולקות לפי קטגוריות", מסביר מנהל המתנ"ס יוני ממו, שמספר כי נשאל פעמים רבות מדוע הקימו מועדונית אחת לטווח גילים כה רחב. "רוב המסגרות, כאמור, הן בחלוקה של נוער בנפרד או ילדים בנפרד, חלוקה לפי נכויות וכיוצא באלה. מכיוון שאנחנו מסגרת לא פורמלית ומאחר שמדובר במועצה קטנה, מצאנו לנכון להקים מועדונית אחת מיוחדת בטווח גילים רחב, שתענה על צורכיהם של ילדים ומתבגרים עם צרכים שונים, איחוד שמעניק חיבורים מיוחדים שלא היו קורים במסגרת אחרת".
לכל חניך במועדונית מצמידים במתנ"ס שני מתנדבים קבועים, בדרך כלל מדובר בבני נוער מתנדבים שמלווים את החניך לאורך כל הדרך. "כשהתחלנו להפעיל את המועדונית, קיימנו רק מפגש אחד בשבוע, כיום אנחנו עומדים על שני מפגשים קבועים בשבוע, וכמובן שהשאיפה שלנו בעתיד היא להגיע לחמישה ימים בשבוע, שבהם תהיה אלטרנטיבה לפעילות עבור ילדים עם צרכים מיוחדים אחרי שעות בית הספר", מוסיף ממו. "הפעילות במועדונית כוללת חוגים שונים, סדנאות בכל מיני תחומים, משחקים חברתיים. אנחנו מפעילים קייטנה בקיץ וטיולים בשבתות, ומעניקים מערך תמיכה מלא לחניכים ולמשפחותיהם".
המועדונית הוקמה בהשקעה משמעותית של המועצה האזורית שדות נגב, שבראשה עומד ראש המועצה תמיר עידאן, ששם לנגד עיניו לקדם פעילויות תמיכה בשתי אוכלוסיות שאינן מקבלות מענה מספק ברמה האזורית - האחת קשישים והשנייה אנשים עם צרכים מיוחדים. לפרויקט "מלאכי הנגב" הצטרף גם מפעל הפיס, שהעניק למועצת שדות נגב את הסבסוד לכך: "מכיוון שזו לא מסגרת מוכרת או פורמלית ויוזמה פרטית שלנו, היינו זקוקים מאוד לסבסוד ולעזרה. המועדונית בעצם ענתה על צורך חשוב שהיה להורים לילדים עם צרכים מיוחדים, שלא הייתה להם מסגרת פורמלית לפעילות אחרי שעות בית הספר והם פשוט מצאו את עצמם בבית ללא מסגרת. המועדונית נתנה פתרון נהדר".
"הקצאת משאבים לפעילויות שונות לילדים עם צרכים מיוחדים היא מטרה שמייחס לה הפיס חשיבות רבה", אומרת עירית בן מנחם, מנהלת מחלקת מבני פיס, אגף הקצאות ובקרת מבנים במפעל הפיס. "הרשויות המקומיות יכולות לעשות שימוש בתקציבים המוקצים להן לטובת מיזמים שונים עבור אנשים עם צרכים מיוחדים, כל אחת בהתאם לצרכיה ואופייה הייחודי. הפיס רואה חשיבות רבה בסיוע לאוכלוסיות אלו".
את היוזמה להקמת המועדונית בפועל, לקחה לידיה ליאור בר (25), שהקימה ומנהלת כיום את המועדונית. בר, שנעזרת בעצמה בכיסא גלגלים, הייתה חיילת משוחררת שהיו לה בכלל תוכניות אחרות והתכוונה לצאת ללימודים. אלה השתנו ביום אחד כשאמה, שחזרה מישיבה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים במועצת שדות נגב, סיפרה לה שלא ייתכן שאין מקום בלתי פורמלי שילדים יכולים ליהנות בו אחרי שעות בתי הספר והגנים.
"הייתה דרישה ובעיקר צורך לכך מהורים רבים", אומרת בר, "ובאותו הרגע הבנתי שאני לוקחת את המושכות לידיים ומקימה כזה דבר. לא היה לי ספק שאני מסוגלת להתמודד עם הקשיים בהקמה ובארגון של כזה דבר על אף שלא היה לי לכאורה ניסיון". בר, שהתנדבה בעברה בעמותות רבות, ראתה כיצד מיושם רעיון דומה בשם "החוג החברתי של איל"ן": "זו הייתה קבוצה בתל אביב שבעבר התנדבתי בה אחת לשבוע. ראיתי את הערך המוסף שמפגש כזה נותן לחניכים שמשתתפים, ומשם לקחתי את הרעיון הכללי. ידעתי שאנחנו צריכים שיהיה לנו כזה דבר בדיוק בשדות נגב".
ראש המועצה עידאן הגיע אל בר הביתה לפגישה, שמע על היוזמה והציע לקחת בה חלק: "ישבנו באחד הערבים וסיפרתי לו שהחזון שלי הוא להקים מועדונית אחר הצהריים, שתהיה כוללת בנות שירות שיהיו המדריכות שיעבירו פעילות, לצד מתנדבים חונכים בני נוער בתיכון שילוו את החניכים. הוא מאוד התרגש לשמוע ותמך מיד".
"מועדון מלאכי הנגב מהווה עבורי מוקד השראה ומקום שבו אני שואב כוחות ושמחה בזכות חניכי ומדריכי המועדון", אומר ראש המועצה עידאן. "אני שמח שניתנה לנו ההזדמנות להקים ולעשות מעשה כה גדול ומבורך ולהעניק לילדים ולבני הנוער האלה מסגרת חברתית הולמת לצורכיהם". עוד מוסיף עידאן כי שדות נגב חרטה על דגלה את קבלת האחר במועצה ומסייעת רבות לאנשים עם מגבלה: "אנו לא מתעלמים מהם, ולא שולחים אותם למקומות אחרים. תפקידנו הוא לסייע להם, ואנו עושים זאת מתוך תחושת שליחות אדירה. אני רוצה להודות למתנ"ס שדות נגב, לעובדים ולמתנדבים ששותפים להצלחתו של המקום ועובדים לילות כימים במסירות נפלאה".
בר מספרת שהשינוי אצל החניכים - כרגע תשעה במספר בקבוצה הנוכחית, הצעיר בן 5 והגדול בן 17 - הוא מאוד משמעותי: "אני מבחינה בשינוי שחל בהם מבחינה תקשורתית ומבחינה חברתית. במהלך השנים אפילו ראיתי חניכים שעזבו ועברו למסגרות רגילות, מכיוון שהבינו שהם יכולים להתמודד איתן אחרי התהליך שהם עברו אצלנו, וזה תמיד מאוד מרגש לראות. ואני בעיקר רואה את הערך המוסף שזה מעניק לחונכים. השנה התחלתי לקבל מתנדבים חונכים בכיתה ח', ילדים בני 13 נותנים את כל הלב והנשמה. ישנם חניכים שזקוקים ליחס מאוד אישי וצמוד בקבוצה, והילדים המתנדבים מעניקים להם את כל מה שהם זקוקים לו, זה מאוד מחמם את הלב".
צרכים מיוחדים הם טווח רחב מאוד, שאחד לא מעיד על השני. איך זה מתחבר יחד בפעילות?
"זו שאלה שאני נשאלת עליה הרבה. אני רואה את האיחוד הזה כסוג של הקסם שמחבר את המקום. כולם מתחברים עם כולם במסגרת המועדונית. הם מגיעים ומקבלים ארוחה קטנה ומשותפת, אחר כך ישנה פעילות של בנות שירות או מכינה קדם־צבאית לסירוגין, ואחר כך חוג יצירה. יש משהו בחלל המשותף, בעזרה שאחד מעניק לפעמים לשני ובחיבור הבלתי אמצעי הזה שפשוט עובד".
בר מסבירה שבימים אלה היא שואפת להביא ילדים נוספים למועדונית: "יש עדיין הורים מסוימים לילדים עם צרכים מיוחדים בדרגות שונות שמפחדים לשחרר את הילד לפעילות לבד. אני רוצה לתת להם את הביטחון המלא להביא את הילד אלינו, ללא כל חשש. כשאני גדלתי, לא היה קיים דבר כזה, לכן ידעתי שאני צריכה לקחת את המושכות לידיים ולהילחם על זה, ואני מאוד שמחה שזה צלח. היה לי מאוד חשוב לשמור על עצמאות המיזם, זאת אומרת לא לקחת את המועדונית שתישען על קו לחיים או כנפיים של קרמבו למשל, כמו שכל מיני רכזים מהמועצה הציעו לי בתחילת הדרך. חשבתי שמגיע לנו משהו משל עצמנו, שאנחנו יכולים לעשות לבד ולא להישען על משהו אחר. מבחינתי העשייה הזו היא גאווה מועצתית".
לבר חשוב מאוד שהחונכים יבינו כי ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים הם ילדים ככל הילדים: "זה משהו שאני מאוד מקפידה עליו בהדרכה, להדגיש שהחונכים הם תמיד בגובה העיניים עם החניכים, ואין דבר כזה להרגיש מעליהם. זה גם ערך מוסף לחונכים עצמם שהם בני נוער צעירים שמעבירים את זה הלאה, את ההבנה שבן נוער בין אם הוא עם צרכים מיוחדים או לא, הוא בדיוק כמו כולם ולא שונה".
את בוודאי בקשר עם המשפחות, איך השינוי מנקודת מבטם בא לידי ביטוי?
"הם כל הזמן מברכים אותי ממש, כי זה נותן להם שגרה ומסגרת. לילד עם צרכים מיוחדים אין אלטרנטיבה אחרת, הם מגיעים שמחים בטירוף לפעילות, ובכל פעם שהם חוזרים, הם חוזרים הביתה באושר גדול ואני יודעת את זה מההורים. אני מניחה שככל שנוכל לעשות יותר במסגרת הזו זה יהיה מבורך. אני שואפת לתת להם משהו שהוא מעבר לשגרה, לתת להם משהו לצפות לו".
"אנחנו יוצאים פעמיים בשנה לטיול, ובקיץ יש לנו קייטנה של חמישה ימים. בקייטנה הם באים וחוזרים כל יום הביתה, כי יש ילדים קטנים שצריכים לישון בבית. והנה, מחר אנחנו נוסעים לאקווריום ישראל בירושלים. אני רואה את המועדונית הזאת בעתיד עם קבוצות גדולות והרבה קבוצות. השאיפה היא שיהיו יותר משתתפים כדי שנוכל לעשות פעילויות רחבות", סיכם.