ועדת השרים אישרה קידום חוק האומנה: "הילדים לא יהיו עוד הפקר"

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה היום (ראשון) החלת דין רציפות על חוק האומנה של ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) המסדיר לראשונה את מערך האומנה בישראל בחקיקה ראשית. כעת, יחול על החוק דין רציפות והוא יעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית, לאחר שאושר בכנסת הקודמת בקריאה ראשונה.

החוק מבקש לעגן לראשונה את אחריות המדינה למערך האומנה, מסדיר מנגנונים של רישוי, פיקוח והכשרה למשפחות האומנה ומגדיר את זכויותיהם, חובותיהם וסמכויותיהם של כל הצדדים המעורבים. 
 

בכנסת הקודמת חתמו על החוק 18 חברי כנסת משבע סיעות שונות, בהם גם מי שמכהן היום כשר הרווחה, חיים כץ (הליכוד), שאמר: "תפקידנו למנוע ככל הניתן הוצאת ילדים מביתם, אולם כאשר אין ברירה חייבים להבטיח לילדים המוצאים מהמסגרת הביתית מסלול התפתחות מיטבי וחממה בטוחה לגדילה". 

לפני פחות משבוע יצא משרד הרווחה בקמפיין לגיוס משפחות אומנה חדשות. השר כץ הצהיר אז: "להיות משפחת אומנה משמעותו להכניס ילד למשפחה שלך, לגדל אותו כאילו הוא שלך.  מדובר בחוויה מעצימה והמשרד ימשיך ללוות ולתמוך במשפחות האומנה, בתקווה שמספר המשפחות הללו יגדל". 

בישראל חיים כיום כ-10,500 ילדים הנמצאים במסגרות חוץ ביתיות. על אף שמחקרים רבים קובעים כי טובתם הילדים היא לגדול במסגרת משפחתית, כמעט 70% מהם נשלחים למוסדות ופנימיות ורק כ-30% למשפחות אומנה. 2,900 ילדים בלבד חיים היום במשפחות אומנה.

בדיון של ועדת הרווחה בכנסת ביום רביעי האחרון אמר שר הרווחה לשעבר, מאיר כהן (יש עתיד): "יש להוציא כמה שיותר ילדים מפנימיות ולהעבירם למשפחות אומנה. מדוע באירופה 80% מהילדים שמוצאים מביתם מופנים למשפחות אומנה ורק 20% לפנימיות, ואילו אצלנו הנתונים הפוכים?"

תחום האומנה מנוהל באמצעות כמה עמותות, על פי נהלים פנימיים של משרד הרווחה ותחת פיקוחו הרופף יחסית, מה שמונע מהמדינה להפנות כמות גדולה יותר של ילדים למשפחות אומנה. מנגנוני הרישוי, התקצוב וההכשרה למשפחות האומנה מסורבלים, וגם חלוקת הסמכויות, הזכויות והחובות של משפחות האומנה והמשפחות הביולוגיות אינן מוסדרות בצורה מפורטת, מה שיוצר לא אחת סחבת ביורוקרטית, עיכובים בתשלומים וחיכוכים בין המשפחה הביולוגית ומשפחת האומנה. 

בנוסף להבטחת כל התשלומים והחזרי הוצאות למשפחות האומנה, דבר שיבטיח את טובת הילד, החוק מבקש לעגן את הגדרתם של קרובי משפחה שמגדלים ילד שאינו יכול לגדול אצל הוריו כמשפחת אומנה. בכך יושוו הקצבה והשירותים שמקבלים קרובי המשפחה לאלה של משפחות אומנה שאינן בעלות קרבה משפחתית לילד, במטרה לעודד ככל האפשר הישארותם של ילדים במרחב המשפחתי הקרוב והמוכר. כמו כן, שר הרווחה ימנה מפקח ארצי על האומנה ויחויב גם להקים מנגנון לקבלת תלונות מילדים שהושמו באומנה, תוך שמירה על פרטיותם. כל פעולה או החלטה בנוגע להשמה של ילד באומנה, יעשו אחרי שנשמעו דבריו של הילד. 

ח"כ אלהרר, יוזמת החוק ויו"ר ועדת ביקורת המדינה של הכנסת, אמרה בריאיון ל"מעריב השבוע": "החוק הזה הוא אמירה של מדינת ישראל כי ילדי האומנה הם ילדים שלה ולא עוד ילדי הפקר, ושהיא דואגת לזכויות שלהם, אף שאינם נמצאים במסגרת משפחתית ביולוגית. הצהרה שהמדינה רואה את הצורך בפיקוח ובמתן מענים לילד, בדיוק כמו לילד שגדל במשפחתו הביולוגית. רק טובת הילדים עמדה לנגד עיני". 

המקרים הרבים שהובאו לשולחנה של ח"כ אלהרר, השפיעו רבות על נוסח החוק שגיבשה. אחד מהם הוא סיפורם של הורים אומנים המגדלים ילד עיוור בן שש עם אוטיזם, הנמצא בחזקתם מאז שיצא מפגייה בבית החולים. בשל היותם של ההורים הביולוגים נרקומנים. הילד היה זקוק בשנים האחרונות לטיפולים רפואיים רבים. אבל עד לפני חודשים אחדים לא יכלו ההורים לבצע הליכים רפואיים בלי אישור ההורים הביולוגיים שלמעשה נטשו את הקשר עמו כמעט לחלוטין. 
 

רק ארבע שנים אחרי שהחלו לגדלו ובתום הליך משפטי מייגע, קיבלו הורי האומנה אפוטרופסות על הילד, והם עדיין לא מקבלים את הזכויות שהמדינה נותנת להורים ביולוגיים לילדים עם צרכים מיוחדים. הם קיבלו לדוגמה מסמך מהביטוח הלאומי המאשר עקרונית לילד 100% נכות, אבל בכל הנוגע לזכאות לגמלת ילד נכה נכתב באישור: "אילולא היה במשפחת אומנה הילד היה זכאי לגמלת נכה מלאה".  
 

האם האומנת מ' אומרת בתסכול: "הצרכים שלו גדולים מאוד, אבל אנחנו משוללי זכויות של משפחה. אני לא רוצה את הקצבה לילד נכה, מצדי שהמדינה תשמור עליה עד גיל 18 בשבילו. אבל למה הוא לא מקבל? לפעמים אני שואלת את עצמי אם הרשויות חושבות שגידול ילד עם צרכים מיוחדים הוא חגיגה".

לניסוח החוק היו שותפים גם הוריו האומנים של ילד בן ארבע, שגידלו אותו מאז היה בן שנה וחצי. האומנה הייתה חסויה, כך שלא היה קשר בין המשפחה הביולוגית למשפחת האומנה, ומשום כך הם לא הצליחו גם לקבל מידע על הסיבה שבגללה הוצא הילד מביתו, כדי להבין את צרכיו. הם לא יכלו אפילו לתת לו חיסון ללא אישורה של האם הביולוגית, ולא להנפיק לו דרכון כדי לצאת לחופשה יחד. 
 

רק לאחרונה ובתום מאבק משפטי מייסר זכו ההורים לאמץ את הילד אימוץ מלא. אביו המאמץ של הילד, ר', סיפר: "הוריו הביולוגיים שהתנגדו להוצאת דרכון עבורו, למעשה כפו עלינו להיות בני ערובה בארץ. כאילו הגיע לנו בכלל עונש על שלקחנו אותו אלינו.

"הורי אומנה הם כיום אנשים שקופים. אף אחד לא ספר אותנו וענייני הילד מתנהלים בין גופי הרווחה ובתי המשפט כשאנחנו, שמגדלים את הילד, רק מקבלים דיווחים", הוסיף. 

גם בעמותות האומנה עצמן משוועים להסדרת התחום בחוק. "אור שלום" היא אחת משלוש העמותות העיקריות המטפלות במשפחות האומנה בישראל ובאחריותה נמצאים כ-1,400 ילדים.

הסמנכ"לית המקצועית בעמותה, טלי חלף, מדגישה: "הנושא מעולם לא הוסדר בחקיקה וכך קורה שמשפחה נוטלת תפקיד לגדל ילד כשאין לה כלים לכך. הורים אומנים לא יכולים היום אפילו להחליט על תספורת לילד. לכל דבר צריך אישורים וזה מקשה מאוד על ההתנהלות ביומיום ופוגע בראש ובראשונה בילדים, וביכולת של ההורים האומנים להיות להם למשפחה".