אחד מכל ארבעה ישראלים בקירוב (28%) מציין שהוא או אדם קרוב לו חווה פגיעה פיזית או נפשית מאז אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם. 29% דיווחו כי הם או קרוביהם חוו אלימות בשנה האחרונה, 46% מהם העריכו כי האלימות הושפעה ממלחמת חרבות ברזל. כך עולה מסקר חדש שהזמינה עמותת רופאים לזכויות אדם וש"מעריב" מפרסם לראשונה.
"למה אזרחי ישראל?": החזרה שנתניהו לא רצה שתראו, כספית לא נותר אדיש | צפו
"איך זה יכול להיות?": העקיצה של הבית הלבן לישראל על שיפא
הסקר, שבוצע על ידי חברת פאנל פרויקט המדגם, בדק את עמדות הציבור ביחס לאלימות בחברה הישראלית ואת האופן שבו משפיעה התופעה על תחושותיהם ועל שגרת יומם. הוא כולל מדגם מייצג של 500 משיבים (400 יהודים ו־100 ערבים) מהאוכלוסייה הבוגרת.
בעקבות המצב הביטחוני, 51% מרגישים ייאוש, 50% חשים פחד וחרדה (יהודים יותר מערבים – 51% לעומת 42%, נשים יותר מגברים – 62% לעומת 38%) ו־34% דיווחו על דיכאון.
14% העידו כי בשנה האחרונה התחילו ליטול או הגבירו את השימוש בתרופות נוגדות דיכאון, חרדה או תרופות לשינה. 41% מגבירים את ערנותם במרחב הציבורי, 33% נמנעים מלבקר ביישובים שבהם ייחשבו למיעוט, 17% שוקלים לעשות רישיון לנשיאת נשק אישי ו־10% הולכים או שוקלים ללכת לטיפול נפשי.
34% חוששים לביטחונם במידה רבה עד רבה מאוד. החששות הגדולים ביותר הם מפיגוע על רקע לאומני (68%) וממתקפת טילים (62%). 37% חוששים לביטחונם מאלימות במרחב הציבורי ו־19% מאירוע על רקע פלילי.
שיעורים גבוהים מבין הנשאלות והנשאלים העידו על חשש שיפגעו בהם על רקע זהותם או דעותיהם. מדובר בחוויה רווחת יותר בקרב ערבים (48% ערבים לעומת 32% יהודים). 37% מעריכים באופן שלילי (כלל לא, במידה מועטה מאוד ובמידה מועטה) את יכולת המדינה לשמור על ביטחון אזרחיה באופן כללי, בהשוואה ל־25% שהעריכו אותה באופן חיובי. 51% מעריכים באופן שלילי את האופן שבו המדינה שומרת על ביטחון אזרחיה במרחב הביתי והמשפחתי.
61% מעוניינים בהגדלת נוכחות רשויות האכיפה והחוק במקום מגוריהם ורק 25% מהישראלים ציינו שהגדלת נוכחות נשקים אישיים בקהילה תגביר את תחושת הביטחון האישי שלהם, וגורם זה דורג בתחתית סדר העדיפויות שלהם. 15% אף אומרים כי מוטב דווקא לצמצם את תפוצת הנשקים במרחב האזרחי על מנת להשיב את תחושת הביטחון.
מעמותת רופאים לזכויות אדם נמסר: "הנתונים העולים מהסקר מצביעים על זיקה בין תחושת היעדר הביטחון לחוויית אי־אמון הציבור ביכולתה של המדינה לדאוג לביטחונו ושלומו מפני מגוון איומים ברמה הלאומית, הקהילתית והמשפחתית. הפתרונות שמציעה המדינה בלתי מספקים, ומהסקר בעיקר נחשף הפער העצום בין הצרכים בשטח לבין המענים הניתנים להם.
הממשלה מנסה למכור אשליה שחימוש אזרחי יגביר את הביטחון ובכך היא מעבירה הלאה את האחריות. אלא שהציבור מבין זאת ומעדיף פתרונות אחרים. במקום לשעוט קדימה עם מהלכים פופוליסטיים שקורצים לקבוצות מסוימות, על הממשלה לבחון מחדש את דרכיה ולקדם ולתקצב פתרונות רב־מערכתיים הפונים לכלל הציבור".