החשיפה העצובה של קאזם: בוגר האח הגדול קאזם חליליה שנעלם מהרשתות החברתיות בשבועות האחרונים,  שיתף בסרטון כי הוא סובל ממחלת הדיסתימיה, וסיפר כי איבד את החשק לחיות. 

בסרטון שהעלה אמש סיפר חליליה בדמעות: "מי שרואה אותי בחוץ, בבקשה תניחו לי. אני מאובחן בדיסתימיה. דיסתימיה זו מחלת דיכאון. בעברית קוראים לזה "הדיכאון השקט". הייתי יושב עם חברים שלי במסעדה, פתאום מקבל נתק, אני לא איתם. אני זוכר שאחד החברים שלי, תוך כדי שאנחנו יושבים במסעדה, שולח לי הודעות 'מה יש לך' ו'למה אתה סנוב?' ואני אומר לעצמי, אני לא סנוב אני פשוט יש לי דיכאון".

קאזם הוסיף ואמר: "בהתחלה חשבתי שאפשר לטפל בזה לבד ולהשאיר את זה לעצמי ואמרתי 'טוב זה יעבור', אבל זה ממש לא. יש לי מחלת לב ואני לוקח כדור כל יום, אני חי עם זה ואני אחיה עם זה, אבל לנפש אין כדור. אני באמת מרגיש עייף, איבדתי את החשק להכל, רזיתי מלא. אתם לא יודעים מה זה אומר שלפעמים איבדתי חשק לחיות, לא רציתי את החיים האלה. בבקשה מי שרואה אותי בחוץ, הנחיחו לי, אל תשאלו שאלות אישיות. אני מרגיש שאני חנוק. אנשים רואים אותי בחוץ ושואלים מה שלומך, אני אומר שבסדר, אבל אני לא בסדר".

מקורו של השם דיסתימיה בימי קדם כשבלוטת התימוס המצויה אצל התינוק במרכז החזה והולכת וקטנה נחשבה לאחראית על מצבי הרוח שלנו. כך כונה מי שמצב רוחו מאוזן רוב הזמן כ"אאותימי", בעוד שמי שסובל מהפרעה במצב הרוח כ"דיס-תימי".
 
"דיסתימיה היא אבחנה משנות השמונים" מסביר הפרופ' הדר שלו, מנהל האגף לפסיכיאטריה במרכז הרפואי סורוקה, "עד אז האנשים שסבלו מההפרעה התאפיינו במצב רוח ירוד ואובחנו כסובלים מהפרעה דכאונית. בהמשך נקבעה אבחנת הדיסתימיה".

על פי ספר האבחנות הפסיכיאטרי DSM, דיסתימיה מאופיינית בסימנים דכאוניים במידה שאינה מגיעה לדיכאון קליני. מדובר במצב כרוני מתמשך לתקופה העולה על שנתיים לפחות. האבחנה מתבססת על מצב רוח ירוד רוב הימים, לפרק זמן של שנתיים לפחות, במהלכן לא היה פרק זמן נקי מסימפטומים שעולה על חודשיים. בנוסף קיימים שני סימפטומים נוספים לפחות הכוללים תיאבון ירוד, הפרעות שינה, עייפות, חוסר אנרגיה, הערכה עצמית נמוכה, הפרעות ריכוז, הפרעות זיכרון ותחושה כללית של חוסר תקווה.
 
"דיסתימיה נבדלת מדיכאון קליני שבו קיימים עוצמות גבוהות של מצב רוח ירוד, פסימיות, חוסר אונים ועיסוק במוות" מסביר פרופ' שלו, כ-10% מאלה הסובלים מדיכאון קליני מגיעים לפסיכוזה בה מופיעות מחשבות שווא התואמות את מצב הרוח שלהם. הם חשים חסרי ערך במחשבה שהם מביאים רק סבל לעולם ובגללם המשפחה סובלת, עד לרמה של מחשבות רדיפה בהן הם משוכנעים שרוצים להרוג אותם משום שהם מביאים רק סבל. דיסתימיה לא מגיעה לעוצמות הללו".
 
דיסתימיה שכיחה יותר אצל רווקים בעלי רמת הכנסה נמוכה, כאלה שעברו התעללות או פגיעה בילדות, וכאלה שבמשפחתם הקרובה אנשים הסובלים מהפרעות מצב רוח כמו דיכאון או הפרעה דו-קוטבית.
 
במרבית המקרים מתחילה הדיסתימיה בגיל מוקדם, עוד לפני שנות העשרים. לדברי פרופ' שלו רבים מהסובלים מדיסתימיה סבורים כי מצב רוחם הירוד הוא "חלק מהחיים", פשוט משום שאינם רגילים לסיטואציה אחרת. הסובלים מדיסתימיה להבדיל מדיכאון קליני, ממשיכים לתפקד, אך סובלים מפגיעה בכל אפיקי החיים.
 
הטיפול בדיסתימיה משלב פסיכותרפיה וטיפול תרופתי. משך שנים ארוכות נחשב הטיפול הפסיכולוגי לעיקרי בדיסתימיה. היסטורית, הטיפול הקלאסי הוא הטיפול האנליטי-דינאמי. המדובר בטיפול פסיכולוגי ארוך שנובר בנבכי הקונפליקטים של האדם במחשבה שפתירתם תפחית את המתחים התוך-אישיים.
 
במרוצת השנים פותחו שיטות טיפול חדשות יותר כמו הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי שנמצא יעיל ובטוח. טיפול זה אינו חופר לתוך הקונפליקטים אלא טוען כי בבסיס ההפרעה הנפשית מצויים דפוסי חשיבה שגויים ופירוש לא נכון של סיטואציות. מיפוי דפוסי החשיבה השגויים, הצעת אלטרנטיבות מחשבתיות ודרכי התמודדות חלופיות, הרפיות ועידוד להצלחה מביאים להטבה משמעותית במצבם של הסובלים מדיסתימיה.
 
אבל לא די בטיפול הפסיכולוגי: התרופות בעשורים האחרונים שמשמשות לטיפול בדיכאון, וכוללות מעכבי המעביר העצבי סרוטונין – משמשות גם לטיפול בדיסתימיה. אלה שסובלים מדיסתימיה הכוללת תסמינים של חוסר אנרגיה כמו עייפות, חוסר יוזמה ותשישות כרונית, יטופלו בתרופות כמו וולבוטרין, פרוזק או אפקסור בעוד שאנשים הסובלים מהפרעות בשינה וחוסר תיאבון יטופלו בתרופות כמו פרוקסטין ורסיטל. הספרות הרפואית מראה כי כ-70% מהמטופלים תרופתית יגיבו טוב לטיפול יחד עם פסיכותרפיה.
 
באשר לאלה העמידים לטיפולים הללו, מוצעות אלטרנטיבות חדשות יחסית שעדיין נמצאות בשלבי בדיקה. כך למשל קיים נסיון לטיפול בתרופה לטיפול בהפרעות בלוטת התריס אלטרוקסין, בתרופה ליתיום המשמשת במקור לטיפול בהפרעה ביפולארית, או בתרופה טגרטול המשמשת לפרכוסים ומיגרנות. תרופות אלו מגבירות את השפעת התרופות הפסיכיאטריות ומסייעות לטיפול. לאחרונה הוכנס גם השימוש באמצעות קטמין לדיכאון עמיד, והוא מנוסה גם במקרים של דיסתימיה עמידה לתרופות.
 
"לעתים הסובלים מדיסתימיה לא מכירים את עצמם" מסכם הפרופ' שלו, "כבר מגיל צעיר מצב רוחם ירוד והדיכאון ממנו הם סובלים נתפס על ידם כחלק מהאישיות שלהם, ולכן הם זקוקים לתזכורת שאם הם יטופלו, גם הסביבה תהיה טובה יותר להם. הם נוטים לחשוב שחייהם אינם שווים כלום, העולם אינו שווה, ואין כל תקווה באופק. הטיפול משנה את היכולת שלהם לעבד את המתרחש סביבם, את יחסי הגומלין שלהם עם האחרים, ואת התפיסה שלהם לגבי עצמם, יכולתם להצליח בחברה, במשפחה, בעבודה, בלימודים ובזוגיות, תחושה שמאפשרת להם ליהנות מהעולם ולחוש בו בטוחים".