"מעריב" שוחח עם אל”מ (מיל’) ד”ר משה אלעד, מזרחן, מומחה ללבנון ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, אשר כיהן בעבר כמושל נפת צור ובינת ג’ביל ברצועת הביטחון. בריאיון הוא מציג תמונה מורכבת של המציאות בלבנון – מדינה שסועה בין תקווה לשיקום ובין החשש מהתפרצות מחודשת של כוחות חיזבאללה.
לדבריו, “זוהי שעת האמת של לבנון. לראשונה מאז הקמתו של חיזבאללה, הארגון ששבה את ארץ הארזים והפכה ל’ארגון טרור שיש לו מדינה’, נעשים ניסיונות 'בן גוריוניים' ליצור בלבנון משטר בו יש ממשל אחד, חוקה אחת, ונשק אחד. זה לא יהיה קל וקיימים ספקות גדולים אם הדבר יצלח”.
אלעד מדגיש כי חיזבאללה עדיין נותר כוח משמעותי בזירה הלבנונית: “יש להבין כי חרף המכה האנושה שחיזבאללה ספג מישראל, עדיין הארגון חזק יותר מכמה צבאות לבנוניים. הכל תלוי בו. אם ירצה – יבצע הפיכה ממשלתית וישיב לעצמו את מושכות השלטון. אם יחפוץ בכך, יסורו למרותו מיליוני שיעים הרואים בארגון את מקור שיוכם האולטימטיבי”.
אך מדוע חיזבאללה אינו עושה זאת כעת? לדבריו: “חיזבאללה אינו חושש מהממשל הלבנוני, גם כשבגבו ארצות הברית ואירופה המבקשות לחדש את ימיה של ביירות ‘כפריז של המזרח התיכון’. הוא אינו סופר את הממשל החדש בראשות הנשיא ג’וזף עאון וראש הממשלה נואף סלאם והרמטכ”ל רודולף הייכל. הוא פשוט נכנע לדעת הקהל, לאזרח הפשוט שביקש ואף התחנן שיינתן צ’אנס לממשל החדש להביא לשיקומה של המדינה”.
אלעד מוסיף תיאור נוקב על מצבה של לבנון: “אזרחי לבנון כבר שכחו איך זה שיש להם מים זורמים, חשמל באופן רציף, רחובות נקיים מאשפה נערמת ומטבע שאינו שווה את המתכת או הנייר ממנו הוא עשוי. הארגון מאפשר לממשל החדש לפעול לשיקומה של לבנון ואיננו מתערב. מפעם לפעם נשמעים איומיהם של מנהיגי הארגון, איומים שהם יותר מן השפה ולחוץ, אך לכדי עימות של ממש עם הממשל, או נסיונות לכפות הסדרים או אפילו ירי תגובה לעבר ישראל בעקבות חיסולי בכירים – יש צייתנות מוחלטת”.
בתוך כך, מוסיף אלעד ביקורת כלפי אלה שלעגו למנהיג חיזבאללה בפועל: “היו מי שרצו להתגרות בנעים קאסם, ‘המזיע’, המנהיג בפועל של חיזבאללה ותיאורו ככלבלב פודל הנשמע להוראות בעליו החדשים. כדאי שלא נטעה. כי כאשר הגיע הדבר לדרישת הנשיא עאון מחיזבאללה להתפרק מנשקו, סימן הארגון קו עצירה והכריז: עד כאן”.
לדבריו, ההסבר של נעים קאסם היה חד וברור: “כל עוד ישראל שוהה בחמשת הנקודות האסטרטגיות בלבנון, וכל עוד לא הוסר האיום הישראלי, ועד אשר לא יוסדרו הבעיות הטריטוריאליות שבמחלוקת עם ישראל – חיזבאללה יחזיק בנשקו”.
בקרב הנהגת לבנון, לרבות בקרב שיעים מתונים, הוצעה פשרה מסוימת: “מנהיגים שונים, בתוכם שיעים מתונים, הציעו פשרה: חיזבאללה יאחסן את נשקו במחסני הצבא הלבנוני ולא תהיה לו גישה למחסנים אלה כל עוד המדינה צועדת לקראת מהפך ביטחוני, כלכלי וחברתי”.
אך לא נראה שחיזבאללה ממהר להסכים: “חיזבאללה לא שמח למסור את טיליו ונשקיו. אם יעשה זאת – זו תהיה התפתחות מרעישה שעשויה לפרוץ דרך לעוד ארגוני טרור שיבקשו להפוך לארגונים מדיניים כדוגמת: חמאס, הפ.ק.ק. הטורקי ועוד ארגוני טרור אחדים בעולם”.
