שנת הלימודים תשפ״ג כבר מעבר לפינה, ובעוד מנהלי כפרי הנוער והפנימיות שואפים להמשיך ולשמש בית תומך, עוטף ומכיל עבור בני ובנות הנוער, הם ניצבים למול מציאות כלכלית קשה ועומדים בפני שוקת שבורה. כאשר פער תקציבי שנתי הנאמד בכ-56 מיליון שקלים מאיים על תקציבי המוסדות ופוגע בטיב השירותים הניתנים לאלפי נערים ונערות במצבי סיכון שאותם כפרים מהווים את ביתם השני, ואף הראשון.
בימים אלה, יוצא "הפורום הציבורי" - כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל בשותפות עם תא מנהלי כפרי הנוער ועם איגוד הבעלויות של כפרי הנוער – בפנייה לציבור ולנבחריו, בעזרת מספר מהלכים משולבים, במטרה להעלות לסדר היום הציבורי את המודעות לחשיבות תרומתם של כפרי הנוער לחברה הישראלית, ואת תת-התקצוב מצד המדינה.
במסגרת תוכנית "קליטת הצלה" שיזם המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער, נקלטו בכפרי הנוער בחינוך הפנימייתי כ-350 תלמידים (ז'-יב') שנמלטו מאזורי הקרבות באוקראינה. רבים מהם הגיעו ללא הורים, כך שכפרי הנוער מהווים עבורם לא רק מסגרת חינוך אלא גם בית חם ראשון ויחיד בארץ.
לפי מחקר שערך פרופ' עמנואל גרופר, נשיא הארגון הבינלאומי לחינוך פנימייתי FICE, סגן דיקן הפקולטה למדעי החברה והרוח הקריה האקדמית אונו, מומחה בעל שם עולמי בתחום כפרי הנוער והפנימיות, התוצאות מתבטאות בתחומים שונים: מנהלים עסוקים ב"מרדף" אחר מקורות כספיים להשלמת התקציב החסר במקום לרכז את כל המאמץ באתגרים החינוכיים. המחסור בתקציב מביא לפגיעה באינטרסים חינוכיים של בני הנוער. לדוגמה, הלחץ להשכרת מתקני הפנימייה בשבתות וחופשות לגורמים המחפשים מקומות אירוח, בא על חשבון נוחיותם ותחושת הבית של חניכי הפנימייה.
נכון לשנת הלימודים תשפ״ב, מגבלת "תקנת המודרכות" עומדת על כ-67%, לאחר שירדה באופן דרסטי בעשור האחרון מ-81%, ובאה לידי ביטוי בפער שנתי נגרר של למעלה מ-56 מלש"ח. כך, למעשה, המגבלה של "תקנת המודרכות" – שנוצרה כדי להשלים חסר תקציבי – יוצרת גרעון נוסף בתקציב הכפרים.
לפי נתוני BDO, מדובר למעשה בפער מצטבר של 366 מיליון שקלים בעשור האחרון. תקציב כפרי הנוער למעשה הלך ונשחק, בעוד שיוקר המחייה בישראל עלה משמעותית (מחירי המזון כולל פירות וירקות עלו בכ-7.8% ועוד). בנוסף, מספר החניכים המתוקצבים בכפר גדל בכ-10 חניכים בממוצע מדי שנה, השכר הממוצע במשק עלה בכ-7% וכן פרמטרים נוספים – רק הגדילו את הפער התקציבי.
אבי אלבאז, מנכ"ל "הפורום הציבורי" - כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל: "השחיקה המתמדת בתקציב כפרי הנוער והפער התקציבי השנתי בסך 56 מיליון ש"ח הינה עוול ארוך שנים הפוגעת בסופו של יום באוכלוסייה שמלכתחילה מוגדרת מוחלשת ופגיעה. אלפי בני נוער במצבי סיכון, שמציאות חייהם לא שפרה עליהם מינקותם, מצאו את ביתם החלופי בזירת כפרי הנוער מתוך הכרה ולקיחת אחריות של מדינת ישראל שזו החלופה הביתית המיטבית עבורם ולמען התפתחותם. סביבת חיים זו היא האמורה להעניק להם את הבסיס והתשתית האיתנה לצמצום החסכים והפערים עימם הגיעו, תוך הענקת כלים, מיומנויות, בית חם וסביבה עוטפת המחדירה בהם אמון מחודש בסובבים אותם ובחברה אליה הם אמורים להשתלב בגיל 18".
"בפועל, ולאורך העשורים החולפים תקציב כפרי הנוער הולך ונשחק בהדרגה, ומאלץ את מנהלי/ות כפרי הנוער להיות "קוסמים", תוך הפניית מרצם מהעשייה הפדגוגית לחיפוש אחר מקורות הכנסה חלופיים שיפצו את הפער התקציבי ההולך וגדל, שהשלכותיו הינן פגיעה ישירה בטיב השירותים והמענים להם זקוקים וזכאים אותם בני נוער. אנו פונים בקריאה נרגשת למשרד החינוך בבקשה לתקן עוולה זו ולהשיב את החוב כחברה לכפרי הנוער, ולהחזיר את התקציב החסר בסך 56 מיליון ש"ח, שהינו 'הלחם והחמאה' בבסיס הפעילויות המופנות לבני הנוער השוהים בהם".
אלי שטיין מנכ"ל כפר הנוער הדתי הודיות: "כפרי הנוער מזה עשרות בשנים מאז קום המדינה משמשים כחוד החנית של החינוך בארץ. הדבר בא לידי ביטוי בלקבץ ילדים מהפריפריה מחתכים סוציואקונומיים חלשים ועולים חדשים שהסביבה הטבעית שלהם לא יכולה לתת להם מענה מקסימלי וגם לא הרשויות המקומיות. כפרי הנוער עוטפים אותם עשרים וארבע שבע בלימודים ואפילו ברמה הפרטנית, יש פעילויות אחר הצהריים, פעילות חוגים ענפה, מעטפת רפואית ומעטפת פסיכוסוציאלית. כל זאת יחד עם הקניית ערכים ציוניים ולאומיים והכנתם לשירות משמעותי בצה"ל או בשירות הלאומי והבאתם להיות אזרחים נאמנים ומועילים למדינת ישראל. לצערנו המשאבים שהמדינה נותנת לא מספקים את הדרוש ולכן מנהלי הכפרים ברובם עוסקים יותר בגיוס משאבים מאשר בפדגוגיה וחבל".