גם יפה בן דוד ידעה שהסיכוי לפתוח בשביתה במחאה על ביטול הבידודים במערכת החינוך הוא אפסי. בכל זאת, הלכה מזכ"לית הסתדרות המורים על המהלך בכל הכוח והחזיקה את השלטר קרוב לחזה, עד שבית הדין לעבודה בלם אותה. היא יודעת ובאוצר מבינים היטב, שלא ההשבתה נמצאת בראש מעייניה, אלא המו"מ הצפוי על ההסכם הקיבוצי החדש של המורים לארבע השנים הקרובות, שאמור להיפתח בקרוב.
תוקף ההסכם הקיבוצי של המורים פג ב- 2019 ומאז דחו הממשלות, כל פעם מסיבה אחרת, את הדיונים על ההסכם החדש. שר האוצר, אביגדור ליברמן, הודיע כבר עם כניסתו לתפקיד, כי: "תקציב 2024 - 2023 יהיה תקציב של הסכמים קיבוציים", ובכך הבהיר לבן דוד שהוא מצפה שההסכם הקיבוצי יכנס לתוקף באמצע 2022, והוא יצורף לעסקת החבילה של הקפאת השכר במגזר הציבורי, מה שאומר שהזמן דוחק ובן דוד חייבת לחשוף שרירים מנופחים ושיניים חדות כדי להזכיר לכולם מי כאן הבוס.
מי גוזל את משכורתם של מורים צעירים?
מדו"ח מיוחד על מערכת החינוך, שפרסם לפני כחצי שנה הממונה על השכר באוצר, קובי בר נתן, עולה כי 19% מהעובדים במגזר הציבורי שייכים למערכת החינוך, שבה עובדים 138,600 עובדים בשכר ממוצע של 13,880 שקל למשרה מלאה, כשמשכורת ממוצעת של עובד עומדת על כ - 12,200 שקלים.
עובדי הוראה וותיקים מרוויחים פי 3.7 מעובדי הוראה מתחילים, שמועסקים בד"כ במשרה חלקית. עובד הוראה מתחיל משתכר בשנתו הראשונה כמתמחה 5,400 שקלים ובמשרה מלאה כעובד מהמניין, 7,900 שקלים בלבד.
גם באוצר רווחת ההבנה שאת האנומליה הזאת צריך לפתור ויש להעלות את שכר המורים המתחילים, גם כדי לשמור על אלה שכבר נמצאים במערכת ובעיקר - כדי למשוך חדשים פנימה. מצד שני, אין שם כוונה להעלות את שכר המורים הוותיקים, אחת הדרישות העיקריות אותן מתכוונת הסתדרות המורים לשים על שולחן המו"מ.
שכר המורים נמוך בגלל השיטה
בהסתדרות המורים טוענים שהשכר שלהם נמוך באופן משמעותי ממוצע ה- OECD, מה שנראה, על פניו, הגיוני, לאור המשכורות הלא ממש גבוהות שהם מקבלים.
לעומתם באוצר אומרים שבגלל כמות המורים המתחילים שמתווספים למערכת בגלל הגידול באוכלוסייה - ששכרם נמוך משמעותית מזה של הוותיקים - ממוצע השכר לא עולה כמו שהוא אמור לעלות, ושמספר השעות שעובדים מורים בישראל, אינה מתקרבת לזו של מורי ה- OECD.
לפי החשב הכללי שכרם של המורים עלה גם בלי הסכם קיבוצי חדש. הפעימה האחרונה של ההסכם שפקע בוצעה בספטמבר 2020 והוסיפה עוד 160 שקלים בממוצע לעובד, מה שעלה לקופת המדינה מעל 150 מיליון שקלים. כך שמורה שנשאר במערכת לאורך זמן, זכה בשבע השנים האחרונות לעליית שכר של כ- 4.5% בגלל הוותק, הדרגות ויישום ההסכם הקיבוצי.
כמו תמיד - כוונות לחוד ויישום לחוד. למורים המתחילים כמעט ואין כוח בהסתדרות המורים, כמו בארגוני עובדים אחרים (ע"ע המתמחים וכוחם הדל בהסתדרות הרפואית), ולכן הסיכוי לראות את הכסף זורם אליהם בסופו של המו"מ, קלוש. מצד שני, אחרי כמה שנים של משכורות רעב, מובטחות למורים משכורות לא רעות לשעות עבודה מוגבלות, חופשות כיד המלך וקביעות.
החופשה היא בשבילי - אז מה אם כולכם עובדים?
וכאן אנחנו עומדים מול חבית חומר הנפץ שיו"ר ועדת החינוך, ח"כ שרן השכל, הניחה לא מזמן מול בן דוד, רפורמה משמעותית בימי החופשה של המורים וניסיון להתאים אותם לימי החופשה של ההורים. ישראל היא המדינה היחידה ב- OECD שבה יש שישה ימי לימוד במערכת החינוך ולא חמישה, ו- 96 ימי חופשה בשנה, לא כולל שבת, לעומת מינימום של 21-35 ימי חופשה במשק, חופשה שנתית ושבתונים. כל יום שבו מערכת החינוך סגורה עולה למשק 300 מליו שקלים, סך של יותר מ- 11.5 מיליארד שקלים בשנה.
האיום בשביתה בלי להכריז על סכסוך עבודה בגלל ביטול הבידודים, לא שייל לקורונה, בטח לא לבריאות המורים: הוא רק פרומו למי שיעז להזיז לבן דוד את לוח החופשות.
אנשים שמכירים אישית את המזכ"לית אישית טוענים שהיא באמת אישה אנושית ומלאת חמלה, ובכל זאת התפלקה לה האמירה האומללה בראיון לחדשות 12: "לא אכפת לי מה חושבים עלי, אכפת לי רק מעובדי ההוראה". ומכיוון שכך, סביר להניח שצפוי לליברמן מו"מ לא פשוט, כולל הופעות תכופות בבית הדין לעבודה - ומיותר לציין: על חשבון הילדים של כולנו.