הרבה נאמר ונכתב על הסתגלות ומעבר לכיתה א' וגם על הכניסה הראשונה לגן, אבל בעיניי ובתור אמא לארבעה ילדים שמתחילים מסגרות חדשות לגמרי השנה, ההתאקלמות האמיתית היא בכלל בשדה החברתי. המקום בו ילד מרגיש שייך, אהוב, בטוח ומקובל בחברה, הוא המקום בו הורה יכול לישון בשקט ולדעת שהילד שלו יצלח את האתגרים שצפויים לו מבחינה דידקטית ורגשית וזאת תוכל להתקיים כשתהיה פניות מצד הילד ולאחר שיצר רשת חברתית (מצומצמת או רחבה) תיתן לו מענה לתחושת השייכות הכה קריטית בגיל הצעיר וכזו שרק הולכת וגוברת עם הכניסה לגיל ההתבגרות.
אז איך אפשר לעזור לילדים שלנו להתאקלם חברתית? אנחנו הרי לא שם בזמן אמת בשעות של המסגרות ולא רואים "מי נגד מי" וזה עלול אפילו להלחיץ יותר את ההורה מאשר את הילד במחשבות וחרדות כמו "מה אם אף אחד לא ירצה לשתף אותו?" "מה היא תעשה לבד בהפסקה?.." "מי יישב לידו בשולחן?" ועוד תהיות נורמטיביות שכל הורה היה רוצה לדעת. אז נכון, אין לנו שליטה על מה קורה ברגע שאנחנו הולכים והם נשארים המון שעות בלעדינו מאחורי דלת סגורה, אבל בהחלט שיש לנו מידה גדולה של השפעה ואחריות, כזו שתחזיר לנו את התושיה במה שקורה בחיים החברתיים של הילדים שלנו ותהווה חלק פעיל ומעורב בצורה בריאה בשדה החברתי.
אז קבלו 4 עקרונות חשובים שיעזרו לכם לעזור להם להשתלב:
- התפקיד החברתי הוא *גם* שלכם ותלוי בכם. במיוחד בגיל הצעיר חשוב שאצם אלו שתיזמו מפגשים חברתיים אחה"צ, קחו את הילד לפעילויות גיבוש וצרו קשר עם הורי הכיתה/גן והזמינו אותם לפליי דייט על מנת לחבר בין הילדים. אל תחכו שהילדים יתחברו בהכרח מעצמם או שמישהו יציע להם, קחו יוזמה ועזרו להם להכיר, להשתפשף כשאתם בסביבה ולאט ובטוח למצוא חברויות חדשות.
- תנו להם דוגמא אישית לאיך נראית חברות, הזמינו אליכם הביתה, תביאו מחטיפים לגינה שהילדים האחרים יתכבדו (אוכל תמיד מחבר בין אנשים) הילדים שלכם לומדים בדרך אגבית התנהגות ויצירת קשרים, ברגע שאתם תהיו פתוחים, תקשורתיים, אמיצים, נדיבים, קלילים- ככה הם ירגישו בנוח ויחקו אתכם.
- הקפידו בכל יום לייצר איתם שיחה 1:1 בו הם יוכלו לשתף בקשיים, פחדים, חוויות, התרגשות וציפיות שיש להם ודרך שיח קשוב ומכוון, תוכלו לעזור להם להתמודד עם סיטואציות שונות שהם נתקלו או ייתקלו בהן במהלך היום בנסגרת. השאלות שתשאלו קריטיות להתפתחות השיח ונסו לא להיות "מתחקרים" מידי והעיקר לשתף גם מהחיים שלכם ובאמת לשאול מתוך עניין וסקרנות נקייה.הרבה מאוד ממה שעובר עליהם רגשית וחברתית ייצא בשיחה כזו, הרבה יותר מהשאלה איך שהם חוזרים הביתה "איך היה היום?" כי לרוב זה "בסדר" ולא יותר מזה... המטרה שלכם היא להיות עם היד על הדופק ולתת להם פתח חושפי לשיתוף מתמיד על מה שעובר עליהם בזמן שאתם לא איתם
- הכילו גם את הרגשות המכאיבים שעולים אצלם בהתחלה, לא הכל ורוד ונוצץ וחלק מהילדים בכלל לא ירצו להתחבר או ישמחו ליזום קשרים חדשים מתוך רגשות של בושה, חרדה, בלבול ולחץ... יש מקום לכל קשת הרגשות. אין טעם ללחוץ או לשדל אותם אם הם לא בעניין כי זה רק ייצור אצלם אנטגוניזם הכירו בכך שלכל ילד קצב משלו וסמכו על ניסיון חייכם האישי שבסוף כל אחד מוצא את מקומו החברתי (לא כולם יהיו מלכי הכיתה וזה ממש בסדר). התפקיד שלכם ההורים הוא להמשיך להציע מרחבי התנסות חברתיים כדי כשהילד ירגיש מספעק מוכן- תהיה לו האופציה וההזדמנות לעשות זאת.
לסיכום, חברויות חדשות מאוד לילדים שלכם כדי להתפתח תקין ולהרגיש בטוחים ושייכים במסגרת בה הם נמצאים, אל תקלו בזה ראש והשקיעו בפעילויות חברתיות גם מחוץ לשעות הלימודים כמו חוגים, תנועות נוער ופעילויות פרטיות אחרות, כך שכם אם בכיתה אין מספיק חברים שמצאו חן בעיני הילד שלכם, הוא יוכל להתחבר גם לאחרים בשכבת הגיל שלו דרך המסגרות הנוספות שציינתי.
שתהיה לכולנו שנה מוצלחת, התאקלמות נעימה ושגרה טובה ושקטה.
כותבת: ליטל גרינברג "אמא יכולה", מאמנת ומדריכת הורים.
ליטל גרינברג - "אמא יכולה" באינסטגרם