יש דבר כזה יותר מדי בריא? או ליתר דיוק אכילה בריאה מדי? מתברר שכן. לצריכת אוכל בריא יכולות להיות השפעות בריאותיות שליליות. נראה כי המשפט סותר את עצמו, אבל בעצם הוא לא.

הגבלת צריכת סוכר ונתרן, הפחתת צריכת בשר או צמצום צריכת מזון אולטרה־מעובד הם דרכים מבורכות לשיפור התזונה. מחקרים מדעיים רבים הוכיחו כי לתזונה נכונה ומאוזנת תרומה משמעותית לקידום בריאות ולצמצום הסיכון למחלות.

עם זאת, הקפדת יתר על צריכת מזון בריא, או כזה הנתפס כבריא, עלולה לפגוע בתפקוד היומיומי, לגרום לקשיים גופניים, כמו גירעון קלורי גדול, למחסור ברכיבי תזונה חיוניים ולקשיים נפשיים, כמו חרדה ופחד מלאכול דברים מסוימים. זו עלולה להיות אורתורקסיה - הפרעה הדורשת טיפול מקצועי, במיוחד כשהיא מופיעה בקרב בני נוער, שכן התנהלות כזו בכל הנוגע לאוכל יכולה לפגוע בגדילה ובהתפתחות השלד, המוח ואיברים אחרים.

אנשים הסובלים מאורתורקסיה אובססיביים למזונות שהם מחשיבים כבריאים או כטהורים. ההתמקדות היא בעיקר באיכות המזון ולא בכמות המזון, כמו באנורקסיה, או בירידה במשקל.

חשוב להבין, אורתורקסיה היא לא רק הימנעות ממזונות מסוימים או מקבוצות מזון. דיאטות מיוחדות רבות כרוכות בהפסקת צריכה של מזונות מסוימים, והן יכולות להיות בריאות לחלוטין, עם הגישה הנכונה. טבעונים, למשל, מוציאים מהתפריט את כל המזונות שמקורם בעולם החי. תפריט טבעוני מאוזן יכול להיות בריא וטוב. לעומת זאת, כשמדובר באורתורקסיה, ההתבססות היא על מזונות הנחשבים לטהורים ועל אי־צריכה של אלה הנחשבים לא טהורים, באופן כזה שתזונה זו עלולה להזיק.

הסיפור של ד"ר ברטמן

ד"ר סטיבן ברטמן, רופא אמריקאי, בחר בתזונה בריאה באופן קיצוני. הוא הקפיד למשל על צריכה של מזונות גולמיים בלבד, לא מעובדים, אורגניים, מקומיים, שאינם מהונדסים גנטית, ללא חומרים מלאכותיים, ללא חומרים מזיקים או כאלה שנתפסו בעיניו כמזיקים.

בנוסף הוא הקפיד על כללים הקשורים במזון כמו אכילת ירקות רק סמוך לקטיפתם (עד 15 דקות) ולעיסה של המזון 50 פעם לפני בליעתו. עם הזמן הוא שם לב כי הוא הפך אובססיבי למזון ולדפוסי אכילה. אלה שיבשו את התפקוד היומיומי שלו, גררו בידוד חברתי, ובנוסף, כפי שהעיד על עצמו, נפגעה שמחת החיים שלו. הוא הבין שעליו לשנות את חוקי התזונה והרגלי האכילה שלו.

ד"ר ברטמן הצליח לצאת מהמשטר התזונתי שסיגל בעזרת שני מכרים. הוא כינה את ההתנהלות התזונתית שלו בשם אורתורקסיה - שילוב מיוונית של המילים “אורתו", שמשמעותה נכון או ראוי, ו"אורקסיס" - תיאבון.

לפני 25 שנים, ב־1997, הוא כתב ופרסם את הספר “המכורים למזון בריאות - להתגבר על האובססיה לאכול בריא". אף על פי שהמודעות להפרעה הולכת וגוברת, אין הרבה מחקרים עליה בהשוואה להפרעות אכילה ידועות, כמו אנורקסיה או בולימיה. לא ברור בדיוק לכמה אנשים יש אורתורקסיה, ואין הנחיות רשמיות לאבחנה או הגדרה משותפת אוניברסלית למצב זה.

גורמים להתפתחות אורתורקסיה

אורתורקסיה מורכבת ואינה מובנת במלואה. הפרעות אכילה יכולות להשפיע על כל אחד, ללא קשר לזהות מגדרית, גזע, גיל, מצב סוציו־אקונומי או זהויות אחרות. הן יכולות להיגרם משילוב של גורמים ביולוגיים, חברתיים, תרבותיים וסביבתיים - לא רק מחשיפה לתרבות דיאטה. יש שאורתורקסיה יכולה להיות קשורה להפרעה טורדנית־קומפולסיבית (OCD) ולהפרעות אכילה אחרות.

גורמי סיכון אינדיבידואליים הם נטייה לפרפקציוניזם, חרדה גבוהה וצורך בשליטה, הכנסה גבוהה, גישה למזון “בריא" (למשל, תוצרת אורגנית, לחם מדגנים מלאים, שמן זית), חשיפה לרשתות חברתיות ושימוש בהן, כמו גם ידע בתזונה. עובדים במערכת הבריאות, טבעונים, סטודנטים במסגרות אקדמיות הלומדים במגמות הקשורות לבריאות (כגון תזונה ודיאטה, ביולוגיה) הם קבוצות שבהן ניתן למצוא יותר תסמינים לאורתורקסיה בהשוואה למגמות אחרות. עם זאת, יש להדגיש כי נדרשים מחקרים בנושא.

סימני אזהרה של אורתורקסיה

אף שלאורתורקסיה אין קריטריונים אבחוניים רשמיים, יש לה סימנים ותסמינים נפוצים, שבעזרתם ניתן לזהות מתי אכילה הופכת לאובססיבית ולא בריאה.

הנה מספר סימפטומים:
• צריכה של מזון הנחשב כבריא, גם אם אינו טעים.
• עלייה במספר המזונות שמהם נמנעים, כיוון שמחשיבים אותם כלא בריאים.
• השקעת זמן משמעותי בכל יום בקריאה, בתכנון וחשיבה על איך, מתי ומה אוכלים.
• התקבעות על מרכיבים, תוויות תזונתיות ותכולת המזון בכלל.
• דחיית אוכל במסעדות או במפגשים חברתיים, או מאכלים אחרים שלא ברור מה הם הרכיבים או אופן ההכנה שלהם.
• חרדה כאשר מזונות בריאים או “מקובלים" אינם זמינים.
• תחושת אשמה או מתח קיצונית לאחר אכילת מזונות המסווגים כלא בריאים, סיפוק גדול בעקבות ארוחה של מזון בריא.

דרכים לטיפול באורתורקסיה

אנשים עם תסמינים של אורתורקסיה צריכים לפנות לעזרה מאנשי מקצוע בתחום הפרעות האכילה. הצעד הראשון בטיפול הוא אבחון. במקרה של אורתורקסיה הזיהוי לעתים מאתגר, מכיוון שהנטייה של מי שסובל מאורתורקסיה היא לראות בסימפטומים התנהגות חיובית ולא את ההשפעות השליליות על הבריאות, הרווחה או התפקוד החברתי שלו. הוא אפילו נוטה להאמין שהתנהגות זו מקדמת את בריאותו.

ברגע שהאדם או קרוב לו מכירים בהשפעות השליליות, מומלץ לפנות לעזרה מצוות רב־תחומי הכולל רופא/ה, פסיכולוג/ית ותזונאי/ת. חשוב להתייחס להשפעות הבריאות הגופניות והנפשיות של אורתורקסיה עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש עם ניסיון בהפרעה טורדנית־קומפולסיבית, חרדה ודיכאון.

ההתייעצות עם תזונאי/ת חשובה - שכן לעתים קרובות אנשים עם תסמיני אורתורקסיה הם בעלי תפיסות שגויות לגבי מזון, והם עשויים להפיק תועלת מלמידה נרחבת יותר על תזונה ובריאות. 