אני אמא לשני ילדים, בת 4 ובן שנתיים וחצי. הקטן שלי ילד מקסים, אבל מרביץ לאחותו. אנחנו כל הזמן מדברים איתו ומסבירים לו. אני כבר מיואשת, מה ניתן לעשות?
“כשאת מדברת עם בנך על הנושא, את נותנת לו המון תשומת לב. בנך יודע היום שבשביל יחס הוא צריך ללכת ולהרביץ. כמו כן, תחושת הנראות חשובה מאוד לילדים, הידיעה שהם קיימים. כיוון שקוגניטיבית הם עוד לא לגמרי שם, בכל פעם שאומרים את שמו זה אישור לקיומו. לכן, כל פעם שאת משוחחת על כך את מזינה את ההתנהגות הרעה. בנוסף, כאשר את מושיבה ילדים בכיסא בחדרם, ייתכן שהם ילמדו מכך, אבל ישנם ילדים שזה מעליב אותם. את צריכה לזכור שמדובר בילד קטן. כשבנך נמצא בחדר, הוא לא חושב על זה שהוא הרביץ, אלא איך לנקום על כך שהעליבו אותו. מה שאת צריכה לעשות הוא לייצר את המציאות האמיתית – מה קורה לך כשמרביצים לך, מה קורה לבתך כשמרביצים לה. קחי את בנך ותאמרי לו: ‘אתה לפעמים מרביץ לאחותך, ואמרנו לך הרבה פעמים שאנחנו לא מסכימים לזה ושלא מרביצים אצלנו בבית. אנחנו לא נגיד לך את זה יותר, אתה חכם ומבין. מהיום, בגלל שאני רואה שאחותך עצובה, ברגע שתרביץ לה אני לא אדבר איתך על זה, אני אקח את אחותך ואנחם אותה, אחבק אותה, אנשק אותה ואגיד לה שאמא שומרת עליה. כי אמא תמיד צריכה לשמור, גם על אחותך’. כאשר בנך מרים יד על בתך, אל תסתכלי לו בעיניים. לכי לאחותו, תרימי אותה ותלכי לשטוף לה פנים. ייתכן שהוא ירוץ אחרייך, וברגע הזה תשאלי אותו אם גם הוא רוצה שתשטפי לו פנים. אם הוא מתחיל לבכות ולא רץ אחרייך זה מצוין – זה אומר שבפעם הראשונה הוא מבין את ההפסד שלו כאשר הוא מרביץ לאחותו. עד היום בכל פעם שהוא הרים יד הוא זכה לשיחת הפקת לקחים, מזה לא לומדים”.
הנכד שלי סיים את כיתה ב’ בבית ספר אזורי, ובשנת הלימודים הקרובה הוא יעבור לבית ספר אנתרופוסופי, שם ישובץ שוב בכיתה ב’ מטעמי בית הספר. האם נכון להעלות אופציה של חזרה למסגרת הקודמת?
“ההורים החליטו מראש להעביר אותו לבית ספר אנתרופוסופי ושהוא יחזור שוב על כיתה ב’, יש להם את ה'אני מאמין' שלהם. אולי הם סומכים על הילד שיוכל להתגבר על השינוי בחייו. כהורים אנחנו מחליטים החלטות עבור הילדים שלנו שמשפיעות על גורלם, וזו אחת מהן. אם ההורים של נכדך בטוחים שהמסגרת החדשה מצוינת ושהילד ידע לייצר חברויות – למה עולה האופציה של החזרה? השיקול הוא של ההורים בלבד, הם כנראה מעוניינים בחינוך אחר. הפרדוקס בהחלטות הוא שאנחנו לא יודעים אם ההחלטה טובה עד שהיא יוצאת לפועל. הילד בכיתה ב’, לא עובד? שנה הבאה נחזיר אותו לבית הספר האזורי. לילדים יש חוסן פנימי, הם ממשיכים הלאה בחייהם”.