לפני שבעה שבועות נולדה לי ולבן זוגי תינוקת. אנחנו מקבלים ביקורת רבה מצד הסבתות סביב העובדה שאנחנו ממהרים לשאת אותה על הידיים בכל הזדמנות. הן טוענות שאנו מרגילים אותה להיות על הידיים וזה יגרום לה להיות יותר מפונקת בהמשך.
“קודם כל הסבתות צודקות. אתם בהחלט מרגילים אותה להיות על הידיים – אבל זה לא אומר שהיא תהפוך להיות מפונקת בהמשך. אין לי ספק שתינוקת בגילה, וגם מעבר, צריכה לקבל הזנה פיזית – הבקבוק, והזנה נפשית – שזה החיבוק של הוריה. תינוק צריך להיות מחובר אל המטפלים בו, ותינוקת בגילה צריכה מגע, טוב לה שם, נעים לה הכי הרבה שם".
"כשאתם מרדימים את הילדה על הידיים אתם מרגילים אותה לתנאי נוחות, רוגע, ולהירדמות כשהיא על הידיים. מה יש על הידיים? תנועה, נשימה, דופק, ומגע של עור בעור. כל הדברים האלה הופכים להיות עם הזמן התנאים שמאפשרים לילדה להיכנס למצב המדיטטיבי והנעים הזה של הירגעות או שינה. נקודה נוספת שצריך לשים לב אליה היא שיום אחד, עוד שנה או שנתיים, זה כבר יהיה קשה".
"כשאתה תוריד אותה למיטה היא תתעורר ולא תצליח להירדם מחדש. זה לא אומר שאנחנו או או, אני בעד גם וגם. כשילד רץ לכביש, אין שטח אפור, אבל בכל מקום שקשור לשינה – יש מרחב. היא תירדם על הידיים, ותיאלץ ללמוד להירדם לבד. לכן, יכול להיות שאפשר בהדרגה להוריד אותה מהידיים, לעגלה, ומשם למיטה. היא רק בת שבעה שבועות, אז קחו את הזמן שלכם. הכל צריך להיות לאט, בהדרגה, ועם הרבה אהבה וכבוד".
נכדי בן השנתיים ניהל עם סבו המתגורר בחו"ל שיחות וידיאו ארוכות. לאחרונה הסב הלך לעולמו, ואנחנו נשארנו עם השאלה כיצד לתווך לילד את נושא המוות. הוא מדבר הרבה על הסבא, ושואל מתי ישוחח איתו שוב.
"אפשר להגיד את המילה 'מת', במיוחד בגיל שנתיים. שכן, מבחינתם זו רק מילה, לא צריך לפחד ממנה. יכול להיות שהילד ראה ג'וק מת, והוא יכיר את המילה 'מת', אבל לא בטוח שהוא יבין את המשמעות שלה. לכן, אם הילד שואל שוב מתי סבא יבוא אין בעיה להגיד לו שהמילה 'מת' אומרת שהוא בעצם איננו, ולכן לא יבוא.במקרה הזה, בכנות, אפשר למסמס את זה".
"את ואני יודעות היטב שהוא ישכח אותו, אז אפשר לא להגיב לשאלות של הילד, ולעשות כאילו לא שמנו לב למה שהוא אמר, והוא יפסיק להתגעגע. מאידך, אנחנו יכולים להגיד משהו כי אולי יום אחד הוא ירצה לדעת מי זה סבא, ויראה תמונות. פשוט תגידו לו שהוא היה חולה מאוד, ומת. לכן, במקום שיחות וידיאו אנחנו נחשוב עליו בלב ונתגעגע. ככה אורזים את כל נושא המוות לילד בגיל שנתיים בצורה שהוא יכול להכיל".
אני סבתא פעילה, עוד מעט בת 80, ועושה בייביסיטר על הנכדים לפחות פעמיים בשבוע. זו חוויה נהדרת עבורי ועבורם. מאז ומתמיד הבת שלי לא הייתה הכי מסודרת, אבל מאז שנולדו הילדים זה הלך והעמיק. היא לא משקיעה מספיק זמן בלנקות ולסדר את הבית, והוא תמיד נראה מבולגן ומלוכלך. איך אוכל להעיר לה על העניין הרגיש הזה בלי להעליב אותה?
“בראש ובראשונה, אנחנו תמיד יכולים לא להגיד כלום. אני מבינה שנושא הסדר והניקיון מאוד חשוב לך, אבל לפעמים צריך לשחרר, ואז פחות רואים את זה וזה פחות מטריד. זה לא אומר שיש לגיטימציה ללכלוך, אבל זה אומר שזו הבת המדהימה שלך, וככה הילדים גדלים. אני מבינה שאת חוששת שהעלאת הנושא תפגע בבתך, אבל הכל קשור לצורה שבה תעלי את הדברים מולה".
"יש דרכים להעיר בלי להגיד את המילה 'מלוכלך'. אפשר להגיד 'מאמי, אני רואה שאת לא מצליחה להגיע לניקיונות. אני יכולה לעזור לך?'. אם את לא יכולה לעזור לה פיזית את יכולה להציע לה לממן עוזרת פעם בשבועיים, ולשאול 'זה יקל עלייך?'. נקודה נוספת שצריך לזכור היא שילדים צריכים לגדול בסביבה מעט מלוכלכת. היום ילדים רבים סובלים מאלרגיות כי הם נקיים מדי. אני לא אומרת שלא צריך לרחוץ ידיים אחרי שנכנסים לשירותים או לפני האוכל. בשורה התחתונה, העובדה שהילדים גדלים ובריאים היא הכי חשובה".
סייעה בהכנת הכתבה: עדן בן ארי, 103FM. מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM