בכל פעם שבתי הבכורה בת ה־3 וחצי עושה משהו לא בסדר היא מאשימה את אחיה הקטן בן השנתיים. למשל, היא מקשקשת על הקיר וכשאני שואלת אותה מי עשה את זה היא אומרת שהוא עשה את זה. לפעמים תוך כדי משחק היא זורקת לו את המוצץ, וכשאני שואלת מה קרה היא ישר אומרת שהוא אשם. היא משקרת לנו כל הזמן, ואני כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה. מה הדרך הכי נכונה להגיב לזה?
"אני אוהבת שילדים בגיל הזה מתחילים לשקר, כי זה מלמד אותנו על התפתחות קוגניטיבית. הרי מה דורש שקר? הילדה בעצם אומרת שיש לה מידע שלאחרים אין אותו, ולכן היא יכולה לייצר מידע חדש. זו יכולת שכלית שהיא נהדרת, ותהיי בטוחה שהיא מאוד חכמה. בעצם זה שאת שואלת אותה מי עשה את זה את בעצם מפילה אותה בפח, הרי ברור לך שהיא עשתה את זה. בואי לא נעטה על ראשה של הילדה הזו כובע של שקרנית פתולוגית, וננסה לראות איך אנחנו מתקדמים מכאן. היא עוד תבין שאסור לשקר, זה לא זה, מדובר במשהו מוסרי מופשט שהיא עדיין לא יכולה לתפוס בגילה. מה שכן, כשאת מבינה שהיא עשתה משהו אל תגמרי את זה בסימן שאלה. זאת אומרת שבמקום לשאול אותה מי עשה את זה, פשוט תגידי שאת יודעת שזו היא. גם אם היא תתחיל להתווכח אל תרגישי מחויבת לענות לה מיד. הרי לא לכל דבר שהילדה אומרת לך את צריכה לענות. אם את לא יודעת מי עשה את זה, והיא אומרת לך שאח שלה הקטן לכלך משהו או פיזר את הצעצועים תגייסי אותה לעזור לך במקום לחפש אשמים. אם היא תשאל למה היא צריכה לעזור אז תגידי לה שאתן הגדולות, ואתן חכמות, ואתן המבינות שיודעות שצריך לאסוף ולנקות. זכרי, את המבוגר האחראי. שימי לב, ככה את בעצם מצמצמת לה את המצבים שבהם היא בוחרת לשקר. עצם זה שאת לא שואלת אותה מי עשה את זה מאוד מקל עליה".
בני בן ה־3 אמור לעבור בעוד כמה ימים בדיקת דם ראשונה. מדובר בילד מאוד רגיש וחכם, ששם לב לכל דבר. כיצד לדעתך אוכל להכין אותו לבדיקה בצורה הטובה ביותר?
"לתפיסתי, עדיף לא להכין את הילד לבדיקה יותר מדי זמן מראש. את יכולה להכין אותו יום לפני, ובמידת הצורך להגיד לו כמה שעות קודם לכן. תעירי אותו בבוקר, ותגידי לו כבדרך אגב שאתם הולכים לקופת החולים לעבור בדיקת דם. אני בטוחה שהוא יתעניין וירצה לדעת מה זה, ואז תסבירי לו שאתם ניגשים לחדר האחות, ושם היא לוקחת מחט מאוד קטנה, דוקרת אותו בשביל להוציא את הדם החוצה, ולוקחת את הדם לרופא שיבדוק ויראה שהכל בסדר. זכרי, מדובר בילד בן 3, את צריכה לדבר איתו על זה בהתאמה לגיל שלו, ולא כמו מרצה באקדמיה. התפקיד שלך במצב כזה הוא להרגיע את הילד, ולכן אם הוא ישאל אותך אם הבדיקה כואבת תסבירי לו שאת חושבת שלא, כי זו דקירה ממש קטנה. את יכולה גם לקחת עט או עיפרון, לדקור אותו באצבע, ולהגיד 'אתה רואה? זה ממש שום דבר'".
אני אם לילד מתוק בן 3 שלפני קצת יותר מחצי שנה נולדה לו אחות קטנה, ומאז הוא מסרב לישון לבד בחדרו. ניסינו הכל, אבל שום דבר לא הצליח. לצערי הוא מתעורר כמה וכמה פעמים בלילה, ולפעמים אפילו נכנס למיטה שלנו לישון, לא לפני שהוא דורש מאיתנו חיבוק או ליטוף. אני מרגישה שממש חשוב לו המגע. מה עליי לעשות בכדי לעזור לו?
“בראש ובראשונה חשוב לזכור שלכולנו יש מחזורי שינה. הרי גם אנשים מבוגרים מתעוררים בלילה כמה וכמה פעמים, ולא תמיד שמים לב לזה. עושה רושם שהילד זקוק למגע בשביל לעבור ממחזור שינה אחד לשני. נכון, אתם רוצים שהילד יישן במיטתו, אבל חשוב שתזכרו שהוא יודע שהקטנה שתפסה את מקומו ישנה אתכם בחדר, והוא רוצה גם. אם תעבירו את שניהם יחד לחדר ילדים תעבירו לו מסר שחשוב גם מבחינה אישית, וגם מבחינה רגשית. זכרו, ילדים לא עובדים עם הראש - הם עובדים עם הלב. הילד הזה לא מסוגל להירדם בלי מגע, הוא התרגל למשהו אחד, והשינוי לא פשוט. קל וחומר שיש לו אחות קטנה. קחו אותו לשיחה, תגידו לו שאתם סומכים עליו ולא מתכוונים להעיר לו על זה יותר, ואז תעמדו מאחורי ההחלטה שלכם עד שהוא יתרגל לישון בחדר עם אחותו”.