בני בן ה־5 וחצי יעלה אחרי חופשת הקיץ לכיתה א'. אילו כלים לתת לו, שיעזרו לו לפתח יותר מרפקים?
"יש לנו פה מקרה של ילד מופנם ורגיש, עם נפש עדינה - את לא יכולה להפוך אותו למשהו שהוא לא. אני גם לא חושבת שהוא בהכרח צריך לפתח מרפקים, אבל אני כן חושבת שהוא צריך להיות קשוב לעצמו ולדעת להגן על עצמו. תלמדי את בנך לזהות מניפולציות, זה המקום שלך כאמא. תני לו משפט מענה לכל מצב, כדי שאף אחד לא ינצל את הלב הטוב שלו”.
בני בן השנתיים חלה, ובתקופת האשפוז היו לנו יחסים של הגנת יתר. היום הוא החלים וכבר נמצא במסגרת. המטפלת אומרת שהוא מתנהג נהדר, אבל בבית זה ממש לא ככה. כיצד לנהוג?
"הסיפור הוא פשוט: בנך רוצה להחזיר אותך לתקופה שבה הוא היה על הידיים שלך ועשית את כל מה שהוא רצה, לאותה התקופה שבה היית לשירותו כל הזמן, שהייתה לו בלעדיות עלייך. עכשיו הוא בריא, הוא יכול לעשות דברים לבד, והגיע הזמן לשנות את הקשר ביניכם, כי זאת דרך החיים. בינתיים הוא עושה באופן נפלא את מה שהוא אמור לעשות - הוא מתנגד, הוא עומד על שלו, הוא כועס. זאת התנהגות רגילה של ילד בריא בגופו ובריא בנפשו. משימתך כאמא היא להבין מתי את לא נכנעת לו ומתי את נותנת לו להתמודד עם התסכול".
יש לי רק בנים, ואני רוצה שיהיו לי יחסים טובים עם הכלות שלי. מה עליי לעשות?
"את לא יכולה להיות אחראית לקשר של כלתך איתך, את לא יכולה לגרום לה לאהוב אותך. את גם לא יכולה לגרום לכלתך להיות חביבה אלייך, אבל את בהחלט יכולה להחליט שאת תהיי חביבה אליה. למעשה, אנחנו אחראיות ב־100% על ה־50% שלנו בקשר הזה. תפקידך היום הוא להבין מה בתוכך עוצר אותך, מה את רוצה לעשות ולא מה את צריכה לעשות. יש לזה מחיר ויש לזה רווח, יש לזה עלות ויש לזה תועלת, מפני שאת תמיד צריכה לחשוב על מה שאת עושה ואומרת בכל מצב שהוא בכל רגע נתון. עלייך להחליט מה הרווח שלך בקשר הזה ואיזה מחיר את מוכנה לשלם".
בתי בת ה־15 גרה עם אביה, בעלי לשעבר. כשמגיע תורי להיות איתה, היא מעירה לי הערות קשות, תוקפת אותי בכל סיטואציה ומאשימה אותי בהכל. איך אני אמורה להגיב?
"קודם כל, חשוב לזכור שבתך נמצאת בגיל ההתבגרות - תקופה רגישה בחייה שבה היא רוצה לשלוט ולקבוע. בנוסף, מפני שאבא שלה עושה עבודה טובה בלהנמיך אותך, כשהיא באה אלייך היא מדברת קצת מפיו ואומרת לך את מה שהיא שומעת ממנו. את יכולה לבחור לענות או לא לענות, העיקר שתתחילי לשמור על כבודך. ברגע שהיא מבקשת ממך פינוקים, תזכירי לה שהיא אורחת. אל תפחדי. תשאלי אותה: 'את אורחת או חלק מהמשפחה? את פה במלון או בבית שלך? אני אמא או מארחת?'. תשתמשי במילים שלה כדי לתת להן משמעות. חשוב שהיא תבין שאם היא אורחת אצלך בבית, יהיו לכך השלכות. לדוגמה, את מורידה המון מהמחויבויות שלך כלפיה. חלוקת התפקידים ביניכן צריכה להיות ברורה. משפחה היא קהילה ובקהילה לכל אחד יש תפקיד ואחריות, ציפייה ומחויבות, אבל גם רצון אמיתי לאהוב".