אני אמא לילד בן 8 שיש לו הרבה חברות בנות בכיתה, אבל אין לו בכלל חברים בנים. הוא כן מחפש את חברתם של הבנים, אבל לא מצליח לקבוע איתם מפגשים. איך לעזור לו להשתלב?
"במצבים כאלה אנחנו, ההורים, הופכים להיות סוכני החברות של הילד. למה הכוונה? יכול להיות שאת צריכה לראות לאיזה בן - הבן שלך יכול להתחבר. מישהו שמתאים לו בסגנון, ילד שיתקבל בשמחה על ידי הבן שלך. את צריכה לדבר עם אחת האמהות ולייצר מצב ששני הילדים נפגשים ומבלים יחד.
"חברוּת בין ילדים היא אינסטרומנטלית. משמע, אני חבר שלו כי יש לו משהו שאני רוצה ושווה לי להיות חבר שלו בשביל זה. לפני שתחשבי על אילו דברים הילד יכול לעשות עם חברים שלו אני רוצה שתחשבי אילו דברים בילד מעוררים התנגדות. אולי הוא לא יוזם ושקט מדי, אולי הוא שתלטן מאוד. תבחני את הנושא ותביני למה נמנעים ממנו. לפעמים אין לזה סיבה אמיתית. ככה או ככה כדאי שתדברי עם הילד באופן גלוי".
יש לי נכדה בת 4 שאינה מוכנה שאף אחד יישן אצלה בבית. הסיפור חזר על עצמו כמה וכמה פעמים, ואנחנו חושדים שהיא הפכה להיות חרדתית יותר מהוריה. מה דעתך?
"בראש ובראשונה את צריכה להבין מה הסיבה לכך, כי גם אם זה לא יקדם אותה לפתרון, זה יעזור לה בתהליך הריפוי. מעבר לזה, עלייך לנסות להבין איך עוזרים לילדה להיפרד מהפוביה. נכון להיום יש לנו ילדה שגרה עם אמא ואבא, וכל פעם שהיא שומעת שמישהו יגיע ללון - היא נכנסת לאטרף. התפקיד שלנו הוא להקל עליה ולעזור לייצר מציאות נורמלית שבה מדי פעם אנשים מגיעים ללון אצלה בבית. קל וחומר כשמדובר בסבתא שגרה יותר רחוק.
"המטרה היא לעשות לילדה חוויה מתקנת סביב הנושא הזה של הלינה בבית שלה - ממש כמו שעושים לילד שפוחד מכלבים מאז שפעם קפץ עליו כלב. מתקרבים לאט וחושפים אותו לכלב בהדרגה. אם הילדה נכנסת לאטרף, קודם כל תחבקי אותה ותשטפי לה את הפנים. אפשר להראות לילדה שדברים כן קורים, גם אם היא לא רוצה שהם יקרו. יחד עם זאת, תעשו זאת באופן שלא ילחיץ את הילדה יתר על המידה. תציעו לה שכשיש אורחים, היא תישן עם אבא ואמא כדי לייצר לה קונוטציה של חוויה חיובית יותר".