אני אמא לילדה בת 5 וחצי שמאז ומתמיד הייתה ילדה מנהיגה ומלאת ביטחון שבכל הזדמנות בודקת גבולות. כשאנחנו מעירים לה או כועסים עליה, היא צוחקת לנו בפנים, וגם בגן לא יודעים מה לעשות איתה. מה דעתך?
"בראש ובראשונה, חשוב שתזכרו שהילדה לא צוחקת כי זה מצחיק אותה. לא פעם ילדים מוצאים עצמם צוחקים ממבוכה. הרי כשילד קטן עומד מול מבוגר שכועס עליו, זה רגע שעלול להיות מאיים עבורו, הוא נמצא בתוך סערת רגשות, ולעתים עלול להגיב גם בצחוק. בכלל, הרבה פעמים אני שומעת על ילדים בני 3 ו־4 שאומרים שהגננת הרביצה להם, והיא בכלל לא נגעה בהם. מבחינתם, מספיק שהיא הורידה את הראש למטה וגערה בהם בפרצוף מאיים, והם נמצאים בתחושה כאילו היא הרביצה להם".
"כשכועסים על ילד זו הרגשה לא נעימה עבורו, הרגשה של אובדן עצמאות, אפילו של השפלה. לכן הילדה שלך מגיבה בצחוק. היא צוחקת כי היא במבוכה מאוד גדולה מול הדבר הזה. נקודה נוספת שחשוב להתייחס אליה היא שילדים חזקים להורים סמכותיים הם ילדים שבודקים גבולות. זה תפקידו של הילד. הרי בסופו של דבר, את לא רוצה ילד רובוט שיעשה כל מה שאת רוצה, את לא רוצה יס־מן, את רוצה ילד בודק שיכיר את עצמו ואת עוצמותיו. הרי אם את אומרת לילדה הזו שאת לא מסכימה לה לצפות בעוד פרק בסדרה או לאכול עוד חטיף, היא תנסה לבדוק אותך ולשבור את הגבול הזה".
"כשאת אומרת 'אני לא מרשה', מבחינתה זה גבול שהיא צריכה לבדוק. הילדה הזו תעשה את הכל בשביל לשלוט בסיטואציה. היא מבינה את הכוח שלה, ויש לה ביטחון. את צריכה לדעת שלא תוכלי לשלוט עליה, אבל את חייבת ללמוד להיות זו ששולטת בסיטואציה. העצה שלי היא שלא תגיבי במלחמה. הרי ילד שכועסים עליו - לא לומד; ילד שמדברים איתו שוב ושוב - לא מפנים. ילדים לומדים רק מעשייה, ולא מדיבורים".
"לפי התפיסה שלי, אנחנו מדברים עם הילד פעם אחת, ומכאן והלאה מפסיקים לדבר ומתחילים לעשות. הילדים ירצו לראות שפינו ולבנו שווים. אנחנו עסוקים כל הזמן בשיחות הפקת לקחים ולא מבינים שהילדים חיים כאן ועכשיו. הם צריכים לראות אם אני עושה את מה שאמרתי. אני מציעה לך לפנות לקבלת הדרכת הורים - שם ילמדו את סדר היום בבית ויעניקו לך כלים מול הילדה. ככה היא תוכל להבין את התוצאות של ההתנהגויות שלה. בהדרכת הורים את לומדת איך לבנות קשר, ומה מפעיל את הילדה. במקום לחשוב שהיא עושה לך דווקא, תשאלי מה יוצא לה מזה, ולמה היא ממשיכה. זה תהליך משנה חיים".
נכדי בן ה־6 הוא ילד יחיד שמתגורר בחו"ל. אביו לא נוכח בבית, ולאחרונה הוא החל לסבול מהתקפי זעם בבית. הוא צועק, משתולל, ואפילו שובר דברים. איך נוכל לסייע לו לתקשר את הזעם שלו טוב יותר?
"ילדים עושים רק מה שהם יודעים שהם יכולים להרשות לעצמם. מתי הם לא יכולים להרשות לעצמם? כשיש תוצאות למעשים שלהם. למשל, ילד יסדר את החדר כי הוא פוחד שאמא שלו תיקח את כל הצעצועים שלו ותתרום אותם, או כי הוא יודע שכדאי לו לסדר את החדר כי אחר כך אמא שלו תחבק אותו ותקנה לו משהו, או תספר לו שני סיפורים לפני השינה".
"הילד הזה יודע שהוא יכול להרשות לעצמו, ולכן מתנהג בצורה שאת מתארת. משהו במערכת היחסים בין הילד להוריו לימד אותו שהוא יכול להרשות לעצמו לעשות כל מה שהוא רוצה. עובדה שהילד לא עושה את הדברים האלה בגן, אלא רק כשהוא נמצא בבית. משהו פה לא עובד, וכדי לייצר שינוי בהתנהגות של הילד ההורים חייבים לשנות משהו בהתנהגות שלהם. לכן אני ממליצה לפנות לקבלת הדרכת הורים".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM. סייעה בהכנת הכתבה: עדן בן ארי