בתי בת ה־9 מאוד חולמנית ומתקשה לנהל את הזמן שלה נכון. כשאני מעירה לה היא מתעצבנת עליי. מהי התגובה הנכונה לדעתך?
"בראש ובראשונה אני לא הייתי מתחילה שינויים התנהגותיים משמעותיים בשעות הבוקר או בשעות הלילה. למה לי? במקום לדבר איתה ולגעור בה הייתי ממליצה לפעול בצורה אחרת. ילדים לא לומדים ממילים - הם לומדים ממעשים. אם עד עכשיו היא הצליחה בדרך לגמרי פסיבית להעסיק אותך ולקבל את תשומת הלב שלך בשעות כה קריטיות ביום, את תבשרי לה שמעכשיו את נכנסת איתה למקלחת ועוזרת לה להתלבש ולשטוף את הפנים בבוקר. אין לך את היכולת לגרום לה לעמוד בזמנים - את יכולה להיות אחראית רק על התגובות שלך. התגובה שלך צריכה להיות לא לכעוס ולדעת לקום כמה דקות קודם בשביל שיהיה לך את הזמן איתה במקלחת עד שהיא תלמד לנהל את עצמה ולשטוף פנים ולצחצח שיניים בזמנים שנכון לכם. בנוסף, ייתכן שמדובר בהפרעת קשב וריכוז - כל מיני דברים מסיחים את דעתה של הילדה, היא מוצפת בגירויים ומוצאת את עצמה עומדת מול הראי וחולמת. חפשי מכון שעושה את המבדקים האלה באזור המגורים שלך וגשי עמה לעשות אותם. אם התוצאה של האבחון תהיה שהיא אכן סובלת מהפרעת קשב וריכוז, תוכלי ללמד אותה לנהל את זה במקום שההפרעה תנהל אותה. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז הם יצירתיים מאוד, טובי לב, ואינטליגנטים. בעזרת הדרכה והכוונה נכונה תוכלי ללמד את הילדה להתמודד בצורה הטובה ביותר עם המצב ולמצות את הפוטנציאל שלה. מעבר לזה, אל תהיו בלחץ. היא רק בת 9 ומה שקורה בכיתה ג' או ד' לא אומר כלום על מה שיקרה בחטיבת הביניים או בתיכון. תעשו את הדברים, תפעלו בהתאם, ותראו איך אתם עוזרים לילדה הזו להתקדם קדימה".
לפני כחודש גיליתי שאמא שלי חלתה בסרטן סופני. אני נוסע הרבה לבית החולים ונעדר מהבית. ילדיי, בני 17, 13 ו־6, לא מודעים למצב. האם נכון לשתף אותם?
"החשש שלנו לספר לילדים דברים כאלה הוא חשש חדש, מהעשורים האחרונים. בעבר היו מספרים לילדים דברים כאלה, במיוחד בגילים של הילדים שלך. לילדים יש עוצמות נפשיות אדירות ויכולות הישרדות הרבה יותר גדולות ממה שחושבים. התפקיד שלנו הוא ללמוד להעביר להם את המסר בצורה שמותאמת לגיל וליכולת הקוגניטיבית שלהם. תוכל לקחת את שלושת הילדים ולהגיד להם שהם ראו שאתה נעדר רבות מהבית, והסיבה היא שסבתא מאוד חולה, ואתם לא בטוחים שהיא תצליח להחלים. תגיד להם שיש לה סרטן סופני, ואם אחד הילדים ישאל אם היא תמות, תגיד שאתה מקווה שזה לא יקרה בקרוב, אבל בסופו של דבר אנשים מאוד זקנים וחולים – מתים. אתה לא תאמין עד כמה ילדים נרתמים לסיטואציה כזו, בלי שמבקשים מהם אפילו. נכון, יש גם כאלה שיתעלמו וידחיקו, אבל סביר להניח שהם ישאלו שאלות. תבהיר להם שזה הסדר העולמי - אנשים חולים, זקנים ומתים. התפקיד שלנו בתוך הסיפור הזה הוא להקל עליהם כמה שאפשר. תסביר שיש מחלות שמחלימים מהן ויש מחלות בגיל זקנה שלא מחלימים מהן. ילדים מרגישים הכל - הם רואים הסתודדויות, מרגישים את האנרגיה בבית, שמים לב לשינוי מצב הרוח שלך. לכן חשוב שתדבר איתם על הנושא. הרי בסופו של דבר מוות הוא חלק מהחיים, כמו שלידה היא חלק מהחיים. ההתעלמות מהחלק המשמעותי הזה מהחיים שלהם היא לא טובה ולא מובילה לאף מקום. ילדים לא פוחדים מהמילה 'מת', במיוחד לא בגילים האלה. הם חשופים למוות ולמלחמות, והתפקיד שלנו הוא להוביל אותם עם תחושה של מוגנות. הרי הבית גם ככה סובב סביב הסרטן של סבתא - אז אין טעם להסתיר את זה מהם. אגב, לדעתי שני הילדים הגדולים שלך כבר יודעים, אבל חוסכים ממך ולא מדברים על זה. ברגע שתדבר עם שלושתם יחד ותשאיר להם מקום להביע את עצמם, אתה תוכל לראות שהתגובה שלהם תהיה הרבה יותר טובה ממה שאתה חושב".