עוד לפני שילדיכם הגיעו לגיל שנתיים כבר ידעתם שהטנטרומים המפורסמים שכולם מדברים עליהם עומדים להגיע. אולי אפילו פגשתם בהם מוקדם ממה שחשבתם, סביב גיל שנה וחצי.
הנשיא הרצוג נחת בוושינגטון וייפגש הערב עם ביידן
מעשנים סיגריה אלקטרונית? אחרי שתראו את זה כבר לא בטוח שתמשיכו
ועכשיו כשהילד שלכם בן 3 אתם עמוק בתוך עולם הטנטרומים ויכול להיות שהם הפכו להיות עניין די נפוץ בבית או מחוצה לו. לעתים אתם כבר יודעים לצפות אותם מראש ולעתים, למרות שאתם מנסים לעשות הכל כדי שזה לא יקרה (מי אמר לדרוך על ביצים?) הם עדיין מצליחים להפתיע אתכם.
ככל שהילד שלכם גדל, אתם מתחילים לתהות כמה זמן זה עוד עומד להמשך והאם זה בכלל עדיין נחשב לנורמלי. הבשורה הטובה היא שכבר אפשר לראות את האור בקצה המנהרה והאמת היא שככל שתקדימו ללמד את הילדים שלכם כלים לביטוי מילולי, כך האור בקצה המנהרה יפציע מהר יותר.
מעיין רייכמן, בלוגרית הורות ותיירות, ראיינה את שירן לשם, מדריכת הורים, מרצה ומנחת סדנאות להורים, כדי להבין כיצד מתמודדים עם טנטרומים בגיל 3.
View this post on Instagram
למה זה קורה?
הטנטרומים נפוצים מאוד בגילאי שנה וחצי עד שלוש והם אחת הדרכים שבהן ילדים צעירים מבטאים את הרגשות שלהם ומנסים לשנות את מה שקורה סביבם. טנטרומים אמורים לדעוך ברגע שילדיכם מסוגלים לתקשר טוב יותר את רגשותיהם וצרכיהם ויש להם סביבה בטוחה בה הם יכולים לעשות זאת.
מה הם המקרים הנפוצים בהם נראה טנטרומים?
תסכול: לילדים בגילאים הללו יש מגוון רגשות ודעות והרצון שלהם לעצמאות כבר מוכר לכם היטב. בגילאי שנתיים ושלוש עדיין יש פער בין המחשבות, הרצונות והרגשות הפנימיים לבין הבהירות שבה הילדים שלנו מצליחים להביע את עצמם. ככל שהתחושה שאני לא מובן ולא מצליח להביא את עצמי לידי ביטוי גדולה יותר, כך התסכול גובר וההתקפים תכופים יותר. באופן דומה כשיש משהו שהילדים שלנו מאוד רוצים לעשות והם לא מצליחים או לא יכולים לעשות זאת, כך ישנה תחושת תסכול שתוביל לטנטרום שמקורו בתסכול.
אז בין אם הילדים שלכם מאוד רוצים ללכת לגינה כשגשום, או לא מוכנים ללכת עכשיו לטיול, בין אם הם רוצים לחתוך את התפוח לבד, או שתגישו להם את התפוח שלם ולא חתוך, בין אם הם רצו לאכול עכשיו ממתק במקום ארוחת ערב ואולי הם כעסו או נעלבו ולא שמתם לב, אולי הייתם עסוקים בדיוק בפלאפון כשהם רצו תשומת לב, ובכלל כשיש צורך שלא נענה, התקף הזעם מחכה לכם ממש מעבר לפינה.
עייפות: ישנן סיטואציות שבהן אנחנו מטיילים או יוצאים להתארח בבתים אחרים בזמן שהילדים שלנו רגילים לישון את שנת הצהריים שלהם. יכול להיות גם מצב שבו הילד שלכם היה פעיל מאוד לאורך היום ולא נח מספיק. בסיטואציות כאלה של עייפות וחוסר מנוחה הסבירות להתקף עולה.
גירוי יתר: עודף גירויים יכול לגרום ליותר טנטרומים בגילאים הללו. גירוי יתר יכול להתרחש בעקבות חשיפה למסכים (טלוויזיה וכולי), סביבה לא מוכרת, רעש ואורות לא שגרתיים.
רעב: אם לא הצטיידתם מראש באוכל בזמן טיול, אולי אפילו בניתם על זה שכשתגיעו למקום מסוים תאכלו כולכם ארוחה והילד שלכם רעב, סביר להניח שתפגשו בהתקף זעם.
חולי: מי מאיתנו לא חווה חוסר סבלנות וכעס כשהוא חולה. כשכואב לנו, כשאנחנו מותשים ולא מרגישים טוב, אנחנו מוטים יותר להתנהגויות לא שגרתיות. בדומה גם הילדים שלנו יחוו יותר התקפי זעם כשהם חולים או מפתחים מחלה.
מה לעשות?
לפני כל דבר אחר, תרצו לוודא שילדכם בטוח. משמעות הדבר עשויה להיות הרחקה פיזית של ילדכם מהאזור שבו הוא חווה את התקף זעם ואם אתם חוששים מפציעה, ייתכן שתרצו להחזיק את ילדכם בזרועותיכם.
נסו להבין מדוע הטנטרום קרה? אם זה בגלל שילדכם רעב או עייף, הפתרון פשוט ומהיר יותר וניתן למניעה בקלות בפעמים הבאות.
הכירו ברגשות של הילדים שלכם: אל תנסו להקטין אותם (איזה שטויות, מזה אתה מתעצבן?), לבטל אותם או ללעוג להם. הביעו במקום הילדים שלכם את מה שהם מרגישים באופן מילולי והביעו הבנה ("אני יודעת שאתה כועס כי רצית ללכת לחבר ואי אפשר ללכת"). דרך הביטוי המילולי שלכם, הילדים שלכם יבינו טוב יותר את הרגשות שלהם וילמדו כיצד להשתמש במילים שלהם כדי לבטא את הרגשות שעולים בהם בהמשך. כשתשקפו לילדיכם מה שהם מרגישים אתם תעניקו לילדים שלכם את התחושה שאתם רואים אותם, מבינים אותם ושהם יכולים לשתף אתכם בדברים שהם חווים. לא משמעות הדבר שאתם חייבים להסכים למה שביקשו, או להתנהגות שהפגינו, אבל שאתם כן מבינים מה הם מרגישים וחווים.
דוגמה אישית: הביעו בעצמכם רגשות בשיח השוטף בבית. דברו על הדברים שמטרידים אתכם, מרגיזים אתכם, מעציבים אתכם. בצורה הזו תתנו לגיטימציה גם לילדיכם לשתף ברגשות ובו זמנית הילדים שלכם ילמדו להביע רגשות באופן דומה. שימו לב איך אתם מתנהגים בזמן ויכוח עם בן או בת הזוג. איזו התנהגות אתם מדגימים? אם אתם שמים לב שאתם מתפרצים או מרימים את הקול לעתים קרובות, נסו לשלוט טוב יותר בסיטואציות האלה כדי להדגים לילדים שלכם את ההתנהגות שהייתם רוצים לראות אצלם.
מצאו הסחות דעת: לאחר שהכרתם ברגשות של הילד שלכם, הבנתם מדוע זה קרה וילדיכם עדיין נסער, עזרו לילדיכם לווסת את הרגשות שלהם על ידי הסחת דעת ("יואו תראה איזה כלב בדיוק נכנס לפה, בדיוק הסוג שאתה אוהב, בוא תראה!"). שימו לב שאתם לא משתמשים בכלי הסחת הדעת ככלי להתעלם מהרגשות של ילדיכם.
חכו שזה יגמר: לפעמים כל שנותר לנו הוא פשוט לקבל את הסיטואציה ולתת לה מקום, מבלי להתרגש ולחכות עד יעבור זעם. לצעוק בחזרה, להתעלם או להעניש בטח שלא ילמד את הילד שלכם להביע את עצמו בצורה מילולית ולכן תנשמו עמוק ותנו לזה לעבור לבד. נסו להגיב באנרגיה מרגיעה ומנחמת. הזכירו לעצמכם שהתפרצויות זעם הן אחת הדרכים שבהן הקטנטנים שלכם מנסים לתקשר איתכם.
היו עקביים: לפעמים פשוט אין לנו כוח לכל הדרמות האלה, הריבים המיותרים והאינטרקציות המעייפות ואנחנו אומרים לעצמנו "יאללה, אז שיאכל שוקולד, זה לא שווה את המלחמה". אבל ברגע שנכנעתם, לימדתם את הילד שלכם כלי אפקטיבי להשגת כל דבר העולה על רוחו וזו הדרך הבטוחה להשאיר את הטנטרומים בסביבה. לכן, גם אם התחרטתם שלא אפשרתם משהו ושיניתם את דעתכם, חכו עד שהטנטרום יעבור כדי לשנות את ההחלטה.
ביטוי מילולי של רגשות: למדו את הילדים שלכם להביע רגשות ולהבין רגשות של אחרים. השתמשו במשחקים שונים כמו משחק שבו אתם עושים הבעת פנים וילדיכם צריך לנחש איזה רגש הפרצוף מביע, השתמשו בסיטואציות בגינה שבהן ילד בוכה, עצוב או כועס ודברו על כך עם ילדיכם: "מה קרה לילד הזה? הוא כועס? למה הוא כועס?", "אוי תראה הילד הזה בוכה, מה קרה לו? הוא קיבל מכה?". כשאתם שמים לב שהילד שלכם הופך להיות קצר רוח שאלו אותו אם הוא מוטרד/ כועס או מתוסכל ונסו להבין מדוע ואיך אפשר לעזור.
שיחה בדיעבד: לאחר שהילדים שלכם נרגעו נסו לדבר איתם על מה שהיה. מה הם הרגישו, מה הם רצו באותו הרגע ומה הוביל אותם להתפרצות. הזכירו להם שאתם מבינים אותם טוב יותר כשהם מסבירים לכם במילים למה הם זקוקים וכשהם שוכבים על הרצפה ובוכים קשה לכם להבין אותם ולעזור להם. תנו להם טיפ, איך הם יכלו לומר את מה שהם רצו במקום הטנטרום או לחלופין תשאלו אותם איך הם יכלו להביע את מה שהם רצו במילים. שבחו אותם על כך שנרגעו ודיברו.
הכלים הללו ילמדו את הילדים שלכם לטווח הארוך איך להביע את עצמם אחרת ולחוות פחות תסכולים מולכם ומול אחרים.
איך ניתן להפחית ואפילו למנוע טנטרומים?
כשאתם מתכננים טיול ארוך או חופשה משפחתית, זכרו להכניס הפסקות מנוחה ושינה עבור הילדים שלכם. אפילו נסיעה ארוכה בין מיקום אחד למיקום אחר יאפשרו לילדים שלכם לישון קצת באוטו ולהתמלא באנרגיות חדשות.
בטיולים ממושכים קחו איתכם עגלה או מנשא טיולים שיאפשרו לילדיכם לנוח כשהם זקוקים לכך.
השתדלו להתאים את אופי ומשך הטיול לגיל הילדים שלכם. אל תבנו על זה שהם יתאימו את עצמם אליכם.
אם אתם בסביבה רועשת כמו מסיבה למשך זמן רב, העניקו לילדים שלכם הפוגות. צאו איתם החוצה לזמן של אחד על אחד כדי לא להיות חשופים באופן ממושך להמולה. גירוי יתר יכול להיות קטליזטור לטנטרומים.
כשאתם יוצאים החוצה, תמיד הצטיידו בנשנושים לדרך. ירקות ופירות חתוכים, קרקרים וכריך עם ממרח שלא מתקלקל לכל מצב שבו ילדכם ירגיש רעב. גם אם בדיוק יצאתם אחרי ארוחת הצהריים וודאו שיש איתכם משהו בתיק.
שמרו על שגרה. עוגנים במהלך היום נותנים לילדים שלנו תחושה של וודאות וביטחון. שמרו על זמנים קבועים של שינה, ארוחות וכולי גם בזמנים של יציאה משגרה כדי לתת לילדים שלכם תחושה של וודאות.
העניקו אפשרויות בחירה. טנטרומים עלולים להתרחש כאשר ילדכם מרגיש שאין לו שליטה. אפשרו לילדיכם בחירה במהלך היום ובעיקר בזמנים בהם אתם לא לחוצים כדי לאפשר זמן להתלבטויות. על ידי כך תעניקו להם תחושה שהם מצליחים לבטא את עצמם ולכן ירגישו פחות מתוסכלים. כדי להעצים אותם ולחזק את תחושת הבטחון העצמי שלהם אתם יכולים גם לבקש מהם להביע את דעתם על דברים שלא קשורים אליהם כמו איזה גרביים כדאי לכם ללבוש.
אפשרו להם להיות עצמאיים. ילדים מתוסכלים כשהם לא יכולים לעשות דברים לבד. מצאו פעילויות שילדכם יכול לעשות בכוחות עצמו, בהתאמה לגיל ובצורה בטוחה. נסו לתת להם להתלבש בעצמם, לצחצח שיניים בעצמם ואפילו לבצע כמה משימות יומיומיות, כמו להכניס בגדים למכונת הכביסה או למדיח, לשטוף כלים, למזוג חלב לדגני הבוקר שלהם.
סימן שכדאי לקבל ייעוץ
התדירות של הטנטרומים אמורה לרדת ככל שכישורי התקשורת של ילדיכם משתפרים והם מסוגלים לשתף יותר ולהביע יותר בשגרת היומיום. אולם, יש מקרים שבהם בעיות פיזיות או פסיכולוגיות עשויות להיות גורם להתפרצויות הזעם. לדוגמה, התפרצויות זעם הנגרמות על ידי בעיות בתקשורת או בדיבור.
התייעצו עם גורם מקצועי במקרים שבהם:
הטנטרומים ממשיכים לאחר גיל 4-5.
נמשכים יותר מ-15 דקות, הופכים תכופים יותר או נעשים אלימים יותר עם הזמן.
כרוכים בפגיעה עצמית, כמו להכות את הראש בקיר, עצירת נשימה וכולי.
כרוכים בהרס רכוש או בפגיעה באחרים.
ובכל מקרה, אם אתם מרגישים שרמת הלחץ או התסכול שלכם גבוהה או שאתם פשוט לא יודעים איך להתמודד עם התפרצויות הזעם, אל תהססו לפנות לעזרה.