היום כבר ברור ש"ההצלחה" של נתניהו במערכה נגד הסכם הגרעין היא בעצם אסון שרק קירב את טהרן לנשק המיוחל ולנו נותר רק לקוות שהנשיא טראמפ הפיק לקחים מהעבר
בשבוע שעבר פורסם ב"ניו יורק טיימס" כי ישראל תכננה לתקוף את מתקני הגרעין של איראן במהלך חודש מאי, אך הנשיא טראמפ עצר זאת לאחר שהחליט לנהל מו"מ מדיני מול האיראנים על תוכנית הגרעין. לאחר הפרסום נמסר מלשכת ראש הממשלה כי "ראש הממשלה נתניהו מוביל למעלה מעשור את המערכה העולמית נגד תוכנית הגרעין של איראן [...] ראש הממשלה הוביל אין־ספור פעולות גלויות וחשאיות במערכה נגד תוכנית הגרעין של איראן, שרק בזכותן איראן לא מחזיקה היום בארסנל גרעיני".
בין הצהרת הרהב הזו לבין המציאות אין דבר וחצי דבר. באותה העת שניתנה, העריך ראש סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) שאיראן לא רחוקה מהפצצה, ומזכיר המדינה האמריקאי אמר ש"איראן קרובה בצורה מסוכנת לנשק, קרובה יותר ממה שהייתה אי־פעם". במושגיו של בנימין נתניהו, איראן נמצאת כפסע מפצצה גרעינית.
כשנתניהו חזר לשלטון ב־2009, איראן הייתה רחוקה מרחק ניכר מפצצה, ולכן מכל בחינה שהיא, מדיניותו כלפי הגרעין האיראני היא כישלון אסטרטגי מוחלט. מצד אחד נתניהו פעל להכשיל כל מהלך מדיני משמעותי שהרחיק את איראן מהפצצה, ומצד שני - מעולם לא היה לו העוז להורות על תקיפה צבאית. ב־2009, מיד עם ניצחונו בבחירות, הכריז נתניהו שאם העולם לא יצליח לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית, ישראל תפציץ את מתקני העשרת האורניום באיראן בעצמה. בהצהרה זו סטה נתניהו מהמדיניות שהובילו אריק שרון ואהוד אולמרט. השניים התייחסו לתוכנית הגרעין האיראנית כאל בעיה כלל־עולמית שישראל אינה יכולה לטפל בה לבדה, ולכן ביססו את מדיניותם על כינון ברית אסטרטגית הדוקה עם ארה"ב בסוגיה זו.
בשנים הראשונות לאחר חזרתו לשלטון התמקד נתניהו בקידום "האופציה הצבאית". הוא השקיע בין 10 ל־13 מיליארד שקל בפיתוח יכולות צבאיות לתקיפת פרויקט הגרעין, אך לא הורה על תקיפה (פעמיים – ב־2010 וב־2011 – היה נתניהו על סף מתן פקודה של תקיפה, אך בכל פעם נרתע מכך). עצם הרעיון שישראל יכולה להשמיד את תוכנית הגרעין הנרחבת של איראן, כפי שהשמידה את תוכניות הגרעין המוגבלות של עיראק וסוריה, הוא מופרך מיסודו. כפי שהובהר לנתניהו על ידי ראשי מערכת הביטחון, הפצצת מתקנים לא תחסל את תוכנית הגרעין האיראנית, אלא לכל היותר תסיג את התקדמותה לאחור בשנה עד שנתיים. זאת ועוד, סביר להניח שבאיראן מתבצעת פעילות גרעינית גם באתרים שישראל אינה מודעת לקיומם.
ראש המוסד מאיר דגן התנגד להפצצת מתקני העשרת אורניום באיראן, וטען שניתן לדחות את הבשלת הגרעין האיראני באמצעות פעולות חשאיות נקודתיות. ואכן, המוסד השיג הישגים אדירים בחזית החשאית נגד הגרעין האיראני, וזאת בשבריר מהסכומים שהושקעו בפיתוח האופציה הצבאית שמעולם לא נוצלה ושחלק ניכר מההשקעה בה ירד לטמיון.
המשיכו מהנקודה שהפסיקו
אחרי שזנח את האופציה הצבאית שמעולם לא ניצל, עבר נתניהו לסכל את האופציה המדינית לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית. בשנים 2015־2013 ניהלה הקהילה הבינלאומית, בהנהגת ארה"ב, מו"מ עם איראן במטרה לגבש הסכם להגבלת תוכנית הגרעין שלה בתמורה להסרת הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה באמצע העשור הראשון של שנות ה־2000, ושהוחמרו משמעותית מאז 2010.
במקום להשתלב במאמץ הבינלאומי לגיבוש הסכם הגרעין ולפעול לעיצובו באופן שיקדם את האינטרסים של ישראל, שלל רה"מ נתניהו את עצם הרעיון מהרגע הראשון. לאחר שגובשו עקרונות ההסכם, בתחילת 2015, התעקש נתניהו לשאת נאום נגד ההסכם בפני הקונגרס האמריקאי, כנגד רצונו של הנשיא אובמה, וכך גרם לנזק מדיני (וכלכלי) כבד לישראל. טענתו דאז שההסכם מעניק לאיראן רישיון לפתח פצצה גרעינית בתום תקופת ההסכם הייתה דמגוגיה מוחלטת, שכן ההסכם דחה את הפצצה בתקופה ארוכה הרבה יותר ממה שמתקפה צבאית ישראלית יכולה הייתה להשיג.
ביולי 2015 נחתם הסכם הגרעין בין ארה"ב ומעצמות נוספות לבין איראן. ערב חתימת ההסכם היו לאיראן יותר מ־11 אלף קילוגרמים של אורניום מועשר ברמה נמוכה וכ־20 אלף צנטריפוגות להעשרת אורניום. עם חילופי השלטון בארה"ב, פתח ראש הממשלה נתניהו במסע לחצים אינטנסיבי בניסיון לשכנע את הנשיא הנבחר דונלד טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין עם איראן. מאמציו של נתניהו נשאו פרי, וב־2018 הודיע טראמפ הודיע על פרישת ארה"ב מההסכם ועל חידוש הסנקציות שהוסרו במסגרתו. אלא ש"ההצלחה" של נתניהו התבררה כאסון.
כאשר ממשל טראמפ יצא מהסכם הגרעין, מ־11 אלף ק"ג של אורניום מועשר ברמה נמוכה נותרו רק 300 ק"ג, ומ־20 אלף הצנטריפוגות נותרו רק כ־6,100. יתר על כן, מאז החתימה על הסכם הגרעין קבעו כל ארגוני הביון בעולם, לרבות גורמי מודיעין ישראליים, כי האיראנים מקיימים את כל הנדרש מהם, וסבא"א אישרה, בתשעה דוחות נפרדים, את דבקותה של איראן בהסכם.
מיד לאחר החלטתו של טראמפ לצאת מההסכם פרסמתי מאמר שבו כתבתי כי "פרישת ארה"ב מההסכם עלולה להביא לכך שהאיראנים יחדשו את תוכנית הגרעין מהנקודה שבה הפסיקו, בטענה שההסכם הופר, ותושבי ישראל יחזרו לחיות תחת האיום המרחף של פצצת אטום איראנית". ואשר יגורתי בא. האיראנים המתינו שנה לאחר פרישת ארה"ב מההסכם בטרם חזרו לקדם את תוכנית הגרעין שלהם, אולם מאז הם במרוץ מהיר לעבר הפצצה.
בפברואר השנה דיווחה סבא"א כי לאיראן 274 ק"ג של אורניום מועשר ברמה גבוהה של 60% (לאיראן יש גם כ־8,000 ק"ג של אורניום מועשר ברמות נמוכות יותר, שאותם היא פועלת להעשיר באופן הדרגתי לרמה של 60%). חשוב להבין שמרמת העשרה של 60% ניתן לעבור בתוך ימים ספורים לרמת העשרה של 90% הנדרשת להרכבת ראש נפץ גרעיני, ונכון לעכשיו לישראל אין שום יכולת למנוע זאת, וזו ההוכחה המובהקת ביותר לכישלון מדיניותו של נתניהו.
טהרן מחכה לתירוץ
בדומה להתנהלותו מול חמאס, גם במקרה של תוכנית הגרעין האיראנית, כל המערכת הפוליטית תמכה במדיניותו של נתניהו, בווריאציה כזו או אחרת. אחרי שארה"ב והמעצמות הגיעו להסכם עם איראן, אימצו כמעט כל ראשי המפלגות, בקואליציה ובאופוזיציה, את קביעתו השגויה של נתניהו שמדובר בהסכם גרוע. נפתלי בנט אף השווה את הסכם הגרעין להסכם מינכן, ויאיר לפיד, אביגדור ליברמן ואפילו יצחק הרצוג, שעמד אז בראש העבודה, פרסמו תגובות קשות לא פחות.
לעומת זאת, החלטתו של הנשיא טראמפ לצאת מהסכם הגרעין התקבלה במערכת הפוליטית הישראלית בהתלהבות אקסטטית. בנט ולפיד היללו, שיבחו וקילסו את הנשיא האמריקאי על החלטתו לצאת מההסכם. כשממשל ביידן ניסה להגיע להסכם גרעין חדש עם איראן, ממשלת בנט־לפיד פעלה מאחורי הקלעים כדי להכשיל מאמץ זה.
בדצמבר 2022, אחרי שפורסם שממשל ביידן נואש מהניסיון להגיע להסכם חדש, התגאה רה"מ לשעבר בנט בתרומתה של ממשלתו לכך: "בסדרת פעולות דיפלומטיות ואחרות, הצלחנו לבלום את החזרה להסכם הגרעין". לפיכך, כאשר אתם שומעים את בנט, לפיד, ליברמן או בני גנץ מבקרים את נתניהו על הכישלון האסטרטגי שלו מול איראן, דעו שהם בעצם מנסים להסוות את התמיכה שנתנו למדיניותו בזמן אמת. לצערי, גם מערכת הביטחון גיבתה בשתיקה את מדיניות נתניהו, אף שבחלקה הגדול התנגדה ליציאה מהסכם הגרעין.
במציאות המדינית הנוכחית ברור שישראל בכלל לא תעז לתקוף ללא אור ירוק מארה"ב, ונכון לעכשיו, ממשל טראמפ מעדיף להתקדם במסלול המדיני ולא הצבאי. כלומר, לישראל אין אפילו תמיכה מדינית לתקיפת הגרעין האיראני. ונתניהו, במקום לנסות להשפיע על מתווה ההסכם המתגבש בין ארה"ב לאיראן, חוזר על הטעות שעשה ב־2015 מול הנשיא אובמה וממשיך לדרוש פירוק מוחלט של תוכנית הגרעין, דרישה לא ריאלית שאין סיכוי שאיראן תסכים לקבלה. וכך, ישראל שוב מוצאת את עצמה במצב שבו לא מתחשבים בעמדתה, כי עמדה זו לא מתכתבת עם המציאות.
כל שנותר לקוות הוא שהנשיא טראמפ הסיק את הלקחים מהשלכות היציאה מהסכם הגרעין, ויצליח להגיע להסכם נוסף מול איראן, שנקווה שיהיה טוב יותר מזה שהביא הנשיא ברק אובמה. ואם טראמפ לא יצליח להגיע להסכם מול איראן, אז אני רוצה להאמין שהוא ייצא להשמיד את הגרעין האיראני, ובמקרה כזה - על ישראל להצטרף להתקפה.
