הערב נציין את יום השואה והגבורה ונזכור את ששת מיליון אחינו ואחיותינו שנרצחו בשואת אירופה בין השנים 1939-1945. נעמוד דוממים, נרכין את הראש ונשמע את סיפורי הזוועה איך בלב אירופה הוקמה תעשיית מוות הגדולה והמשוכללת בהיסטוריה שכל מטרתה הייתה השמדת העם היהודי מעל פני האדמה. שוב נחתום את הטקסים בהבטחה 'לעולם לא עוד'. אסור לנו לשכוח את הנאצים ואת מדיניות הפתרון הסופי שלהם, ומאז ה-7 באוקטובר חובתנו לדבר על הנאצים דוברי ערבית שחיים ממש כאן על מפתן דלתנו ברצועת עזה וביהודה ושומרון. 

אבהיר את דבריי - כשאני אומר נאצים דוברי ערבית אני מתכוון לנאצים לכל דבר ועניין. כולנו זוכרים איך חיילנו מצאו את הספר 'מיין קאמפף' בהמון בתים ברצועת עזה. כולנו יודעים שהדוקטורט של ראש הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, סובב סביב הכחשת השואה בניסיון להוכיח בלוליינות שקרית כי מימדי השואה היו הרבה יותר מצומצמים משישה מיליון קורבנות יהודים. כולנו ראינו איך גרפיטי של צלבי הקרס מרוחים על קירות בתים בכל עיר, כפר ויישוב פלשתיני. 

אל תטעו, החמאס ותומכיו הם נאצים על מלא מלא. טבח ה-7 באוקטובר הייתה אולי ההוכחה המוחשית ביותר לכך. הברבריות והטוטאליות במעשיהם הזכירו את הברבריות והטוטאליות של הנאצים. יתירה מכך, החגיגות וחלוקת הבקלאוות ברחוב הפלשתיני, בעזה וביהודה ושומרון, מזכירים את התמיכה והצהלה של הרחוב הגרמני ברצח היהודים. מי שחושב שה-7 באוקטובר הוא אירוע חריג שאינו מייצג את מטרת העל של הפלשתינים, שיחשוב מה היה קורה אם חלילה הצבא והמשטרה לא היו מגיעים גם אחרי שמונה שעות, ומחזירים מלחמה שערה. במקרה וחלילה זה מה שהיה קורה, כולנו מבינים שעזה הייתה מתרוקנת מתושביה כשכל מצורע וזב חוטם עזתי היה פורץ למדינת ישראל ומשתתף בטבח וברצח יהודים. 

אנחנו רגילים שנאצים זה אדולף היטלר, הגיע הזמן שנבין שנאצים זה גם מוחמד סינוואר. אנחנו מתוכנתים לחשוב שנאצים הם דוברי גרמנית, הגיע הזמן שנפנים שנאצים הם גם דוברי ערבית. נקודה זו חשובה לא רק כדי להכיר את המציאות כפי שהיא באמת, אלא בעיקר כדי שנדע איך להתמודד עם הנאצים דוברי הערבית. תסכימו איתי שאין יהודי אחד בעולם שחושב שניתן לדבר, להבין ולקיים משא ומתן עם נאצים. משום מה יש יהודים טובים ורבים שגם היום חושבים שניתן לדבר, להבין ולנהל משא ומתן עם נאצים דוברי ערבית. 

אגב, הזיהוי של האידאולוגיה הפלשתינית כאידאולוגיה נאצית איננה המצאה שלי או בת זמננו. די אם נקרא את האמנה הפלשתינית של אש"ף או של החמאס או של כל פלג טרוריסטי אחר, נגלה שעל דבר אחד יש הסכמה מקיר לקיר ברחוב הפלשתיני והוא: מטרת העל שלהם שקוראת להשמדת מדינת ישראל. זאת האמת הפשוטה, האכזרית והעצובה. אסור לנו לעצום עיניים ולהסתפק בגישת הפוליטקלי קורקטנס. עד לרגע זה, יותר משנה וחצי מאז ה-7 באוקטובר 2023, לא התייצב מנהיג פלשתיני אחד, לא מוביל דעת קהל אחד, לא איש רוח פלשתיני אחד וביקר ותקף והתנצל על הטבח הקשה ביותר שפקד את העם היהודי על ידי בני עמם הפלשתינים. ואל תטעו לרגע, ההימנעות של הפלשתינים מהשמעת ביקורת על רצח עם שהופנה כלפינו לא נובע מפחדנות או חשש. ביקורת שכזו לעולם לא תשמע בגלל שכל הרחוב הפלשתיני מאמין שהיהודים-הציונים הם האויב האולטימטיבי שלהם, 'משום מה' מזכיר איך הנאצים הגרמנים ראו ביהודים האויב האולטימטיבי שלהם. 

עזה הפכה למיני רייך. החמאס הוא המקבילה של הס"ס. הגיע הזמן שנבין ונפנים שאויב הפלשתיני מחזיק באידיאולוגיה נאצית, ונסיק את המסקנות המתבקשות; עם נאצים לא מדברים, אלא נלחמים ומביסים, בדיוק כפי שהעולם הדמוקרטי עשה באירופה ב-1945. לא אנחנו בחרנו בזה. לא אנחנו רצינו בכך. ההיפך הוא הנכון. בתמימות ילדותית חלקים רבים מדי מהחברה הישראלית האמינו לאורך שנים רבות מדי שניתן להפוך נאצים לחובבי יהודים. אותם תמימים, או מיתממים, היו בטוחים שאפשר להפוך רוצחים לפרטנרים. טבח ה-7 באוקטובר והתמיכה של הרחוב הפלשתיני ברוצחים הוכיחו לנו בדרך הקשה ביותר כי נאצי דובר ערבית לא שונה מנאצי דובר גרמנית. כי נאצי תמיד יישאר נאצי. 

גלעד כץ – הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב וראש מטה שר החוץ לדיפלומטיה והסברה של שר החוץ, לשעבר