עזר ויצמן, שהשבוע ימלאו 20 שנה למותו, נולד כצבר אל תוך מדינת ישראל המתהווה, לפני 89 שנים. כבר בגיל 15 הוא התגייס להגנה, משם המשיך לקורס טיס ולהכשרה ברודזיה, וב־1944 הוצב כטייס קרב יהודי בחיל האוויר המלכותי בהודו. בהמשך ויצמן היה מהבולטים והמובילים בהקמת כוח המגן האווירי של צה”ל הצעיר. זו הייתה אחת התקופות היפות בחייו: החברות, הפשטות, גילוי הלב והיכולת להסתפק במועט – זו הייתה הציונות לשמה.

היו בו כל התכונות של מפקד: חוט שדרה ערכי מוצק, אהבת מולדת, אמונה בצדקת הדרך. הוא הוביל דורות של טייסים וגילה יחס חם לפקודיו ולמפקדים. בשנים 1958־1966 שימש מפקד חיל האוויר, והכין אותו למלחמת ששת הימים. במלחמה זו היה מהאדריכלים המרכזיים בזירה האווירית והיבשתית, בתפקידו כראש אגף המבצעים.

בשנת 1969 מונה לשר התחבורה בממשלת הליכוד הלאומי, ומאוחר יותר מינה אותו ראש הממשלה מנחם בגין לשר הביטחון. ויצמן היה ממובילי תהליך השלום עם מצרים, ובקסמו האישי יצר מערכת יחסים אמיצה ויוצאת דופן עם נשיא מצרים, אנואר סאדאת, וגם עם ממשיכו, חוסני מובארכ. הוא ניהל מדיניות עקבית לקידום השלום בינינו לבין שכנינו – מצרים, ירדן והפלסטינים. “אני רוצה להסתכל בעיניהם של החייל והקצין ולומר להם: ‘עשיתי הכל כדי למנוע מלחמה’”, נהג לומר.

גם שנות כהונתו כנשיא המדינה (1993־2000) היו יוצאות דופן. עזר ירד מ"המרומים” אל הרחוב – שוחח עם נהגי מוניות ברמזורים, ביקר משפחות, הרבה להגיע לפריפריה. לאורך כל דרכו הייתה לצדו רעייתו ראומה, אשת חיל. הם היו זוג בלתי נפרד, שותפים לחיים ולשליחות הציבורית. ראומה ויצמן, שנפטרה בשבוע שעבר בגיל 99, הייתה הרבה מעבר ל”רעיית הנשיא”. היא הקדישה את חייה לפעילות ציבורית, חינוכית וחברתית. היא שמרה על בית פתוח, תומך וערכי, והייתה מקור של כוח, חום ויציבות – לעזר, למשפחה ולחברה הישראלית כולה. זכרה של ראומה ויצמן, כמו זכרו של עזר ויצמן, יישאר חקוק בלב האומה כסמל למסירות, למנהיגות ולאהבת האדם והארץ.

ברצוני להביא במעמד זה ציטוט מדבריו של עזר ויצמן, המתאים מאוד גם לימינו: “כמו פעם, עלינו לחזור בכל תחומי החיים אל טיפות האיכות – לא בתשלום מס שפתיים, אלא באמונה יוקדת בכוחה של האיכות הישראלית להתמודד עם הכמות הערבית. אנו מוכרחים להיות רגישים וקשובים לכל רמז של שלום, מוכרחים להיות ‘מיני־מעצמה’ במזרח התיכון – בעלת איכות רוחנית, מקצועית, טכנולוגית וצבאית”.

הכותב הוא תא״ל (מיל׳), מזכיר צבאי לשעבר של נשיאי ישראל