זכותך לבחור? תארו לעצמכן, אישה, רווקה, ערביה, מגיעה לאחת מוועדות הפסקת ההריון בבית חולים במרכז הארץ. לכל אחת מאיתנו ברור שהוועדה תאשר לה לבצע הפלה – זה הרי מופיע במפורש בחוק - אבל לא, גם בשנת 2025, הועדה דחתה את הבקשה ושאלה – "אולי פשוט תתחתני?" הצעירה היתה המומה וחששה לחייה.
עובדות סוציאליות רבות לוקחות חלק בליווי נערות ונשים במצבים אלה. את הצעירה הערבייה עליה כתבתי פגשתי לאחר מספר שנים בתכנית תעסוקה ביפו, היא סיפרה על הטראומה שחוותה כשנאלצה לבצע את ההפלה במרפאה לא חוקית. כמוני, עובדות סוציאליות רבות במחלקות לשירותים חברתיים מלוות נערות ונשים ומסייעות להן לקבל החלטותהן עושות זאת במקצועיות רבה ובזהירות רבה, הן עוזרות להן לזהות את הרצון שלהן לצד התבוננות מפוקחת במציאות חייהן ובתנאים בהן הן חיות – מתוך דאגה לשלומן וגם לשלום הילד/ה שיוולד למציאות זו.
זו סוגיה מורכבת, אין ספק ולאחרונה שוב עלה בישראל דיון בשאלה האם לנשים בישראל יש זכות להפלה או לא.
מחד, עמותה עשירת משאבים, המתנגדת להפלות, מפרסמת קמפיין בה משתתפת ידוענית מפורסמת הנתפסת כאישה "משוחררת". היא מבקשת לשדר לנו כי חופש הבחירה מאפשר לה לקבל החלטה שקולה וברורה נגד הפלה. לצד זה, הסרט "הפלה חופשית" בבימויה של אפרת שלום מציף את העבודה כי זכות הבחירה מעולם לא ניתנה לנשים. היא ניתנה לוועדה המתקיימת במוסדות רפואיים המחליטה מי תוכל לבצע הפלה ומי לא. וזה כמובן בהתאם לחקיקה שקבעה ב-1977, אחרי מאבק ממושך, קריטריונים ספציפיים למצבים בהם "מותר" לאישה לקבל החלטה על גופה, על מבנה המשפחה שלה ועל חייה ומקרים בהם המדינה מחליטה בשבילה.
פעמים רבות, הבשורה על הריון היא בשורה מפתיעה, לא מתוכננת, ואף לא רצויה. נוסיף על כך מצבים בהם יחסי המין אולי התקיימו ללא רצון – קרי, אונס. במקרים אלה ואחרים, יש נשים שמיד מרגישות שאינן רוצות להמשיך את ההיריון – הן אינן רוצות או יכולות להיות אימהות בשלב זה בחייהן. בין אם מדובר בנערה מתבגרת שעדיין לומדת, סטודנטית באמצע התואר, או אישה נשואה שבשלב זה אינה רוצה או יכולה להיות אם, או להיות אם לילד/ה נוספ/ת. יש נשים שמתלבטות, בין אם מדובר מסיבות אידיאולוגיות, או רוחניות ובין אם הן מרגישות אחריות כלפי התאים המיקרוסקופיים שנובטים בתוכה ואולי יהפכו לילד/ה. לעיתים הן בקשר עם הפרטנר המיני ומערבות אותו בדילמה, אך לא תמיד. ובכל מקרה, בין אם ההחלטה היא להמשיך בהריון או לעבור תהליך רפואי של הפסקת הריון – מדובר בהחלטה שמשפיעה בראש ובראשנה על גופה של האישה ועל חייה בהמשך.
במבחן התוצאה האיסור על הפסקת הריון לא מונע לחלוטין מנשים לבצע את ההליך, אלא הוא מוציא אותן מחוץ למערכת הבריאות הפורמאלית ומאלץ אותן לעבור את ההליך במרפאות פיראטיות, בהן יש סיכון ממשי לגופן ולחייהן. ואם הן לא הצליחו להגיע גם למרפאות הפיראטיות בשל העלות הגבוהה או החשש הממשי לבריאותן, הן יולדות ילדות וילדים שאינן רוצות או יכולות לטפל בהןם, ולעיתים רבות גם הדור הבא סובל מכך.
בישראל על פניו, הפסקות הריון הן הליך נגיש ובחלק מהמקרים גם ממומן. אך עדיין, בשונה מהליכים רפואיים אחרים המתבצעים על פי בחירת המטופל/ת, כדי לבצע הפסקת הריון יש לקבל תחילה את הסכמתה של ועדה המורכבת מא/נשי מקצוע שאינם המטפלים הקבועים של האישה. כלומר מבחינה פורמאלית עדיין לנשים אין זכות מלאה על החלטה זו. מצד אחד מעל 90% מהבקשות זוכות לאישור, מצד שני, עדויות של נשים רבות מגלות יחס מזלזל ומשפיל של א/נשי מקצוע בועדה ומחוצה לה.
הקריטריונים בחוק נכתבו בסוף שנות ה-70, בהם תפיסת המשפחה היתה שונה לחלוטין מהיום. בנוסף, כפי שנחשף בסרט – כוונת החוק היתה לשמור על מאזן דמוגרפי של רב יהודי ובשביל מטרה זו נאסר על נשים נשואות לבצע הפלה (אלא אם כן נשקפת סכנה לאישה או לעובר).
במציאות היום בה מערכת הרווחה קורסת, הן בשל צורכי המלחמה והן בשל קיצוצים דרמטיים בתקנים ובשכר העו"ס – אלפי נשים נשארות לבדן. את המציאות הזו משלימות עובדות סוציאליות בעמותת "דלת פתוחה" הנגישות להן און ליין וגם פרונטאלית בשלושה מוקדים בארץ. לאחרונה, בשל קשיים כלכליים נסגר הסניף הצפוני, אך בימים אלה עלה קמפיין חדש לגיוס תרומות – כדי שנוודא שאף אחת לא נשארת לבד, כדי שנוודא שהדלת לא נסגרת – שהדלת נשארת פתוחה.
ד"ר אדוה ברקוביץ' רומנו, עובדת סוציאלית מומחית למיניות ומגדר. מרצה באוני' תל אביב ובאוני' בר אילן
